עבדול נולד וגדל בפזורה הבדואית בדרום הארץ לאימו רינה, אישה יהודייה, ולאב ערבי מוסלמי. האם רינה סבלה מאלימות קשה ומתמשכת של בעלה כלפיה עד אשר עלה בידה להימלט ממנו. היא הצליחה להימלט אך נאלצה להשאיר מאחור את שני בניה, עבדול בן ה-11, ומוסא בן ה-10.
הבעל הערבי לא השלים עם היעלמותה של אשתו וחמתו בערה בו. כמה חודשים לאחר שנמלטה, יצרה אחת מבנות החמולה קשר עם רינה. היא קבעה איתה פגישה בעיר רהט, כביכול כדי להחזיר לה סכום כסף שלוותה ממנה בעבר. רינה, שהייתה זקוקה לכסף, הגיעה לבירת הפזורה הבדואית בנגב בכדי לפגוש את בת משפחתה. בדרכה מתחנת האוטובוס למקום המפגש, הגיחה לפתע מכונית שפגעה בה בעוצמה. הנהג עשה סיבוב נוסף, דרס אותה שוב, ונעלם בחשיכה.
הסיפור הזה התרחש לפני כחמש-עשרה שנה. מצלמות אבטחה היו אז נדירות מאד בכל הארץ ובפרט באזורי הפזורה הבדואית. המשטרה לא פיענחה את הרצח והרוצח לא נתפס עד היום.
עבדול ומוסא – שכונו על ידי אימם היהודייה דוד ומשה – היו נתונים לאלימות קשה מצד אביהם ובני החמולה שלו. אביהם השתייך לחמולת פשע ידועה והיה אדם אלים ואכזרי. העובדה שהם כונו "בני היהודייה" רק הרעה את מצבם.
שלש שנים אחרי הרצח של אמם, החליטו גם דוד-עבדול ומשה-מוסא לברוח מהאב המתעלל. הם הצליחו להגיע לתל-אביב והפכו לדרי רחוב. פעם בכמה חודשים מצאו מחסה במסגרת רווחה כזו או אחרת אבל מהר מאד חזרו לחיות ברחוב. החיים ברחוב קשים מאד: מלבד הדלות וההזנחה, נאלצים דרי הרחוב להתעמת לפעמים עם דרי רחוב אחרים, שאינם אנשים נורמטיביים.
באחד הלילות פרצה קטטה בין משה - מוסא לדר רחוב אחר, שדקר אותו בסכין ונטל את חייו. דוד-עבדול נותר לבדו. הקבורה של משה מוסא הייתה קבורה מוסלמית היות והאב המוסלמי התעקש על כך בתוקף.
דוד המשיך לגור ברחוב ובמקומות רווחה שנתנו לו מחסה בימים קרים, עד שפגישה עם חסיד חב"ד שינתה את חייו: בצהרי יום שישי אחד הוא חלף על פני דוכן תפילין חב"די, והחב"דניק הציע לו להניח תפילין. דוד לא ידע במה מדובר אבל בכל זאת נעתר לבקשה. לאחר הנחת התפילין התפתחה ביניהם שיחה ודוד גולל בפני בן שיחו את סיפור חייו. לאחר ששמע את הסיפור הטרגי, יצר הבחור קשר עם יד לאחים והללו מיהרו לקחת את פרטיו של דוד ולתאם עימו פגישה בהקדם.
הפגישה עם אנשי יד לאחים שינתה את חיי הבחור הצעיר שהספיק לעבור חוויות קשות כל כך בחייו הקצרים. אנשי הארגון דאגו לשכן את דוד בדירה מאובזרת ונקיה אותה שכרו וריהטו למענו. חונך של הארגון החל ללמוד עימו נושאים בסיסיים ביהדות פעמיים בשבוע. במקביל, אנשי הארגון דאגו למצוא לו עבודה מסודרת ועזרו לו לפתוח את הפרק החדש בחייו.
ארגון יד לאחים אף סייע לדוד במציאת שידוך ובעריכת החתונה, והשבוע חלה סגירת מעגל מרגשת במיוחד: דוד הפך לאבא ובברית המילה שנערכה בסיוע יד לאחים, הוא קרא לבנו הבכור משה, על שם אחיו שנרצח בדמי ימיו.
הרב יואב-זאב רובינסון, שמלווה את דוד מזה כמה שנים ומשמש עבורו דמות אב , ליווה אותו גם בברית המילה וכובד ב'חייקה' – הגשת התינוק לסנדק לפני הברית. "דוד ואני פרצנו בבכי אחרי שהוא הכריז את השם של בנו הבכור שנקרא על שם אחיו המנוח. אחרי שנרגע הוא אמר לי בשקט: "אני אגדל את משה הקטן כיהודי אמיתי, לא כמו אחי שגדל ונקבר כמוסלמי. הוא יהיה הנחמה שלנו וימשיך את שרשרת הדורות של אמנו הי"ד ואת קיום העם היהודי".