א' היקר!
התרשמתי מאוד מהטור הארוך והמשמעותי שכתבת.
עלתה ממנו רוח טובה, של רצון לחיות יחד, של כבוד לדעות האחרות.
שמחתי מאוד לראות שאני מזדהה עם רוב ככל הערכים המשתקפים בו. אכן, ישנם פערים השקפתיים בינינו, אך ישנו גם מכנה משותף ערכי רחב.
ועם זאת, ראיית המציאות שלנו שונה מאוד. כנראה שיש דברים שבשבילנו הם קוצים בעיניים, ולא שמת לב אליהם.
אתייחס לשלושה טיעונים שראיתי בדבריך:
א. בשונה ממערכת המשפט, הכנסת והממשלה הם כוח ביצועי. הממשלה עלולה לנצל משאבים ממלכתיים באופן מפלה, והכנסת עלולה לקבוע חוקים הפוגעים בזכויות אזרח של מיעוטים. לכן יש צורך להגביל את כוח הכנסת והממשלה, ולא את כוח בית המשפט.
למרבה הצער, בית המשפט האקטיביסטי הפך את עצמו לזרוע ביצועית. 'מלוא כל הארץ משפט' הכריז אהרן ברק, ויורשיו השלימו – 'משפט פרוגרסיבי'. אין מנוס מלהגביל את כוחו המופרז. ביהמ"ש הורה על הריסת בתי מתיישבים, גם כאשר לא הוכחה צדקת הטוענים לבעלות על הקרקע; מנע מהממשלה להגן על תושבי דרום תל-אביב מפני המסתננים תוך פסילת חוק שלוש פעמים.
בית המשפט מגן על זכויות מיעוטים? תלוי אם הם מיעוט הפועל למדינה יהודית או למדינת כל אזרחיה. את חוק ערוץ 7, שאיפשר לימין במה יחידה להשמעת תרבותו ורעיונותיו לפני עידן המדיה הדיגיטלית, בית המשפט העליון פסל. דחיית ההתנתקות עד להשלמת פתרונות למתיישבי גוש קטיף לא נראתה ראוייה לבית המשפט.
מערכת המשפט שלנו איננה מפלה לרעה? אביגדור קהלני, רפאל איתן, דרור חוטר ישי, יעקב נאמן – אלו שרי ימין, שנערכו נגדם חקירות. את המניע לחקירה נגד יעקב נאמן גילה היועמ"ש דאז עצמו, כפי שצוטט על-ידי שמעון שבס, מזכיר הממשלה של יצחק רבין ז"ל: 'אני הולך לתקוע את הפשיסט'.
איך אנשי ימין יכולים להרגיש מוגנים ולא מופלים לרעה ע"י מערכת המשפט?! איך אפשר לתת אמון במערכת משפט שחוקרת בניגוד לחוק?? כיום, חקירה פלילית נגד איש ציבור ימני איננה אות קלון, אלא אות לכך שהוא 'סומן על ידי המערכת'. איך אמר ח"כ 'המחנה הממלכתי' מתן כהנא, 'מערכת המשפט הרוויחה ביושר את אי האמון בה'.
תכנית ההתנתקות עצמה עברה ברוב פרלמנטרי מוחץ. אך יחס התקשורת והפרקליטות לאישומים שעמדו לכאורה נגד ראש הממשלה דאז שרון – הוא המטריד, והוא עוד משקע בביצת חוסר האמון שלנו במערכת המשפט.
המצב היום הוא כזה: לשופטי העליון יש וטו על בחירת השופטים הבאים. היועץ המשפטי לממשלה מעוניין להיבחר כשופט עליון, וכך הוא מוכפף לרוח הנושבת מהם. הדבר משפיע על כל מערך התביעה והשיפוט במדינה, שמתיישר לפי קו השיפוט של השופטים הפרוגרסיביים-אקטיביסטיים.
גם היחס הסלחני של מערכת המשפט לחלקים הלא-חוקיים של המחאה הנוכחית לא מוסיף לתחושת הצדק והשוויון בפני החוק.
ב. אין כוונה להתערב באורחות חייו של הציבור הדתי, ולכן אין צורך לערוך שינויים מפליגים במכרעת המשפט.
כתבת בנימה מתפייסת (שמאות אהבתי!) – 'אנחנו לא רוצים מצעד גאווה בבית אל'. מחר אני ממנה אותך לשופט עליון! בשנה שעברה הייתה כוונה לערוך מצעד גאווה בנתיבות, עיר מסורתית-דתית. המצעד בוטל ברגע האחרון. מה יחליט בית המשפט אם תהיה עתירה לקיום מצעד בבית אל? נוכל לשער לפי פסיקות אחרות של בית המשפט.
בקיץ 2019 ביהמ"ש העליון ביטל אפשרות לקיום מופע בהפרדה לציבור החרדי בעפולה. לפני מספר חודשים פנתה עמותת 'ישראל חופשית' למועצה- מקומית ביישוב החרדי קריית יערים – טלז סטון, בבקשה למידע אודות אירועים בהפרדה המתקיימים אצלם. כנראה שאנשי העמותה סבורים שיש היתכנות להתערבות דרך ביהמ"ש באירועים המתקיימים ביישוב החרדי.
2020 – בג"צ מחייב את מועצת קריית ארבע – יישוב עם אופי דתי - לאפשר שעות מעורבות בבריכה העירונית. בסיום הסאגה הבריכה נסגרת לכולם.
מה ימנע מבית המשפט לבטל מחר מנייני תפילה המתקיימים בהפרדה מתקציבים ציבוריים במבני ציבור? או לחייב מצעד גאווה בבית-אל?
ג. ממשלות ימין יכולות לקיים מדיניות ימין, ובעתיד הרוב שלהן מובטח, ועל הימין להסתפק בכך, ולא לערוך שינויים במערכת המשפט.
מערכת המשפט מעצבת מדיניות. עונשים או אי-עונשים יוצרים מציאות בשטח. איננו מקבלים התייחסות מקילה לפורץ בן מיעוטים שאנס ילדה במיטתה. מה שהתחיל כאירוע חד פעמי ביישוב מרוחק בנגב, המשיך לאירוע מזעזע בגדרה. איננו מקבלים הריסת בתים שנבנו בתום לב באישור מדינה, וביטול אפשרות של פיצוי כספי נדיב לבעלי הקרקע (חוק ההסדרה). הגנה על זכויות מיעוטים היא דבר נכון, בתנאי שאינה מביאה לפגיעה ברבים אחרים.
לסיכום אומר, שאין ספק שהמציאות הסבוכה שאנו נתונים בה, מזמנת התייחסויות שונות.
אני תקווה, שהבסיס הערכי המשותף לנו, עם ליבון המבטים השונים על ההתרחשויות, יביאו להבנה רבה יותר בינינו. בהערכה רבה
הכותב: ישראל, איש חינוך, משרת במילואים ותושב הנגב