את הדברים הבאים אני כותב כחרדי האוהב את הציבור בו הוא גדל, התחנך וכאחד שערכי הקהילה החרדית בפרט והערכים הדתיים בכלל הינם נר לרגלי עשייתי הציבורית והחינוכית.
לפני כשבועיים הפגינו אנשי "אחים לנשק" תחת ישיבת פוניבז' בבני ברק. במקרה הייתי בבני ברק בבוקר זה טרם יציאתי לאימון של הגדוד בו אני משרת כסגן מפקד גדוד בדרגת רב סרן.
מכיוון שנחסמו הכבישים, הלכתי ברגל ומצאתי את עצמי בליבה של הפגנת המילואימניקים כאשר אני חבוש בכיפה שחורה גדולה ולבוש במדי ב', נעלי חי"ר ועל כתפיי דרגות הרס"ן.
אחד מאנשי המחאה ששניות לפני כן צעק לעבר בחורים 'תפסיקו ללמוד ולכו לעבוד', בא אליי ואמר לי שהוא רוצה לחבק אותי. עניתי לו שקשה לי לקבל את החיבוק שלו בעוד הוא מניף את ידו נגד לומדי התורה שהם לא זכות הקיום שלנו כאומה אלא הם הקיום שלנו כאומה. בשביל שזה יהיה ברור עמדתי ליד בחורים ואברכים ואמרתי להם שאילו זה היה תלוי בי הייתי מחליף אותם כל חיי ובלבד שהם ימשיכו ללמוד תורה.
וכאן אני אומר לאחיי החרדים בענווה גדולה ומתוך תחושות אהבה מחד ואחריות גדולה מאידך שיחד עם כמה שאני רואה חשיבות בלימוד התורה אנחנו חייבים להבין את המציאות בחינת הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם.
כולנו רואים את שליטת השמאל במנגנוני הצבא, בחוגים האינטלקטואלים והמדעיים ובכלל מערכות השלטון בישראל. אנו במשך שנים שלחנו את שלוחי דרבנן ושלוחי דידן לכנסת בכדי שישמרו על האינטרסים של הציבור החרדי ועל הארנק הציבורי בבחינת 'תן לי יבנה וחכמיה' אך לא שלחנו באופן מסודר אף שליח לחוגים המדעיים, המשפטיים והביטחוניים של מדינת ישראל כך שאמנם הארנק היה בהשפעתנו אך החרב ממש לא.
השבוע יואב גלנט כינס מסיבת עיתונאים בה הוא אמר שבמציאות הדברים מדינת ישראל לא יכולה ליטול על עצמה סיכון קיומי אם וכאשר היא תעביר את הרפורמה משום שאז כוחות הביטחון בדגש על הדרג הביטחוני אסטרטגי כחיל האוויר וחיל הים לא יוכלו להיות כשירים לבצע ולבצר את בטחון ישראל. במילים אחרות הייתה "מהפכת ורדים" - מהפכה צבאית ללא טנקים העולים על בניין הפרלמנט.
ראינו את מפקד מחוז תל אביב הצועד בראש מפגיני השמאל על איילון תוך שהם מריעים לו. אתמול הודיעו ראשי המשק על השבתת המשק, הבנקים ושאר הפעילות הכלכלית והחינוכית.
אחיי החרדים והדתיים, אילו היינו מנצלים את כוחנו הפוליטי בכדי להיות בכל יחידה מיוחדת, בכל ספינה ובכל טייסת, בכל תחנת משטרה ובסגל הפיקוד העליון בכל צומת מדעית ובכל דריקטוריון בנק, בכל חברה ממשלתית ובכל זרועות הביטחון, הו אז היינו נמצאים במציאות אחרת היום.
היינו נמצאים במציאות אחרת מכיוון שהציבור שמולנו היה יודע כי אנו מסוגלים למלא כל קוקפיט שיחסר בו טייס או נווט, כי אנו מסוגלים להעמיד קצין ים וקצין מודיעין היכן שרק צריך, לא היינו מאשרים שבחברה הממשלתית אותה אנו מנהלים לא תהיה שביתה ובאם היינו בצמרת וביחידות השדה של המשטרה לא היו קצינים משטרה מוצאים את עצמם צועדים בראש המפגינים.
אם היינו במקומות האלו, המחאה הייתה מתנהגת כמו מחאה שפויה של ציבור המכיר בכוחו היחסי ועל כן מנהל משא ומתן על כללי משחק הוגנים.
כפי שאתם באים בתלונות לבית המשפט על כך שהוא משליט עצמו על הארנק והחרב, כך חייבים אתם לומר לעצמכם ביושר החרב לא אצלנו ואיננו מסוגלים לשלוט על הארנק.
למען הסר ספק איני מעוניין שלומד תורה אחד יפסיק ללמוד תורה ויחד עם זאת כמי שעוסק בעשור וחצי האחרונים בעבודה עם נוער חרדי מכל רחבי הארץ ומכל שכבות הציבור החרדי אני יודע לקבוע כי מספרים גדולים של תלמידים אינם לומדי תורה ברמת "אדם כי ימות באוהל".
אין לנו להמתין למערכות שילוב החרדים הממשלתיות והצבאיות אלא אנו כחברה צריכים ליטול אחריות ולנהל השתלבותם של בני ובנות הציבור שלנו שלא בחרו בחיים של תורה מבוקר עד ליל בעלית הצבאית, האקדמית והכלכלית של ישראל תוך שאנו מוסרים את נפשנו על חינוכם ועל השארתם כחברים מלאים בקהילותיהם.
כן, ברורים לי לגמרי האתגרים הרוחניים, החברתיים והמנטליים הטמונים בשינוי הגישה הזו גם כלפי הנערים עצמם וגם כלפי הקהילה שממנה הם באים ויחד עם זאת אני סמוך ובטוח שניתן למצוא פתרונות טובים אשר את חלקם אני מיישם היום בתפקידיי השונים. הפתרונות יצטרכו להתמקד בהכנה מנטלית, פיזית, רוחנית וחברתית מחד ושיתוף פעולה הדוק עם הרשויות מאידך.
רק כך נוכל להביא בעתיד רפורמות שיאזנו את הכף המשפטית והכלכלית לעבר מדינה יהודית חזקה, מאוזנת ומשגשגת יותר.
משה פריגן הוא סמג"ד במיל', מנהל רשת ישיבות ההסדר החרדיות והמכינות הקדם צבאיות החרדיות "דרך חיים" ולשעבר ראש מדור שילוב חרדים "שחר כחול" בחיל האוויר.