כבר עכשיו ברור שבמידה שהחוק לשינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים לא יעבור השבוע בכנסת זו תהיה תעודת פטירה לממשלת הימין.
גם אם היא לא תיפול בצורה מידית, היא תקרוס תוך זמן קצר. השמאל יבין שאין לימין את היכולת לקבל החלטות. מעבר לכך, יחרט בתודעה הציבורית שהפגנות ואלימות הם שיקבעו את סדר היום של הכנסת. בנוסף, הימין הפוליטי יבין שאין טעם לבחירות במדינת ישראל.
החרדים שמעוניינים בהעברת חוק הגיוס וחוקים נוספים יקלטו, שאין שום סיכוי שהשמאל ייתן להם להעביר אותם. הימין המדיני יבין שכל החלטה מדינית או פוליטית של ממשלת הימין, תיבלם על ידי איומים מהצבא והאלימות ברחובות.
ישנו דבר נוסף שכבר עכשיו אפשר לדעת בוודאות, בלא קשר לגורל הרפורמה המשפטית. לאחר 35 שנה שהימין פחות או יותר בשלטון, עדיין כל האליטות בצבא ובמשטרה נמצא בידי השמאל. מתברר שבשעת מבחן, אותם אלופים היושבים בצבא הם בעצם חיילים על תנאי. כאשר הממשלה הולכת בתלם של השמאל הם יעשו את תפקידם, אבל כאשר הימין יחליט החלטות לגיטימיות, הוא יפעיל את שקול דעתו בהשפעת ההמון ברחוב.
כעת למדנו בדרך הקשה את מה שידענו תמיד ונסינו להדחיק. הימין, לרבות הדתיים הלאומים, טובים כדי לשמש כחיילים בלבד, כקצינים זוטרים. כאשר מי מהם מועלה לדרגה גבוהה - ישר נערכת לו בדיקת נאמנות. לא בדיקת נאמנות למדינה, אלא בדיקת נאמנות לאידאולוגיה הנכונה. אני מדבר על אותה תפיסה שהביאה עלינו את אוסלו, את האינתיפדה השניה, את הגירוש מעזה וצפון השומרון ואחריה את מדינת החמאס שגדלה בדרום ומדינת החיזבאללה שבצפון. אם הקצין אינו עומד באותה בדיקת אג'נדה, המערכת פשוט תרחיק אותו מכל אפשרות של התקדמות.
יש כאלה שהם דתיים ובכל אופן יש להם סיכוי להתקדם. לדוגמא אם אתה דתל"ש, אז אתה בהחלט עם סיכוי טוב. ראו מקרה הרצי הלוי. אם אתה תופס דעות שמאל גם תוכל להתקדם, ראו מקרה אלעזר שטרן, רוני אלשיך ועוד. היום, כאשר אני שומע על מינוי של דתי לדרגה גבוהה, ברור לי שאם לא קרתה טעות, מדובר בבעל אג'נדה נכונה, דהיינו שמאלית.
גם במערכת המשטרה אנו עדים למערכת שמשתפת פעולה את המפגינים, ועם חוסמי הכבישים ומעוררי המחאות. אני זוכר היטב את פעילות המשטרה בימי אוסלו ואפילו בימי הגירוש מעזה. המשטרה פעלה לעצירת המארגנים עוד לפני שהספיקו לארגן את המחאה, רק כאשר העזו להצהיר על כוונתם. אוטובוסים ומכוניות של מפגינים נעצרו עוד באמצע הדרך, הרחק מהמקום אליו התכוונו להגיע. אני זוכר את המכות שחטפנו בצמתים ובכל מקום בו העזנו להפריע לשלום הצבור. וכמובן המעצרים ההמוניים, מעצרים שלעתים ארכו ימים רבים וחלקם מספר שבועות וחודשים.
אני מתגעגע כעת לאריאל שרון. לא לאריאל שרון של הגירוש אלא לאריאל שרון שיודע מה המטרה. אריאל שרון שמרחיק מעליו, שלא לומר מסלק, כל מי שמפריע להשיג את המטרה הנדרשת. כעת צריך פעולה נחושה של נתניהו. עליו להודיע שכל מי שיעז להביע התנגדות להחלטת הסיעה, יפוטר לאלתר מן הממשלה. כל מי שיצביע נגד, יינקטו כנגדו כל האמצעים האפשריים במסגרת הסיעה. בימים כאלה המנהיג צריך להראות עוצמה ודבקות במטרה.
על כן, ראש הממשלה חייב להזמין את הרמטכ"ל ולהסביר לו, שאם הוא אינו מסוגל להתמודד עם תופעת הסרבנות עליו להתפטר. יותר מכך, אם הוא לא יתחיל לפעול באופן נחוש כנגד התופעה, ראש הממשלה ידאג לפיטוריו.
כמו כן, יש לזמן את המפכ"ל המשטרה ולהודיע לו, שעליו לדאוג להפסקת האנרכיה ברחוב. עליו לדעת שאם לא ישתלט על האירועים בצורה מידית, הוא יפוטר לאלת.
גם אם נצליח להעביר את החוק היחיד מהרפורמה שעולה השבוע בכנסת, לימין מצפה עוד עבודה רבה. אם ברצונו להגשים את שאיפותיו האידיאולוגיות, עליו להתחיל תהליך של הכנסה מסיבית של אנשי ימין לדרגות הגבוהות של הצבא ובעקבותיו למשטרה.
ועדיין לא דיברנו על הפרקליטות והייעוץ המשפטי.
אהוד סטודניה הוא לשעבר סגן ראש המועצה איזורית שומרון וכיום יזם נדל"ן