אסטרטגיית 'השכם להורגו'

מלחמת 'ששת הימים' נחשבת למלחמה המוצלחת ביותר בכל דברי ימי עם ישראל.

מערכה מול שלוש מדינות אוייב - סוריה, ירדן ומצרים (אליהן הצטרפו מדינות נוספות שאינן גובלות בישראל כמו עיראק וערב הסעודית), אשר בה תוך פחות משבוע נכבש ושוחרר שטח הגדול פי ארבעה משטחי המדינה בטרם המלחמה, וזאת מכל עברי גבולות המדינה: רמת הגולן בצפון, יהודה ושומרון במרכז, וחצי האי סיני בדרום.

אמנם קדמו למלחמה פרובוקציות של נשיא מצרים נאצר, אך מלחמה זו נפתחה ביוזמת ישראל ובעיתוי שהיא קבעה, וזאת במבצע שתוכנן בקפידה ובסודיות משך זמן רב - מבצע מוקד.

במבצע זה הונחתה מכה מקדימה ומפתיעה על שדות התעופה וחילות האוויר של האויב, אשר כתוצאה ממנה היתה לחיל האוויר הישראלי עליונות אווירית מוחלטת בהמשך המלחמה, באופן שפינה את יכולותיו לסיוע חופשי לכוחות היבשה.

לא היתה עוד מלחמה מאז קום המדינה אשר בה היוזמה כולה היתה מלכתחילה בידי צה"ל, כאשר כמעט כל צמרת צה"ל דחפה את הדרג המדיני להשכים ולתקוף את האוייב. אף בהמשך נדחפה הממשלה ע"י הדרג הצבאי, יחד עם ראשי הקיבוצים בעמק החולה, לנצל את ההזדמנות ולכבוש את רמת הגולן.

לא הגיוני שאסטרטגיה זו של 'הבא להורגך - השכם להורגו' ננקטת פעם בכמה עשרות שנים. אסטרטגיה זו חייבת להיות זו אשר מובילה את מקבלי ההחלטות במדינת ישראל בכל עת. עסקינן במדינה שהוגדרה ע"י אהוד ברק כ'וילה בג'ונגל'. והג'ונגל במקרה דנן הוא עצום - מצפון מערב אפריקה, לחופי האוקיינוס האטלנטי, ועד לגבול הודו-פקיסטאן במרכז אסיה, לחופי האוקיינוס ההודי, ישנו רצף של מדינות מוסלמיות שאינן דמוקרטיות. בג'ונגל עצום שכזה אי אפשר רק לחכות ולהגיב. לא ניתן להשאיר את היוזמה בידי הקניבאלים אנשי הג'ונגל, ולהסתפק באיסוף מודיעין ובסיכולים ממוקדים מעת לעת של ראשי הקניבאלים.

ודוק: אין זה מספיק להיות גדול וחזק. כבר אמר אבי תורת האבולוציה, צ'ארלס דרווין, כי לא החזק והגדול שורד, אלא זה שמותאם. הממוטות והדינוזאורים לא שרדו, בעוד שיתושים וזבובים שרדו. ואם ביתושים עסקינן, אז לא הריגת היתושים תביא לפיתרון מלא של הבעיה, אלא ייבוש הביצה. להיות 'מותאם' במזרח התיכון, זה אומר להיות זה שתוקף ראשון ומפתיע. כך למשל מדינת ישראל לא חיכתה שהכורים הגרעיניים בעיראק או בסוריה יהיו פעילים, אלא דאגה להחריב אותם בטרם יתחילו בייצור.

בנידון דידן, מדינת ישראל לא יכולה להיות זו אשר נגררת ומגיבה לפעולות האוייב. היא לא רשאית, לא מוסרית ולא צבאית, לחכות לפתיחת המלחמה ע"י חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום, ואיננה יכולה להרשות לעצמה רק להגיב לירי טילים מצד האוייב. גם אמירות אומללות ולא חכמות כמו זו של בוגי יעלון אשר אמר כרמטכ"ל שהטילים של חיזבאללה יחלידו על כני השיגור שלהם, לא יושיעונו. זו אמירה שמשולה לטמינת הראש בחול.

על מדינת ישראל לתכנן 'מבצע מוקד' לחיסול מהיר ומפתיע של קיני הצרעות בצפון ובדרום, עם תכנון מבצע מקביל להגנה מירבית ומיטבית של העורף, למקרה שארגוני הטרור עוד יהיו מסוגלים להגיב אחרי המכה הראשונה.

אין צורך בפרובוקציה מצד ארגוני הטרור הנ"ל ואין צורך ב'קאזוס בלי' (עילת מלחמה) כאשר מדובר בארגונים ששמו להם למטרה את השמדת מדינת ישראל והם מכריזים על כך יומם וליל, בייחוד שגם איננו עוסקים במדינות ריבוניות אלא בארגוני טרור (אשר הוכרזו ככאלה גם ע"י ארה"ב ומדינות מערביות אחרות) שהשתלטו על שטחי הפקר בגבולות מדינתנו.

זה נשמע מפחיד ומיליטנטי, אבל נראה שבפני מדינת ישראל ברירה אחת בלבד: מלחמה יזומה. רק המעז - מנצח. כי הברירה השנייה של הימנעות ממלחמה תביא ממילא למלחמה אשר תיפתח ביוזמת האוייב ובעליונותו (כמו במלחמת יום כיפור) ותביא לנזקים אדירים פי כמה, וכדברי צ'רצ'יל ב-1938 לאחר כריתת הסכם מינכן: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה". נבואה צ'רצ'יליאנית שהגשימה את עצמה באופן מלא תוך פחות משנה.

גם הזמן לא "יעשה את שלו" והטילים לא יחלידו, אלא להיפך: ככל שהזמן עובר, האוייב משתכלל ומתחפר, ומתכונן היטב ליום פקודה. לכן, יפה שעה אחת קודם.