שכול מפלג

בימים אלה - 'עשרת ימי התקומה' שבין יום השואה והגבורה לבין יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה - אנו שומעים כי ישנן משפחות שכולות אשר אינן מסכימות להגעת חברי כנסת לטקסי הזיכרון, ואף מאיימות בהקמת מהומה ובהשלכת ביצים במידה וחברי הכנסת יגיעו וינאמו.

חלק מהמשפחות אינן מעוניינות לדבר במפורש על כך שהמניע למהומה הוא התנגדותן לרפורמה המשפטית ולהרכב הממשלה הנוכחית, אז הן עוטפות את טענתן בכך כי לא יתכן שיגיעו לטקסי הזיכרון פוליטיקאים אשר לא עשו שירות צבאי.

משפחת השכול היא אולי הפרה הקדושה האחרונה שטרם נשחטה במדינת ישראל, והנה נראה עתה כי גם היא צועדת בביטחה במעלה המשעול המוליך אל בית המטבחיים.

על השכול אין מונופול לשום מגזר בקרב העם היהודי - לא לימין ולא לשמאל, לא לדתיים ולא לחילונים. גם אחינו הדרוזים והבדואים נטלו את חלקם בשותפות גורל זו. נכון אמנם שהמגזר החרדי כמעט ולא נטל חלקו במשפחת השכול של חללי מערכות ישראל, אך יש לסייג זאת בכך שבין לוחמי המחתרות ומלחמת השחרור היו לא מעט חרדים, וכן ישנם חרדים בעלי תשובה ששירתו שירות מלא ושכלו את קרוביהם במלחמות ישראל. כמו כן מעת שאוחד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עם יום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה, החרדים הפכו לשותפים מלאים במשפחת השכול, שכן הטרור הערבי אינו מבחין בין יהודי לאחיו. אחרי 75 שנים מקום המדינה, ניתן לומר שכמעט "אין בית אשר אין שם מת", ולכל אחד יש קרוב משפחה או מכר או חבר במשפחת השכול.

בין כך ובין כך, כללי הטקסים הממלכתיים ביום הזיכרון נקבעו לפני שנים רבות, והם כוללים התייצבות של שר או חבר כנסת בבית העלמין הצבאי, והוא גם זכאי לנאום נאום קצר המעלה על נס את זכר הנופלים ותרומתם לעם ישראל. כללי הטקס אינם קובעים האם נבחר הציבור יהיה מהימין או מהשמאל, והאם יהיה כזה ששירת שירות קרבי, היה ג'ובניק או לא שירת בכלל.

עם כל הכבוד למשפחות השכולות, הטקס אינו בבעלותם. הטקס הוא של המדינה/הממלכה. הטקס הפרטי של כל משפחה הוא ביום נפילת בנה, ואז מדובר באזכרה פרטית אשר המדינה לא יכולה להציב כללי טקס עבורה.

להיות חלק ממשפחת השכול זה להיות חלק ממסדר אבירים אשר החברה הישראלית חייבת לו את קיומה, ואשר לעולם לא ניתן יהיה להחזיר לו את החוב או אפילו מקצתו. אמנם החברות במסדר זה נכפתה על האבירים והאבירות, ואין ספק שאין אפילו אחד מחבריו שלא היה מוותר מראש על חברותו זו, אבל בכ"ז מדובר בחברות מחייבת. היא מחייבת אצילות וממלכתיות, כי לפחות את המשפחה הזאת כולנו רוצים להשאיר מאוחדת, ומנותקת מהמחלוקות הפוליטיות והאחרות.

לסבתי - רחל ויזן ז"ל - היו 11 אחים. 6 שרדו את השואה, ומתוכם שניים נהרגו במלחמת השחרור. אחד מהם - דב לנדוי הי"ד - נהרג בהיותו רווק בקרב בירושלים ב-ד' סיוון תש"ח, והוא קבור בהר הרצל. סבתי, שורדת מחנה הריכוז רבנסברוק, לא היתה אשה בריאה, אך היתה מתאמצת גם בזקנותה ומכתתת רגליה ממושב מירון שבגליל העליון אל הר הרצל בכדי להשתתף בטקס יום הזיכרון. למרות שהשקפתה הפוליטית היתה שונה מזו של מפלגות השמאל ששלטו באותם ימים, סבתי לא התנתה תנאים לגבי זהות הפוליטיקאים שינאמו בטקס, ולא פסלה את שמעון פרס למרות שלא עשה שירות צבאי, או את טדי קולק שהיה מלשין מטעם הבריטים.

מזה 30 שנה שאני הולך ביום הזיכרון לבית העלמין בטבריה לאזכרתו של צחי דאלי הי"ד, חייל שלי בחטיבת גולני, אשר נפל בפעילות מבצעית בלבנון. מעולם לא ביררתי עם משפחתו מה דעתם הפוליטית וזה בכלל לא רלבנטי לי או להם. מידי שנה נואמים בטקס פוליטיקאים שונים, פעם מהשמאל ופעם מהימין, והקהל מקבלם בכבוד ובדומייה. במקרה בשנה שעברה היה זה איתמר בן גביר שהגיע לטבריה כנציג הכנסת. אגב, כדוגמא אציין כי אי אפשר לבוא בטענות לשר איתמר בן גביר על אשר לא שירת בצה"ל, כאשר רצה בכך מאד, אך השב"כ המליץ לצה"ל לא לגייסו, כמו רבים וטובים בנוער הגבעות.

התניית תנאים ביחס לפוליטיקאים שיבואו או לא יבואו לטקסים הינה זילות של הטקסים ושל השכול. מה גם שיש שני צדדים למטבע וצריך להבין כי בשנה אחרת שבה השמאל יהיה בשלטון, משפחות שכול ימניות יציבו תנאים הפוכים ויבקשו שלא יגיעו לטקסים פוליטיקאים מהשמאל. גם אז ניתן יהיה לעטוף את הבקשה בכך שלא יגיעו כאלה אשר עשו שירות מגוחך, כמו למשל יאיר לפיד שהיה כתב צבאי ב'במחנה' לאחר שהתחמק משירות קרבי, או מירב מיכאלי ששירתה בגל"צ. ואנה אנו באים?

כדי להבין את הזילות שהפוליטיזציה גורמת לטקסים מעין אלה, אפשר לראות מה קרה לטקס הממלכתי ביום הירצחו של יצחק רבין, מעת שמשפחתו המצומצמת ניכסה לעצמה את הטקס ובני משפחתו נאמו נאומים שמאלנים פרובוקטיביים. הטקס הפך להיות נחלת משפחת רבין והשמאל הלא-ממלכתי בלבד, כאשר לימין ולדתיים אין כל חלק ונחלה בו. האם זה מה שאנו רוצים שיקרה גם ליום הקדוש ב-ד' אייר?! שיהיה טקס בשעה 10 לשמאלנים וטקס בשעה 12 לימניים?!

לאור האמור, לענ"ד, אלה האפשרויות היחידות בעניין דנן: שמשפחות השכול יחזרו בהן מתנאיהן המוקדמים, או שייקבע כי מכאן ואילך, ולא משנה מי בשלטון, לא מגיעים נבחרי ציבור לטקסים, או שייקבע כי הם מגיעים אך רק לשם הנחת זר, מבלי שתהיה להם רשות לנאום.