החופש הגדול כבר מעבר לפינה ואתו גוברת האחריות ההורית לתעסוקה יצירתית לילדים, כזו שתוציא אותם מהמסכים. על תרומתם של משחקים של ממש להתפתחות הילד שוחחנו עם ד"ר מוטי לוי, הרופא הראשי של כללית רפואה משלימה.
"הבעיה הגדולה ביותר היא שהמסכים גוזלים כל נקודת זמן פנויה שיש לילד", אומר ד"ר לוי ומבהיר כי גם שליחת הילד לחוג אינה שוות ערך למשחק חופשי המעורר את הדמיון אצל הילד, דמיון שמהווה בסיס להתפתחותו בעתיד. "אנחנו חושבים שאם שלחנו את הילד לחוג אנחנו עוזרים לו ומפתחים אותו. זה נכון, אבל עד נקודת זמן מסוימת. אנחנו חייבים את הזמן של המשחק החופשי".
ד"ר לוי מדגיש בדבריו את הצורך בצמצום זמן מסך הפוגע ביכולות הילד ובהתפתחותו, לצד חשיבות המשחקים הפשוטים שהיו חלק מנוף הילדות לפני עשרות שנים. משחקים אלה חשובים ומועילים לאין ערוך יותר ממשחק "שלם" אותו ניתן לרכוש בחנות. "אם הילד יקבל משחק שלם הוא ישחק כמה דקות ויעזוב את המשחק, אבל עם גרוטאות שנמצאות בכל בית כמו חבילת בדים, סירים אריזות וכו' הוא עובד עם זה ומפתח את הדמיון. הוא מייצר תהליך פנימי שבו הוא אקטיבי ולא פאסיבי".
"ברפואה משלימה המחשבה שלנו היא מחשבת מניעה", אומר ד"ר לוי, "תהליך המשחק נועד להכין את הילד להיות אדם בוגר ויצירתי מועיל ביומיום. זה מתחיל בגיל צעיר כשילד מחקה את ההורים ומשחק משחקי תפקידים. בדים וגרביים שנס ליחם כשהם מלאים בצמר גפן יכולים להיות מבחינתו שוטר סוס או טייס. לעומת זאת כשאני קונה צעצוע מושלם ומוכן אני גם משלם יותר כסף, גם מזהם את הסביבה עם הפלסטיק וגם פוגע בפיתוח הדמיון של הילד".
ממשיך ד"ר לוי ומספר: "יוצא לי לפגוש ילדים שמראים לי את ארון המשחקים שלהם ואני רואה ארון עצום עם 300-400 משחקים שלא שיחקו בהם, הם מבריקים ונקיים. הילד שיחק פעם פעמיים או שלוש והשאיר אותם בצד כי הם לא מייצרים אצלו סוג של גירוי".
ועל כל זאת, הורים מעדיפים את הבייביסיטר שמעניק להם המסך, את השקט, בעיקר כאשר הילדים בגילאים מעט בוגרים יותר ועיניהם קולטות את קיומם של המסכים בסביבה. על כך אומר ד"ר לוי כי "מסכים זו הלוואה בשוק האפור. אתה מקבל עכשיו שקט, אבל תשלם בעתיד בפגיעה ביכולות הילדים".
את דבריו הוא מסביר: "כשאני מקריא לילד סיפור על משה רבנו הילד חושב ומצייר את הדמות בצבעים וגוונים שונים. אם אני מראה לו סרט הוא לא צריך לדמיין, וזה מנוון את יכולת היצירה, ומה שהופך אנשים למוצלחים היא יכולת היצירה, כדי לחדש צריך יכולת יצירה".
"זו הבעיה של הטכנולוגיה שמציעה לעשות במקומנו את העבודה. קח קורקינט חשמלי במקום ללכת 300 טר, במקום לנווט יש את וו'ייז, במקום חישוב יש בטלפון. זה מנוון את היכולות שלנו", אומר לוי ומוסיף בעיה נוספת וקריטית שגם היא אורבת לילדים מאחורי המסכים, וחומרתה אינה פחותה:
"בעיה נוספת של המסכים היא שהילד נכנס למצב של סטרס שמוציא ממנו חומרים שפוגעים בביצועים של המוח ומייצרים נזק בלתי הפיך. כשההורה מפקיד את הילד הקטן שלו אצל המסך הילד עלול לשלם אחר כך מחיר שתלוי בזמן החשיפה", אומר ד"ר לוי ומדגיש כי הסטרטס שפוגע בילד אינו תלוי בתוכן הנצפה. "גם כשהוא רואה עציץ במסך התופעה קיימת, כי המסך מייצר תהליך של ריענון. יש בו נורות רבות שמייצרות את המסך והן מהבהבות בקצב של 60 פעם בשנייה. זה מציף את המוח באינפורמציה ללא תלות בתוכן הנצפה, וההצפה הזו מכניסה את כל האורגניזם לסטרטס". החומרים המופרשים בעקבות הסטרסט "פוגעים בחלק במוח שמפריד בין טפל ועיקר, שבו נמצאת יכולת שיפוט וחשיבה".
ד"ר לוי מודע היטב לקושי של הורים לקבל את דבריו גם אם הוא מוכיח אותם רפואית. "לפחות פעם בשבוע אני מרצה בפני הורים של בתי ספר והם אומרים שקשה להם. אני אומר להם תתאגדו ותייצרו קבוצת משחק, ובשעות שאתם זקוקים לפנאי שלכם כל פעם יהיה הורה אחר אחראי שייקח אותם החוצה לגינה הקרובה שישחקו תחת פיקוח של הורה. 10-15 הורים כאלה יאפשרו יופי של דבר בתורנות של פעמיים בחודש".
עוד מוסיף ד"ר לוי ומציין את ההבדל שהוא מוצא בין משחק רגיל לחוג. "במשחק רגיל הילדים מתקבצים ביחד ומחלקים ביניהם תפקידים, הם צריכים להתגבר על תסכולים, לומדים מו"מ ומבינים שהחיים זה לא תמיד מה שאתה רוצה, מה שמכין אותם לחיים הבוגרים. בחוג יש את מארגן החוג שאומר מה עושים וכך מאבדים את החלק המשמעותי ביותר של המשחק".