אנו נמצאים בימים שיש בתוכנו מאבק. אבל לא המאבק שמן הסתם אתם חושבים, אלא מאבק אחר, אם כי הוא בוודאי קשור אליו במישרין. מאבק בתוכנו, בתוך נפשנו, מאבק בין האמת והשלום.
האמת שיונקת מהחזון העתידי, ומביאה ממנו את כל הדרוש תיקון ושיפור במדינה. לא להכנע לשקר, ולבקש אמת. שמדינת ישראל תהיה יהודית יותר, צודקת יותר, ובאמת – דמוקרטית יותר. שהרי, חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת.
והשלום. ההבנה שחיים כאן איתנו ביחד מליוני יהודים, אחים, והם הם עם ישראל, כנסת ישראל. ציבור, הכולל בתוכו את כולם. וידוע לכולם מה הם ראשי התיבות של ציבור. אנו שותפים עם כולם ביחד במסע, ויותר בעומק - אנחנו נשמה אחת. מכאן השאיפה לשלום, מכאן השאיפה לאחדות. שלום, הכולל בתוכו דעות שונות ונשמות שונות. שהרי, שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא.
והמאבק בתוכנו חריף. הכמיהה לאמת, לתיקון. והכמיהה לשלום ולאחדות.
והיות ששניהם נכונים, היות ששניהם הם שמותיו של ה' יתברך, אנו צריכים ללמוד לאחוז בשניהם.
שאלתי פעם את ידידי יהודה עציון, שכידוע הוא חולם גדול, ופועל כל חייו בהתאם: איך למהפכן, אדם המבקש לעשות מהפכה, יש סבלנות. סבלנות להווה, למציאות. הרי הוא רוצה ושואף למשהו אחר לגמרי. הוא ענה בקצרה, כדרכו, אדרבה – מהפכן אמיתי, רציני, צריך המון סבלנות.
ומעין הדברים. חותמו של הקב"ה אמת, ושמו שלום. שאלו פעם את מרן הרב קוק זצ"ל מה ההבדל בין חותם לשם? וענה – חותם נכתב בפעם אחת, בבת אחת, ואילו שלום נכתב אות אחר אות, אות אחר אות.
זה ישוב אחד בין שניהם, בין האמת והשלום: הסבלנות. סבלנות שמקורה בדברי רבי חייא הגדול על הגאולה שבאה קמעא קמעא, כאילת השחר שבקע אורה. לאחוז באמת, בחזון, לחתור לשם ללא הפסקה, בגבורה ואף עזות דקדושה, ויחד עם זאת לדעת לפעול בחכמה, בדיוק, בקצב הנכון, בשביל השלום.
ועוד ישוב בין שניהם, עמוק יותר. לאמיתו של דבר האמת זקוקה לשלום, והשלום זקוק לאמת. שלום אינו אחדות מזוייפת, מעין רגיעה שטחית ממלחמה, אלא - אמת עמוקה, שמקורה בה' אחד. ולכן אי אפשר להגיע לשלום, ללא אמת. השלום עצמו צריך להבנות על יסודות של אמת, שכן אם לא כן – הוא יקרוס.
והאמת זקוקה לשלום, מפני שאכן ניצוצות של אמת יש בכל דעה, בכל נשמה. השלום – ההקשבה העמוקה והשיח ההדדי בין הנשמות, מעוררים אותנו לחתור לגלות את אותם ניצוצות. אמת של דעה אחת היא חלקית, גבולית, ורק האמת הכוללת, השלמה, מאלף ועד תו (כאותיות המילה אמת), היא אכן האמת לאמיתה.
על כן, כמאמר הנביא זכריה: "האמת והשלום אהבו". נתפלל, כפי שאנו אומרים בסוף הקדיש בכל יום, "יהא שלמא רבה מן שמיא", - זהו השלום, "וחיים טובים", - זאת האמת, הכמיהה לחיים טובים באמת, טובים בעיני ה' וטובים בעיני אדם, "עלינו ועל כל ישראל". ומתוך כך, "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן".