ריטואל קבוע, צפוי ומעצבן

הצהרת ראש הממשלה לאחר הטבח בעלי הייתה צפויה. לא צריך היה להיות יועץ תקשורת כדי לנחש אותה שהרי זה ריטואל קבוע, צפוי ומעצבן.

איזה עידוד או תקווה יכולים לשאוב אזרחי ישראל הגרים מעבר ל"קו הירוק" שהפך ל"קו האדום" מההבטחה לרדוף את המחבלים מבצעי הפיגוע? האם הצהרת רה"מ באמת תרתיע את המחבל הבא? זהו שלא.

רק גירוש משפחות מאסיבי בשילוב של כיבוש שטחי הטרור וטיהורו יוכלו לתקן את איוולת הסכמי אוסלו. דרושה תלישת הטרור בשעווה רותחת ולא בפינצטה. הגעת לוחמים במשאית של חלב לא מרשימה ולא מרתיעה ובעיניי הייתה יותר מביכה מאשר הירואית שהרי מלמדת היא על הפחד שלנו להיכנס בגלוי.

הבעיה שאנחנו נשלטים על ידי ארה"ב שההודעה של שגרירה אתמול הוכיחה כי דם יהודי שנשפך אינו מרשים אותה במיוחד ותיקון ההצהרה של תומאס ריצ'רד ניידס יותר מביך מאשר מרשים ובינתיים נתניהו ממתין להזמנה מוושינגטון ולא ממש בקטע של לעצבן את הדוד סם.

גם אם הממשלה תחליט על גירוש משפחות מחבלים הרי שבג"ץ יבטל את ההחלטה כי היא לא סבירה בעיניו או כי היא לא מידתית תבחרו את התירוץ זה לא באמת משנה.

כך שחזרנו ללופ של הרפורמה המשפטית. כולם יודעים שהעימות עם בג"ץ ב"משבר חוקתי" בוא יבוא במוקדם או במאוחר אז עדיף שיתרחש על נושא עקרוני שיש לו הסכמה יחסית רחבה בציבור. בוא נראה את "אחים לנשק" שורפים את איילון כי משפחתו של מחבל רוצח גורשה מהכפר.

פפוס בן יהודה לימדנו (תלמוד בבלי ברכות סא ב) שעדיף להיתפס על דברי תורה מאשר על דברים בטלים כדאי להקשיב לו.