האזנתי בעיון נמרץ להופעתו של אהוד ברק בחוג של הפרופ' יוסף אגסי המנוח וכן לנאומו הפרוגרמטי של הפרופ' אוריאל רייכמן בפני אנשי האוניברסיטה שהקים בהרצליה. שני נאומים המכוונים לקהל של אנשים חושבים ולכן היו מנומקים היטב.
אהוד ברק הציג את מצב האומה בצבעים קודרים ו"קצת" עוורים לתהליכי העומק בחברה הישראלית. בין היתר הוא מתעלם לחלוטין מכך שרפורמה במערכת המשפט הייתה נושא מרכזי שהוציא רבים להצביע למפלגות הקואליציה. ההפגנה הגדולה ביום חמישי שעבר היתה אישרור מהדהד להצבעה שהעלתה את הקואליציה הנוכחית ברב גדול.
בשם שלטון החוק ברק מתעלם מחוק המדינה שמחייב את עובדי המדינה ואת כוחות הבטחון לסור למצוות הממשלה הנבחרת וקורא לשבירת השותפות הכלל ישראלית בכוחות הבטחון. משמעות דבריו היא שכל חייל יכול להחליט מתי הממשלה אינה דמוקרטית לפי טעמו האישי ואזי הוא יכול להתעלם מן החוק ולעשות דין לעצמו. לפי ברק, צה"ל במצב של "איש הישר בעיניו יעשה " הוא דבר רצוי.
ברק מכריז שהממשלה הנבחרת אינה לגיטימית ולכן מטרת המאבק הקרוי "מחאה" היא הפלת הממשלה נקודה. הרפורמה המשפטית היא רק פלטפורמה לגיוס קהל בעזרת נרטיב מומצא. כיוון שגם הוא יודע שסבב בחירות נוספות לא ישנה את הדמוגרפיה, הוא לא מפרט איזה ממשלה תקום לאחר שישיג את מטרת הקרב והמבין יבין.
הפרופ' רייכמן נשא נאום שנשמע כ"קינת רייכמן", על בני דורו שאהבו את ישראל, נלחמו וקיימו את המדינה והנה עתה הם מאבדים את השלטון והופכים לנתינים. הוא לא רואה שתומכי המחנה הלאומי היו שותפים מלאים ונשאו בעול העבודה והלחימה, כיוון שהוא שייך למחנה שעשה הכל להעלמת השותפים, הוא באמת מאמין שמחנהו נשא לבדו בעול בכל המהלך של הקמת המדינה.
העיוורון הוא "עיוורון תודעתי" של מי שלא רוצה להגיע למסקנות המתבקשות. הוא רואה בעיני רוחו סכנה של כינון מדינת הלכה, נרטיב מדומיין המשמש לגיוס ההמונים. אולם, נראה שגם הוא נתפס לאמונה בנרטיב המומצא ומגיע למצב חרדה של ממש. לאור "סכנות" המציאות המדומיינת הוא מגיע למסקנה זהה למסקנתו של ברק, לפיה הממשלה אינה לגיטימית. גם הוא לא מפרט את הממשלה החליפית שאליה הוא שואף וכל אחד יסיק את המסקנות.
המשותף לשני האישים החשובים האלה הוא:
א. התעלמות מתהליכי העומק של ישראל של הדור השלישי. במובן התרבותי דור הוא בן כארבעים שנה, אלה הם שנות ההשפעה של דור בתרבות ולכן גם בפוליטיקה. אנחנו עומדים בתחילתו של הדור השלישי של המפעל הציוני וכאן מגיע לביטוי תהליך עומק חשוב ביותר שאני קורא לו "תהליך חיפוש הזהות היהודית הישראלית".
כל אזרח שעיניו בראשו ותודעתו מחפשת את המשמעות לקיום הלא שגרתי של המדינה היהודית בארץ ישראל של המאה העשרים ואחת, מוקפת התנגדות מכל עבר, לא יכול להתכחש לחשיבות המסורת היהודית בתודעתו ובמדיניותו. תהליך זה העביר רבים לתמיכה בקואליציה היהודית שקמה זה עתה. קואליציה זו אינה תאונה במישור הפוליטי, היא תולדה של תהליך עומק שלא ניתן למחוק אותו באמצעים של מאבק פוליטי, כלכלי ומדיני. לכן הממשלה הנוכחית היא לגיטימית מאוד והדרך היחידה להתקדם ליציבות ישראלית היא לבוא בדברים בצורה כנה ואמיתית לגיבוש השותפות היהודית במדינת ישראל של המאה העשרים ואחת.
