תודה אל"מ אליאב אלבז

זעם ציבורי אדיר התפרץ נגד מפקד חטיבת בנימין אל"מ אליאב אלבז. תרכובת הנפץ שלא נוצרה ברגע, התפוצצה, ואין כרגע מבוגר אחראי בצה"ל שיעצור.

זה לקח זמן. מעל שנה מתפרסמים פיגועים, נסיונות והצלחות של מחבלים לרצוח יהודים יום יום, שעה שעה, מבלי להיות מטופלים על ידי הצבא בכל הגזרות ביהודה ושומרון. בין 150 ל200 פיגועי אבנים מתועדים בחודש, זאת מלבד בקבוקי תבערה וירי.

אוקיינוס טרור לאור יום של מחבלים עם נשק כולל צה"לי ותנועה חופשית שלהם בצירים החוסה תחת "זכויות אדם" ו"חופש התנועה" בכדי לרצוח אנשים נשים וטף. לוויה ועוד לוויה, ביחידים ובקבוצות, יורדים יהודים תמימים אלי קבר, עוד יתומים ועוד אלמנים ואלמנות.

גם בגזרת בנימין עליה מפקד אל"מ אליאב אלבז, הכבישים נתונים לחסדי המחבלים, בהם ציר 60 הראשי וציר אלון המקביל אליו שהפך ל'דרום לבנון' כאשר מטעני חבלה מונחים ללא הפרעה, ממתינים לטרפם, אנשים נשים וטף.

ומאידך גיסא, דורסנות של אלבז כלפי מפגינים יהודים שמבטאים את מחאתם על אוזלת היד, תוך דיכויים באלימות גם בשעה שמחבלים מכפר המרצחים אל מועייר, למשל, מפליאים בהם ובכוחות הביטחון אבנים וירי.

תסכול זה, רב שנים הוא. אך הפיגוע הרצחני בתחנת הדלק בעלי הגדיש את הסאה. בפיגוע נרצחו באוזלת יד איומה ובנשק צה"לי שדוד ארבעה יהודים קדושים הי"ד על ידי מחבלים משוחררים מארגון הטרור חמאס שלקח אחריות ולא ננקפה נגדו אצבע. הפיגוע נעצר על ידי אזרחים שאלבז לא הגן עליהם. לעומת זאת, יצא אל"מ אלבז מגדרו כדי לדכא מעשים (פסולים) של הצתת רכוש ערבי על ידי קומץ יהודים מתוסכלים מאוזלת ידו שלו עצמו, תוך ענישה קולקטיבית שהפכה למושג אסור כלפי ערבים ולכשר למהדרין כנגד יהודים. אלבז גם הפעיל אלימות בשערי הישוב עטרת כשהוא מגובה בקמפיין תקשורתי מכוער של דו"צ כנגד כלל ההתיישבות – כל אלה הגדישו את הסאה עד כי גלשה הרחק ממחוזות הרי בנימין.

תדהמה אחזה את הציבור, כאותו אדם הנקלע למשפט סדום. עוד ועוד התנהגויות מכוערות של אל"מ אלבז נחשפו: כיוון נשק נגד יהודים, מכות לחיילים משוחררים שהפגינו בשקט ושקרים בבית המשפט, איום בירי על עדר פרות של יהודי ועוד. הזעם הציבורי שהתפרץ כמורסה מתוך מוגלה, מוצדק מאין כמותו, ועדיין, צריכים אנו לומר לאל"מ אליאב אלבז: תודה.

ראשית, יש לומר תודה אמיתית, פשוטה ולא מובנת מאליה על פעילות בסיסית, גם אם עקומה, גם אם חלקה מעוותת – להגנה על ישובי בנימין שאלמלא מוראו של צה"ל, אזי חיים בלעונו ואלפי יהודים, לא 'רק' עשרות, היו נטבחים בין הירדן והים.

אך בכך לא די, שכן ממלכתיות אמיתית, הינה שאיפה לתיקון המלכות ותיקון מערכות המדינה, והרי צה"ל זקוק לתיקון עמוק כאשר חורים אדירים בהגנה על עם ישראל, הולכים ומתרחבים.

אך זו בדיוק הסיבה שעלינו להודות לאל"מ אלבז. כי אלבז, שמצד האמת ואופי הצבא דהיום הוא רק חייל קטן במערכת, (כי מח"ט לא באמת קובע מדיניות), חשף בלי אלגנטיות את עומק התהום התודעתי בה שרויים רבים מבכירי צה"ל, וקידם רבות, גם אם לא במתכוון, את תודעת הציבור לבעיה החמורה מאד של צבא העם:

לא מחסור בנשק, לא בטכנולוגיה, ולא במשאבים הוא שמאפשר לכל מחבל לשאת נשק ולהגיע לכביש או לישוב ולרצוח יהודים כמעט כאוות נפשו.

