עד לא מכבר נראה היה כי הממשלה הנוכחית ככלל, ושרי המשפטים והביטחון הלאומי בפרט, אימצו משפט זה בחום, כמו גם את שם הסרט אשר זכה החודש בשבעה פרסי אוסקר: "הכל בכל מקום בבת אחת". ללא ספק הדבר היה חידוש אשר הביא בצדק שמחה לחלק גדול בימין, שרגיל בדור האחרון להצביע ימין ולקבל שמאל.
אך אליה וקוץ בה. חוכמת חז"ל תמיד מוכיחה את עצמה כחוכמת-על, ונראה כי גם הפעם נתקיימו דבריהם: "תפסת מרובה, לא תפסת".
וכגודל הציפיות כך גם גודל התסכולים והאכזבות.
לדוגמא, בפניו של השר איתמר בן-גביר ניכר בהחלט התסכול הרב מהמכשולים שמוצבים בפניו מכל עבר - מהמפכ"ל ופקודיו, מהיועצת המשפטית לממשלה, מבית המשפט העליון, מהתקשורת המשמשת כשופרו של השמאל, ועוד כהנה וכהנה.
התסכול הנ"ל עלול להביא למסקנות נמהרות מידי ולפיהן אין לממשלה תכלית. אם אני לא מצליח כאן ועכשיו, אזי עדיף שאתפטר. הכל או לא כלום. הלך הרוח הזה כבר קיים לצערי אצל הציבור וחלק ממנהיגיו.
מסקנות כאלה אינן קשורות באמת למציאות, והן מוטעות ומסוכנות. מכל הסיבות הבאות:
ראשית, התפטרות של שר ימני בעת הזו, ועל אחת כמה וכמה נפילת הממשלה כולה, יהוו פרס אדיר לשמאל ולאנשי המחאה, ובמקביל יריקה בפרצופו של הבוחר הימני.
שנית, לא תהיה ממשלה יותר ימנית מזו הנוכחית. אם ממשלה זו תיפול תוך תקופה כה קצרה, יבין הבוחר הימני שאין לו בשביל מה ללכת לקלפי, וכי הימין לא יודע למשול ואינו ראוי לשלטון.
שלישית, עם הנצח אינו דוגל ב'עכשיוויזם'. העכשיוויזם הוא נחלת השמאל, ולא לחינם חלוץ ארגוני השמאל ביובל האחרון נקרא "שלום עכשיו". לרצות הכל כאן ועכשיו זה תינוקי. אדם בוגר ניחן בכושר סבלנות. אדם חכם נוקט באורך רוח. כבר בגן הילדים משננים לתינוקות של בית רבן את השיר הקליט: "סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות".
רביעית, מדובר בספינות ענק שיש לסובב, כאשר בסיבוב עצמו יש רוחות עזות וגלים אדירים שמנסים למנוע את השלמתו. גוף כמו המשטרה, לדוגמא, סובל מריקבון רב מערכתי ארוך שנים, וגם קוסם רב פעלולים לא מסוגל להבריא את הארגון ולשנותו בזמן קצר. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברפורמות הקשורות לרשות השופטת, אשר צברה כוח אדיר לאורך השנים, והיא מקבלת גיבוי משמעותי מהתקשורת, האקדמיה, ואליטות חזקות אחרות. צריך לעבוד בשום שכל, צעד אחרי צעד, עקב בצד אגודל.
חמישית, ואולי חשוב מכל, הסבלנות עשויה להשתלם מאד בעוד כשנה וחצי. בנובמבר 2024 תתקיימנה בחירות לנשיאות ארה"ב. יש סיכוי רב שהשלטון יחזור לידי המפלגה הרפובליקנית, ואז בע"ה יעמדו בראש האימפריה הגדולה אוהבי ישראל כמו ניקי היילי, מייק פומפאו, מייק פנס, רון דה-סנטיס ואחרים, שכבר הוכיחו בעבר כי הם יותר ציוניים מחלקים נכבדים בשמאל היהודי, הן הרפורמי שבארה"ב והן זה שבארץ. אם אכן הדבר יקרה הרי שתהיה זו הפעם הראשונה שבה יש ממשלת ימין מלא-מלא בישראל עם שלטון ימין מלא-מלא בארה"ב, וזו הזדמנות פז שכדאי מאד להמתין בשבילה גם אם בנשיכת שפתיים.
ואחרי הכל, ברי כי לא די בסבלנות ויש לשלבה עם נחישות והתמדה. יש להמשיך בהתמדה בשינוי הכיוון של מוסדות השלטון, והכפפתם למדיניות הימין הנבחר. יש להיות נחושים בביצוע הבקעות של חומת השמאל המבוצרת, תוך ריכוז מאמץ וניצול הזדמנויות, וכניסה דרך הפרצות שנפתחות. אל חיפזון ונמהרות אך גם אל ייאוש ונהי.