על האווירה בעיר שדרות מספרת בראיון לערוץ 7 תושבת העיר, נוי שניאור, שסביבה, כך נראה העיר מתרוקנת מתושבים שבחרו לעלות צפונה לתקופת מה.
"בקבוצת הווטסאפ השכונתית החל מהשעה שתיים וחצי, עם ההודעה להיכנס למרחב המוגן, כל החברות מנסות למצוא מקום לברוח אליו. אצלי זה קצת יותר בעייתי כי אני ובעלי נולדנו בשדרות, כך שהמשפחות המורחבות שלנו גם הן גרות כאן, כך שלברוח למשפחה זה פחות ריאלי, אבל תחושת הלבד היא לא נעימה. גם המצב הביטחוני וגם העובדה שרבים מהחברים והשכנים כבר נטשו את הבתים נותן תחושה של צורך ללכת כי גם להיות לבד זה הרבה פחות נעים"
במציאות הזו, אומרת נוי העיסוק הוא "לאן, איך וכמה זה יעלה לנו", כלשונה.
באשר למבצע הצבאי ברצועה היא אומרת שלא הופתעה. "ציפיתי לזה. לא חשבתי שהמדינה וצה"ל וראשי מערכת הביטחון ישאירו את המצב כמו שהוא. ציפיתי שהם יהיו אקטיביים ולא פאסיביים. מה שעברתי ביום שלישי שעבר עם הילדים שלי בכביש היה אחת הטראומות הקשות שחוויתי, למרות שגדלתי כאן. ידעתי שמדינת ישראל תגבה מחיר על מה שעברתי. הם ואני חיכינו לרגע שיגיע. אתמול כשאמרו שיש תרגיל וסוגרים את כביש מבקיעים הבנתי כתושבת האזור לאן הדברים הולכים".
"אני מוכנה לשלם את המחיר כדי שתהיה הרתעה לפחות לשנתיים. אנחנו שנתיים אחרי שומר חומות וכמי שגדלה כאן אני יודעת שזה יכול להחזיק לכל היותר שנתיים", אומרת נוי ומבהירה: "אני לא מצפה שהחיים יהיו שקטים לנצח, אבל לפחות שקט של שנתיים של השבת ההרתעה".
על האירוע אותו חוותה בשבוע שעבר בלב העיר תחת מטח הרקטות, היא מספרת: "אני מורה. סיימתי ללמד בשתיים וחצי. בשלוש ורבע קיבלנו הודעה בפלאפונים, התראה מדוברות העירייה להיכנס למרחב המוגן. הילדים הקטנים היו במסגרות, הגדול חזר מבית הספר. ידעתי שאני צריכה להחזיר אותם ולא ריאלי להשאיר אותן במסגרות. קמתי, יצאתי וידעתי שאתפס בצבע אדום בדרך, רק שלא ידעתי עד כמה זה יהיה נורא".
"הגעתי למעון של הקטן, הספקתי לאסוף אותו, ובדרך לגן של הילדה הצבע האדום תפס אותנו. היה מטח רציני. הייתי עם שני ילדים רכב. קפצתי עליהם באמצע הכביש, נשכבתי על הילדים בלי מיגונית או מקום להסתתר. אחת הרקטות נחתה מאתיים מטר מאיתנו. ראינו אותה נופלת, הרגשנו את ההדף וחשבתי שהרקטה הבאה הורגת או פוצעת אותנו. זו הייתה תחושה מאוד קשה. התעלפתי ופוניתי באמבולנס, הגעתי למרכז טראומה עד שהגוף השתחרר אבל ידעתי שבשבוע הבא תהיה לזה תגובה. לא ציפיתי שהדברים יישארו ככה".