רבים כבר הבינו את הצורך הזה. למשל, הפרופ' יחזקאל דרור פרסם לפני חצי יובל שנים ספר עב כרס שכותרתו "חידוש הציונות". הפרופ' דרור הבחין בכך שהמפתח לחידוש הציונות הוא טיפוח המסורת היהודית אולם הוא לא מצא נוסחה שתאפשר את אימוץ המסורת תוך שמירת הפלורליזם של חופש מהקפדה על קיום מצוות התורה.
הפרופ' דרור מציע סדרה של ערכים במנה הייררכי שכמוה כיצירת מסורת חדשה יש מאין, דבר שאין לו סיכויי הצלחה. את התשובה לחיפוש זה נותנים היהודים יוצאי ארצות המזרח אשר מקיימים את האיזון של הסתמכות על מסורת אבות תוך מגוון של דרגות הקפדה בשמירת המצוות. זהו פתרון עקרוני ומעשי כאחת. חסד עשה עמנו דוד בן גוריון שעודד את עליית יהודי המזרח בשנות החמישים.
טוב יעשו ברק ורייכמן אם ילמדו מאחיהם בני עדות המזרח כיצד אפשר להיות יהודי ציוני וישראלי מודרני תוך הסתמכות על המסורת ושמירת חופש הבחירה האישי. טוב יעשו אם יפקחו עיניהם ויבינו את תהליך העומק שהביא את השינוי הפוליטי בישראל של המאה העשרים ואחת.
במקום ללמוד שיעור חשוב זה שני הדוברים המכובדים מעדיפים לחולל הרס של מערכות המדינה, לעודד אי ציות לממשלה נבחרת, לדרוס את תוצאות התהליך הדמוקרטי ולגרום כאוס שתוצאותיו מי ישורנו.
ביום חמישי שעבר, ו' לחודש אייר, קיבלנו אישרור לקול שבקע מן הקלפיות ביום ז' בחודש חשוון. כל מי שנכח באירוע ההפגנה בירושלים יכול היה להתרשם מעצמת הדרישה של הקהל להמשיך בחקיקה מיד, לא לעצור, להחזיר את הריבונות לעם בלי הקפאות.
הכל נאמר בשמחה, בתקווה, בחיוך, באחווה על ידי קהל מגוון מכל הגילים, כל העדות, עם כיפה ובלעדיה. זה היה מעמד מרשים. לא היה שם זעם, לא היו קריאות גנאי ליריבים פוליטיים, לא היו מיצגים מבויימים, לא נחסמו כבישים ולא הועלו מדורות. עמד קהל עצום בצפיפות עצומה ואמר בשקט "המשיכו ומיד".
זה היה אירוע שאורגן ביזמת אנשים מן השורה, מלמטה בניגוד לארגון הפגנות המחאה שבולט שהן מאורגנות מלמעלה. כאשר הכרוז הזמין את השר יריב לוין לשאת דברים ההד העצום שעלה מן הקהל אמר את הכול, זה מנהיג שאנו רוצים לראות בקו הקדמי ו"עלה והצלח בלי עיכובים ובלי דחיות".
חשוב שבכירי הקואליציה יפנימו את המסר שעלה בירושלים ביום חמישי שעבר. המסר הסמוי היה שמי שלא יפעל עכשיו וידחה את הניתוח החשוב של תיקון מערכת המשפט, מוטב שיוותר על התייצבות לבחירות המקדימות ("פריימריז") בבוא סבב הבחירות הבא.
הניתוח הזה יהיה כואב, יש סיכוי שיהיה צורך להחליף ראשי מערכות שלא יקפידו על שמירת החוק המחייב אותם לציית לממשלה נבחרת. לכל אחד אפשר למצוא מחליפים לא פחות טובים ממנו ואת הניתוח הזה חייבים לעשות עתה. כל דחיה תהפוך אותו לכואב יותר ואת המחלה לעמוקה יותר. אין לנו את הלוקסוס של המתנה. מרגע שה"מחאה" יצאה לרחוב, הממשלה הנבחרת חייבת לבצע את הניתוח מיד לפני שתיווצר מחלה ממארת שתאכל את מוסדות המדינה. זה הזמן לפעול, הזמן של הדור השלישי. ביום חמישי האחרון קרא ציבור גדול מאוד לראש הממשלה, לשר המשפטים וליו"ר ועדת החוקה לפעול מיד.
אנחנו האזרחים מוכנים לעמוד בקשיים של הניתוח ורואים בתקווה את תהליך ההחלמה החיוני שאין ספק שיצליח שכן עם ישראל חי. וכמו כל אורגניזם חי עם ישראל יודע להתחדש. זה הסוד של המפעל הציוני מפעל שבנוי על הDNA הלאומי (המסורת) שנשמר על ידי שמונים דורות של גלות אדום והגיע לפרקו.
פרופ' האס חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי