תסמונת שטוקהולם בגבול המצרי
משהו לא בריא עובר על כמה מכלי התקשורת שלנו, וצריך לומר זאת שוב גם אם זה לא חדש. הרי לא יתכן שנרצחו לנו שלושה חיילים יקרים, ילדים של כולנו כזכור, ומה שפרשן צבאי ועוד מומחה צבאי עושים זה להסביר לנו על מצוקותיו של הרוצח שאבא שלו מת לפני שנה ומצבו הכלכלי קשה, ובכלל שכל החיילים המצריים בגבול עם ישראל הם משכבות מצוקה ופרנסתם דחוקה.
כן, אני מדבר אליכם, אלון בן דוד, ג'קי חוגי ואחרים. זה מה שדחוף לנו לקחת בחשבון עכשיו כשיש לנו שלושה חיילים שנרצחו? להכיר את מצוקותיו הנפשיות והכלכליות של הרוצח? מה אתם, הסנגורים שלו בשלב הטיעונים לעונש? הפסיכולוגים שלו בבקו"ם המצרי? או שאתם כל כך עסוקים בלהבין את תסבוכות נפשו של האויב עד ששכחתם באיזה צד אתם?
על מה שחשוב ומה שלא
כששומעים את בכירי וראשי המחאות מצדיקים בלהט את האלימות, את ההתקפות האישיות, את המצור על חברי כנסת ושרים, את חסימות הכבישים, את ביזוי הימים הלאומיים, את המתקפות על בני משפחה של נבחרי ציבור, את הדיבורים על מלחמת אחים, את האיומים בסרבנות, את החתירה להרס כלכלת ישראל, את ההגדרה של כל מה שהוא לא הם כדיקטטורה, ניתן לשמוע לעיתים להט רושף יוצא מפיהם, וכמעט אפשר לחשוב שהם באמת משוכנעים שכל אלה אכן מוצדקים ונצרכים כי אנחנו על פי תהום והם אלה שנזעקים להצלת האומה בל מחיר.
ואז מגיעה המחשבה הטבעית אצל כל שוחרי הימין ומסורת ישראל, אז למה הם לא מבינים את המחאה שלנו מהימים שלפני העקירה והגירוש מגוש קטיף, מהתקופה שלפני ובמהלך אוסלו, את הפגנת החרדים מול בית המשפט העליון ועוד ועוד? איך זה שמקובל בעיניהם האופן שבו התייחסה המשטרה למפגינים, הדרך שבה נשפטו קטינים, המכות שהוכו נאמני ארץ ישראל עד זוב דם? לפחות שיבינו אותנו, חושב הימני הממוצע והתמים.
אלא שאז נופל אסימון קטנטן (למי שזוכר מה זה בכלל אסימון). ככל הנראה הימין לא הצליח להטמיע את התחושה שמה שהוא רואה כציפור נפש חייו וכבבת עינו הוא באמת באמת חשוב.
כשיאיר לפיד נשאל על היחס לחוסמי איילון במחאה הנוכחית לעומת היחס לחוסמי הכבישים בתקופת ההתנתקות, הוא השיב שאז היה מדובר באנשים אחרים ובמציאות אחרת. זו אכן תשובה קשה לעיכול בעיקר כשהיא מגיעה ממי שרואה בעצמו מנהיג וראש ממשלה עתידי, בשל המרחק הגדול שלה מהיגיון. בכל זאת, מראש ממשלה בעבר, גם אם לכמה חודשים, אנחנו יכולים לצפות למשהו יותר אינטליגנטי, אבל נתקדם. התשובה הזו מסגירה את המחשבה שהנושאים שעליהם הפגין הימין הם לכל היותר קצת מציקים לו. אולי קצת לא נעים איתם, אבל לא באמת מדובר במשהו קריטי ואקוטי לעתידה של המדינה. עובדה, הימניים משלבים ידיים, מחבקים, לובשים כתום, מדברים על אהבה שתנצח, בוכים קצת, מייצרים תמונות לא נעימות ומתקדמים הלאה. לעומתם מה שקורה היום זה כבר ממש סיפור אחר. היום זה כבר הרבה יותר רציני, שהרי בדיקטטורה עסקינן.
למרות שמדובר בהבאתם של רוצחים חמושים לפתחנו, למרות שמדובר במתן לגיטימציה לכנופיות טרור והפיכתם לסמי-מדינה, למרות שמדובר בהתעלמות מגלי טרור רצחניים ואכזריים, למרות שמדובר בקריעת ארץ ישראל ומסירת חלקים ממנה, למרות שמדובר בפגיעה אנושה בזכויות אדם, סוגיות חשובות וקריטיות לעתיד כולנו, איכשהו המסר לא עבר. הפגנות הימין נחשבות לתעסוקה עבור בני נוער בחופשת הקיץ בעוד הפגנות השמאל נחשבות לדבר הרציני והאמיתי, לייהרג ובל יעבור.
אם קיוויתם לפאנץ' בסוף הדברים, לאיזה מענה ופתרון, צר לי, הפעם אני רק מבקש להציף מציאות. פתרון אין לי להציע. אין כאן חלילה קריאה לנקוט באמצעים חסרי האחריות של השמאל, אבל הגבולות הממלכתיים שהימין שם להפגנותיו שלו הם גם כוחו וגם חולשתו. פלונטר בלתי פתיר? אולי.
דאגה חסרת תקדים
בתנועה לאיכות השלטון מוטרדים. השוטרים התנהגו בחוזק יד כלפי מפגינים ההפגנה הבלתי חוקית מול ביתו של ראש הממשלה בקיסריה.
"מהדיווחים בתקשורת עולה תמונה מטרידה ביותר על אלימות משטרית קשה שהופעלה כנגד מפגינים, הכוללת הכאת מפגינים עד כדי הבאתם למצב הדורש קבלת טיפול רפואי, ביצוע מעצרים שאינם לצורך, העברת המפגינים העצורים בין תחנת משטרה לתחנת משטרה, ועיכוב זכות ההיוועצות שלהם עם עורכי-דינם", נאמר בהודעת התנועה שדורשת דיון מעמיק בוועדה לביטחון לאומי.
ובכן, רק רציתי לשאול היכן היה הזעזוע העמוק כל כך כשזה בדיוק מה שקרה מול מפגיני ימין בהתנתקות, מול מפגינים חרדים בירושלים, מול מפגינים מיוצאי אתיופיה בתל אביב ועוד ועוד? לא זכורה לנו התייחסות מוטרדת כל כך לשימוש בבואשים בכינון ישיר על חרדים, וגם לא דאגה מכמירת לב בעקבות אלות שהותירו ראשי נערים ונערות זבי דם בעמונה. מה קרה? אז זה היה פחות מזעזע? למה? כי אלו "אנשים אחרים ומציאות אחרת", כמאמרו של יאיר לפיד?
אגב, אני חייב להודות שבאופן כללי יש לי בעיה עם גוף שמכתיר את עצמו לאחראי על איכות השלטון מבלי שאיש בחר בו לכך. הוא שיקבע מהי איכות, הוא שיחליט איזה שלטון איכותי, הוא שיכתיר אבירי איכות שלטון והוא שיחליט מה מזעזע ומה לא. ואנחנו, אנחנו נקבל בהכנעה.
אילה שלוחה
רחמיי נכמרים על אילה חסון. נכון, יש לה תכנית קבועה באחד הערוצים המרכזיים בישראל ומעת לעת היא מתבקשת להתראיין לכלי תקשורת כזה או אחר, ובכל זאת, נראה לי שיש גם מקום לרחמים.
פעם אחר פעם חושפת הגברת חסון סיפור מטלטל, אחד חמור מקודמו, ושום דבר לא קורה עם זה. עולם כמנהגו אדיש. מילא אם היו חוקרים, בודקים, נוברים ומגיעים למסקנה שאין כלום והכול נובע ממוחה הקודח, אבל הם בכלל לא בודקים.
