זוועות השואה שחוללו הגרמנים ועוזריהם לא היו יכולות להתרחש אלמלא קדמה להן מערכת משומנת של תעמולה בכל המדיות האפשריות שהיו קיימות באותה תקופה, אם בעיתונות ואם בסרטים או ביומני הקולנוע ("היהודי הנצחי") .
היהודים תוארו כעכברושים המפיצים מחלות וצוירו בקריקטורות אנטישמיות כמוצצי דם וכ"תת אדם" .
התעמולה הנאצית שנמשכה כשתיים עשרה שנים הכשירה את הלבבות למעשי הזוועה שבוצעו ביהודים, ללא ניד עפעף.
היום יום השואה שמונים שנה למרד גטו וורשה, קברניט אל על בטיסה 007 מתל אביב לניו יורק ניצל את המקרופון העומד לרשותו ודיווח לנוסעים ברשת הקשר כך, לא נגעתי:
"דברים כמו יום השואה יכולים לקרות פוטנציאלית בדיקטטורות, ואנחנו נלחמים שישראל תישאר מדינה דמוקרטית."
אילו הייתי על אותה טיסה הייתי דורשת במפגיע לרדת מהמטוס. ההשוואה בין הרפורמה המשפטית ל"דברים כמו יום השואה" הינה כה מופרכת וביזארית עד כי מעלה חשש להפרעה בבוחן המציאות של הטייס.
אם חברת "אל על" לא תשעה את הטייס לאלתר הרי שהיא לא למדה שום דבר מהתרסקות מטוס הנוסעים מברצלונה לדיסלדורף בטיסה 9525 של ג'רמנווינגס.
טייס המשנה הגרמני אנדראס לוביץ ניצל את יציאתו של הנווט לשירותים וריסק את המטוס לצלע הרי האלפים.
הוא היה אדם אינטליגנטי, מן הסתם לא פחות מטייס אל על. עד היום לא ידוע מה היה המניע למעשהו האכזרי. אולם, התובע הצרפתי קבע כי היה זה ניסיון מכוון להשמיד את המטוס. חוקרי ההתרסקות שמעו את ההקלטה בקופסה השחורה בה נשמע הטייס אומר: "נושם כמו שצריך."
טייס אל על "נשם כמו שצריך" כשעשה את ההשוואה האיומה והנוראית והמופרכת בין הממשלה הישראלית הדמוקרטית הנבחרת לבין הדיקטטורה של הרייך השלישי ול"דברים כמו יום השואה". אז אחת מן השתיים או שהוא לא כשיר נפשית ומסכן את הנוסעים, או שזו הוכחה ניצחת ליעילות חסרת התקדים (אפילו במונחים גרמניים) של התעמולה השקרית והמוגזמת כנגד הרפורמה, שהספיקו לה שלושה חודשים בלבד כדי לגרום לטייס אל על, בוגר חיל האויר מן הסתם, לומר את דבריו הנלוזים.
קדמו לטייס הנ"ל יאיר גולן "מזהה התהליכים" ליברמן שמוכן לקחת את החרדים במריצות למזבלות, אהרון ברק שמוכן לעמוד מול כיתת יורים והפרופסורית מהאוניברסיטה העברית שטענה שיריב לוין מזכיר לה את היטלר ואף דומה לו, כי יש לו עיניים כחולות, וכמוהם השלטים המונפים בהפגנות ומשווים את נתניהו ל"היטלר" כל אלו הינם תוצר של שטיפת מוח אנטישמית של תועמלנים מגוייסים במשרדי פרסום, עתירי מיליוני דולרים, שמפחידים את הציבור במיצגי סיפורה של שפחה וצעדות משמרות המהפכה. השאלה המדאיגה היא האם יש תחתית.