אלא בעיית עומק של תודעה עקומה להחריד, המבוססת על תפיסה פוסט-מודרנית פרוגרסיבית לפיה איננו שייכים לארצנו, איננו קולקטיב המחייב אחווה וערבות הדדית ואחריות על שלום העם מצד מי שקיבל את משימת הביטחון, ואין משמעות להיותנו יהודים – היא שמאפשרת זאת.

בתפיסה זו, אין שום סיכוי לנצח את האויב, ואף לא להגן על יהודים, שהרי למה שעם כובש ובלתי מוסרי יגן על עצמו תוך פגיעה בנכבש? מוטב כי יניח לנכבש לכלות את זעמו תוך מיזעור הפגיעה, במידת האפשר ומבלי לפגוע ב"מרקם החיים" של האויב. ומי בכלל קבע שיש אויב? מה עושה אותי טוב יותר מאשר אויבי? אדרבה, אני האויב, במיוחד אם אני עוטה זקן או פאות, והערבי ה'מקומי' הוא יצור אנושי הזקוק לחמלה והכלה.

וכך שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד יחד עם דובר צה"ל משקיעים את כל מרצם בהדגשת ה"סכנה החמורה" של "אלימות המתנחלים" ממש כמו אותה מחלה אוטואימונית בה הגוף תוקף את עצמו. הסיבה פשוטה: הדבר מסייע לכסות על פשע הפקרת היהודים ביהודה ושומרון ולאדישותם האישית לדם יהודי.

בא אל"מ אלבז, לא לבדו, אלא עם מטריית הגנה פיקודית ותקשורתית, וחידש לנו חידוש נוסף: בעיית התודעה בצה"ל איננה רק חולשה, או פער בהבנה או ביכולות אשר נדרש לצמצם. לא ולא, מדובר בדגל שמאל המתנופף גבוה גבוה ממעל לכל ערך ישן שהכרנו. בדיוק כפי שדגל ה'דמוקרטיה' מצדיק את הלחימה בהכרעת הרוב והשלטת דעת המיעוט, ואת ריסוק הצבא מבלי להעניש סרבנים ואנרכיסטים עונדי דרגות, הקודחים חור בספינה של כולנו.

אל"מ אלבז חשף כי אין לו שום כוונה להתנצל על אוזלת ידו ואוזלת ידי מפקדיו, להפך, משימתו מבחינתו איננה בהגדרה הגנה על ילדי בית אל, עלי או שילה. תפקידו להילחם ביהודים סוררים. הם הם חוליות הטרור. צה"ל של פעם, של תקופת הציונות בה עמדו אהבת הארץ, העם, ומורשת ישראל במרכז התודעה, איננו צה"ל של היום.

רק הודות לאלבז, נאם אתמול הרמטכ"ל הרצי הלוי בעצמו בסיום קורס קצינים, נאום מביש בלי גרם של בושה, תקף את ההתיישבות על אירועי השחתת רכוש, התעלם מאוקיינוס הטרור הגואה תחת אפו ואף מהסרבנות, והוכיח כי מחלה תודעתית אוטואימונית, התוקפת את הגוף עצמו במקום את האיום, מחלחלת מהראש כלפי מטה, לשטח.

תודעה זו שהיתה ידועה אך נחשפה באופן מובהק וחסר תקדים, מונעת מצה"ל לא רק מלמלא את תפקידו, ביטחון ישראל, אלא גם מקריסה אותו אל תוך עצמו, באמצעות הכלת סרבנות הרסנית.

אל"מ אלבז הציל את תושבי עלי ועפרה, מכמש ופסגות, ואת כל ציבור אוהבי ארץ ישראל וצה"ל -ממקח טעות. כאשר יצור חי מודע לסכנה – סיכוייו לשרוד עולים. ניצלנו מעיוורון של שנים רבות, אל מול איום קיומנו בארצנו.

צה"ל זה אנחנו. כולנו משרתים בו בסדיר ובמילואים באהבה ומסירות. החיילים בשטח מלאים עוז ותעצומות ומסירות נפש ורוחם היא רוח העם הבריאה, זאת לעומת האוחזים במושכות הנהגת הצבא.

ועכשיו נותר לשאול את עצמנו: האם כחיילים וכשותפים מלאים בעול נעמול לתקן את הצבא במקום לקבל את מצבו כמובן מאליו? ומה מוצע לאזרחים ומתיישבים, הנאבקים על חייהם?

הכותב הוא מנכ"ל עמותת תורת לחימה וסרן במילואים