קחו לדוגמא את הפרשה הנעלמת של יוסי כמיסה, אותו עוזר של אביגדור ליברמן, שטען שליברמן הציע מאה אלף דולר תמורת חיסולו של ניצב סנדו מזור. לאן היא נעלמה הפרשה הזו? היה? לא היה? ההצעה נאמרה אבל בצחוק? מישהו בדק? למה אנחנו לא מקבלים עדכונים? יש כאן או האשמה חמורה או עלילת שווא. זה לא משהו שיכול להישאר תלוי באוויר בלי שמישהו במשטרה ובפרקליטות יעשה משהו.
נתקדם עוד קצת בציר הזמנים. מה קורה עם פרשת אבי חימי? האיש הטריד או לא? האיש המליץ או לא המליץ לשיפוט על עורכת דין שהיה חפץ מאוד בקרבתה? איש לא יודע, איש לא חוקר ומסתבר שגם את העובדה שלא חוקרים צריך לחקור, כי המשטרה אומרת לאילה חסון שהם דווקא רוצים לחקור, אבל הפרקליטות עדיין לא אישרה. הלו, מה קורה?
ואם לא די בכך קחו את הסיפור האחרון על גורמים בפרקליטות שהעבירו מידע למשפחות פשע בצפון. מרגלים של משפחות פשע נמצאים בגוף האחראי על אכיפת החוק! וגם כאן מסתבר שבפרקליטות העניינים יגעים וחקירה לא מתבצעת.
אז תגידו אתם, איילה חסון לא ראויה לרחמים? הרי כל עולמו של עיתונאי הוא חשיפותיו וסיפוריו, והנה היא דווקא עושה את שלה פעם אחר פעם, אבל במקום טיפול משטרתי ופולואפים בכלי התקשורת היא מקבלת את הדמות הנלעגת ביותר בתכנית היא שקאטו הזקן ממליץ לסגור (הסעיף האחרון למטה).
משאית ההמרה
הילולת הלהט"ב מדלגת בחודש הזה מעיר לעיר ובין שאר החגיגות לראשונה שיגר המרכז למאבק בהמרה (יש דבר כזה) מיצג נגד המרה על גבי משאית במהלך מצעד הגאווה בתל אביב.
קראתי על כך טרם האירוע ולרגע חשבתי שהנה, סוף סוף נמצא בעל האומץ שמתכוון להתייצב מול המצעד באמירה נחרצת נגד כל אותם טיפולי המרה שעוברים צעירים וגם בני נוער שמחליטים שהם כבר לא בנים או כבר לא בנות, אותם טיפולים תרופתיים וניתוחיים שהופכים אותם לבני המין השני ומטלטלים את חייהם. לרגע תמים אחד השתאיתי על עוז רוחם של מובילי מפגן המשאית, אלא שאז קראתי את שאר פרטי ההודעה לתקשורת ו... טוב נו... אתם כבר לא מופתעים... הסתבר לי שבעולם הפוך אנחנו חיים, עולם שבו מי שרוצה שבנים יישארו בנים ובנות תשארנה בנות הם אלה שמוגדרים כמבצעי המרה, ודווקא אלה שחוגגים את המעברים וההמרות ממגדר למגדר הם אלה שרואים את עצמם כמתנגדי המרה.
עכשיו ברצינות, אולי באמת הגיע הזמן להתנגד להמרה, בעיקר כאשר מדובר בילדים ובני נוער? בישראל הנאורה מותר מגיל צעיר מאוד לסייע תרופתית לכל ילד או ילדה שרוצים לחצות את הרוביקון המגדרי לעשות זאת. מגיל מסוים גם אסור ליידע את ההורים בתהליך שהילד או הילדה עוברים. לא מעניין אותם שמדובר בתהליך גופני שאין חזרה ממנו, תהליך שמומחים בעולם מספרים על המחלות, הנכויות והצלקות שממתינים בעתיד למי שעובר אותו, תהליך שרבים כל כך מהנערים והנערות הללו מתחרטים עליו אבל כבר אין מה לעשות, תהליך שמושתת על תחושות שמאפיינות עשרות אחוזים מהילדים בגילאים צעירים אבל בדרך כלל הם עוברים את זה ומתקדמים הלאה כל אחד במגדרו, תהליך שמדינות אירופיות מתחילות להתפכח ממנו, להתחרט ולנסות ולהחזיר את הגלגל אחורה, אבל עבור הילדים והילדות הללו זה כבר מאוחר מדי. כל זה לא מעניין. העיקר לבצע בהם טיפולי המרה. לך תבין.
