פרשת זדורוב חושפת לאור השמש את מעמד עצתו של הייעוץ המשפטי לממשלה ועילת הסבירות במשפט הישראלי.
שי ניצן והייעוץ המשפטי לממשלה דרשו ממשרד הבריאות למנוע את כניסתה לתפקיד של ד"ר מאיה פורמן רזניק - בגלל חוות דעתה במשפט זדורוב.
היכולת שלהם להתנקם ברופאה שכל חטאה היה שהיא לא יישרה קו עם התיזה שלהם במשפט זדורוב, אמורה הייתה לקבל טיפול בחלק הרפורמה הנוגע למעמד עצתו של היועץ המשפטי לממשלה.
כאשר השופטת בדימוס גרסטל הראתה שאנשים בתוך המערכת דרשו שד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, ישנה את עדותו לבית המשפט, באופן שהיה גורם לכל עו"ד פרטי לעמוד לדין ולאבד את הרישיון שלו, מי שהעניק את השכפ"ץ להחלטה השערורייתית להימנע מחקירה ומהעמדה לדין משמעתי ופלילי, היו שופטי בית המשפט העליון.
המערכת, ששומרת על עצמה, ממשיכה לשמור על עצמה.
את הזיכוי של זדורוב יהיה צריך לשפוט במשקפיים של הדין הפלילי. את ההתנהלות הבריונית של פרקליט המדינה דאז שי ניצן, סביב התיק הזה, צריך לראות במשקפי המשפט הציבורי: התנהלותו מוכיחה מדוע חייבים לשנות את הכללים. בפרט את עילת הסבירות ואת הקשר הגורדי בין הפרקליטות לבין הייעוץ המשפטי לממשלה.