
השנה, בחרו אלפי אזרחים ערבים, ובראשם נציגי וועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, הממשלה האלטרנטיבית של ערביי ישראל, לציין את יום הנכבה, גם ביום העצמאות הישראלי, וגם ב- 15 במאי, יום הנכבה.
הם ערכו עצרת המונית בחורבות היישוב לג'ון, מגידו הקדומה, וקראו להשיב את העקורים הערבים המתגוררים כיום באום אל פחם לבתי אבותיהם ההרוסים ולהשיב להם את השטחים שהיו בבעלותם לפני מלחמת העצמאות.
בתור אזרחים ישראלים הם נשאו סיסמא מתריסה: 'יום אסתקלאלהם! יום נכבתנא!' (יום עצמאותם! יום אסוננו!), וזעקו: "זו מולדתנו ההיסטורית - אנו בעלי הבית המקוריים!".
תושבי לג'ון, בדומה לעשרות יישובים ערבים שהשתתפו באופן פעיל במאבק הרצחני כנגד היישוב העברי במהלך מלחמת העצמאות הוגלו ממקומם, אדמותיהם הופקעו ועליהן הוקמו יישובים עבריים.
תושבים ערביים אלה נשארו אזרחים ישראלים והם נקראים עקורים, בניגוד לערבים שעזבו את שטחי המדינה ומכונים פליטים. אלה גם אלה מאמינים שיממשו בעתיד את זכות השיבה.
מעניין לעניין ובאותו עניין, לפני כחודש פסק בית המשפט העליון כי רשות מקרקעי ישראל תשלם יותר ממיליארד שקל לבעלי קרקעות ערבים שקרקעותיהם הופקעו בשנות ה-50 לטובת מימוש החזון הציוני והקמת היישובים העבריים: כרמיאל, נוף הגליל ומעלות.
הזכות ליישב יהודים בכל רחבי ארץ ישראל באמצעות הקמת יישובים עבריים הוכרה ע"י אומות העולם, ועליה נתבסס כתב המנדט שניתן לבריטים בשנת 1922. על סמך זה הוקמה מדינת ישראל, בה הכיר האו"ם. החלטת העליון לפצות ערבים שקרקעותיהם הופקעו מהם אולי עולה בקנה אחד עם הצדק אבל השלכותיה עלולות להיות מרחיקות לכת בעניין המאבק הלאומי על הארץ.
בימים אלה, הצליחה הרשות הפלסטינית להצמיד את האירוע לציון 75 שנה לנכבה הפלסטינית לתאריך בו חל יום העצמאות הישראלי בנאום שנשא אבו מאזן באו"ם. בכך, העולם מתחיל לאמץ את הנרטיב הפלסטיני היוצא נגד זכות קיומה של ישראל, שנתפסת כעת כמדינה שחמסה את זכויותיהם של ילידי המקום – הערבים.
מנהיגי הרשות הפלסטינית, אבו מאזן ומחמד א-שתייה, חוזרים על הטענה שישראל היא יציר השיטה הקולוניאליסטית וכי היהודים נשלחו אליה מאירופה כדי ליצור ראש חץ להגשמת שאיפות הקולוניאליזם במזרח התיכון. גם חברי כנסת ערבים ובראשם אחמד טיבי מדגישים כי היהודים הם מהגרים מרוסיה, שהקשר בינם לארץ ישראל הוא מקרי ושכשם שחמסו את אדמות הלאום הערבי, הם גזלו גם את החומוס שלו ואת הפלאפל (אגב, החומוס הוא החומץ התנ"כי בו טבלה רות את פיתה..).
אם בעבר הטענות על כיבוש התייחסו לשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, הרי שהיום, ערביי ישראל מערערים על אופייה היהודי של המדינה, עורכים צעדות שיבה המוניות ופועלים בזירה הבינלאומית ובראשה האו"ם.
חשוב לציין שכתוצאה ממלחמת העצמאות, הרוב המוחלט של יהודי ארצות ערב היה תחת סכנה קיומית ובחר להימלט ולעלות ארצה. הרכוש, הקרקעות, ואתרי המורשת היהודיים בעירק, תימן, מצרים, סוריה ועוד נפלו כשלל בידי שכניהם הערבים ובחלקם יושבו גולים פלסטינים. אף אחד לא פיצה את היהודים על כך, ואף אחד לא מדמיין כי היהודים ישובו לאדמותיהם, כי זוהי אחת מתוצאותיה של המלחמה.
בשנים האחרונות, ולאור פסקי דין ליברלים מחייבים, כגון בג"ץ קעדאן וביטול דה פאקטו של היכולת של וועדת התכנון הלאומית להקים יישובים יהודיים מסיבה לאומית, ישראל נמצאת במעבר בין מדינת הלאום של העם היהודי למדינת כל אזרחיה.
תהליך זה עלול לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המפעל הציוני ולהסיג לאחור את הישגי ההתיישבות העברית. שהרי חלקים נכבדים בארץ ובהם הגליל והנגב, הערים המעורבות, המשולש וואדי ערה, הם כבר מזמן ערביים באופיים.
בשנים האחרונות העקורים דורשים להקים שכונות של בנים ממשיכים, בקרקעות שעליהן הוקמו מושבים וקיבוצים, ולהשוות זכויותיהם לבני המקום היהודים. היום ובהתבסס על פסקי העליון, לא ניתן להבטיח שהדבר יישאר בגדר דרישה בלבד.
הכותב הוא מזרחן, מומחה לנושא הסכסוך הישראלי-ערבי