עונש על נימוס לקוי
העונש שהשיתה התאחדות הכדורגל על בית"ר ירושלים בוטל לפי שעה בגלל ההתערבות האירופית שהציבה גבולות להתאחדות. סביר להניח שהמוחות המבריקים בהתאחדות עמלים כעת על עונש חדש שיהיה קשה וחמור לא פחות. לא נראה לי שיתנו שם לאירוע הזה לחמוק ללא יד קשה וזרוע נטויה.
מכיוון שכך, רציתי לציין שאמנם מראה של אלפי אוהדים מתפרצים אל הדשא, בעיקר כשהנשיא נמצא על הבמה, זה לא מכובד, לא יאה ואולי אפילו לא מנומס, אבל אלימות זה ממש לא. מי שראה את התיעוד הבחין שהחוגגים אכן התפרצו על צעיפיהם ודגליהם והשוטרים הרבים עמדו בצד לא עשו דבר, בדיוק משום שלא הייתה כאן אלימות. השוטרים ידעו שהתערבות שלהם יכולה להלהיט רוחות שכרגע הן רגועות למעט קריאות התלהבות ושירת 'שבחי ירושלים'. אנחנו לא רוצים לדמיין איך הייתה נראית אלימות של עשרות אלפים על כר הדשא, אבל ברור לנו שמה שהיה שם זו לא אלימות.
אז על אקט לא מנומס של חגיגות לא מתוכננות על הדשא צריך להעניש ברמה כזו? ממש לא בטוח. האם יכול להיות שמה שמייצגת בית"ר ירושלים הוא שהופך אותה שק איגרוף נוח לכל מיני מיופייפי נפש שביום אחר ישבו מעדנות ביציע של הפועל תל אביב או מכבי תל אביב, לצד אוהדים נוטפי זיעה וזעם השולחים איחולי מוות בייסורים לאוהדי ושחקני הקבוצה היריבה?
(אגב, כן היה רגע אלים במשחק אבל הוא לא קשור לחגיגות שאחרי שריקת הסיום. היה זה כאשר פחית נזרקה מיציע אוהדי בית"ר לעבר אחד משחקני היריבה ופגעה בראשו. על כך בהחלט נכון וראוי להעניש, אבל את האחד הבודד שזרק. לא את הקבוצה)
מורשת חוני
אתם שואלים את עצמכם מה פתאום נחתו עלינו גשמי המונסון המשונים האלה אחרי שעבר עלינו כבר חג הקציר. אז בלי הסברים מלומדים על משבר האקלים, נראה לי שהגיע הזמן לגלות ולהתגלות. מצטער, אבל זה אני.
זה לא שגיליתי בשורשי משפחתי קשרים נפתלים עד לחוני המעגל, ובכל זאת, עלה בידי למצוא את המתכון להורדת גשמים, וזה הולך מאוד פשוט. צריך לעשות את אחד הצעדים הבאים – או לשטוף את המרפסת, או להשקות את הגינה או להכניס את המטריות למחסן ואז הוא מגיע לקול תרועות ורעמים.
הפעם ביצעתי את שלושתם.
הנודניק לא מוותר
לרגע עברה במוחו של קאטו הזקן המחשבה לוותר כי אולי כבר הבנתם, אבל בסוף הוא החליט שלא, יש עדיין כמה בודדים שלא הפנימו שארץ נהדרת כבר כמה עונות לא מצחיקה ואפשר להתקדם הלאה, ולכן הוא החליט לומר את זה שוב, למען הבודדים הללו.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]