בשני אתרים התפרסמה כתבה, המתארת פגישה של ראש השב''כ וצוות בכירים עמו עם כעשרים רבנים מן המגזר הדתי לאומי. הכתבה תיארה רגעים מתוחים שבהם הואשמו ראשי השב''כ בפגיעה במתיישבים ללא הבדל, ותוארה באריכות דוגמה של פגיעה בתושב נופי נחמיה שהציל ילדים שהיו עמו מלינץ'.
הוא נחקר בדרך מזעזעת במרתפי השב''כ (לשון הכתב), חייו נהרסו, והוא שוחרר לבסוף ללא כל אשמה.
המקרה אכן נידון בפגישה הארוכה (כולל תשובת בכיר השב''כ), אך הדיון בו, וממילא תיאור הפגישה מכוח המקרה, רחוקים מאוד מלתאר את האווירה בפגישה, ולמעשה הופכים בכך את האמת על פניה. האווירה בפגישה הייתה רצינית, ידידותית ומכבדת, וזה לאורך כולה. כל הרבנים שהיו בה הוקירו מאוד את פעולות השב''כ והכירו לו טובה גדולה על המאמצים הסיזיפיים של אנשיו, 7/24 ולא דקה פחות מכך, בשבתות ובחגים ובכל יום לסכל פיגועים משני צדי הקו הירוק ולהציל, גם במחיר סיכון אישי, חיי יהודים ממרצחיהם. לכל הרבנים היה ברור כשמש, שללא פעולות אלו של השב''כ, היינו מובילים אנשים רבים אל קברם חלילה, גם מבין המתיישבים.
לכולם היה ברור כשמש, ודבר זה הוזכר פעמים רבות, שהשב''כ פוקח עין יומם וליל גם על נערי הגבעות להציל אותם מן המתנכלים לנפשם, ולמעשה לאפשר להם את המשך אחיזתם בגבעות בקרבת היישובים.
אגב, לכל המשתתפים בפגישה היה ברור, שרובם נערים טובים, השומרים באמצעות רעיית צאן ועבודת אדמה קשה על קרקעות פנויות בקרבת היישובים, שפלסטינים, לעיתם עוינים, לא ישתלטו עליהן בכוח ולא יסכנו את היישובים מכוח התקרבותם אליהם.
לכל המשתתפים בפגישה גם היה ברור הצורך לרסן חלק מנערי הגבעות, שלא יאבדו חלילה את המצפון ואת ההיגיון מכוח סיסמת 'עין תחת עין' בעקבות פיגועים קשים. גם כניסתם ללא תיאום לכפרים עוינים עלולה להסתיים בדומה לפרשת שלושת הנערים, ומדירה שינה מעיני כוחות הביטחון. עד כאן ההסכמה הייתה מקיר לקיר, וכאמור באווירה מכבדת, המכירה טובה והרבה אהבה לשב''כ.
דומני שהייתה הסכמה ברמה די גבוהה עם רוב גדול של הרבנים (ואולי כולם) גם על זה שההשגחה על אותם נערי גבעות, מניעתם ממעשים אלימים ולעיתים גם נקיטת יד קשה כלפיהם, עוזרת בסופו של יום להתיישבות כולה, שלא תיחשב בתעמולה בארץ ובעולם כתופעה אלימה ורומסת חוק הראויה למיגור. גם בכך השב''כ מסייע לחוסנה של ההתיישבות.
בעל הכתבה צודק, שהושמעה בדרך עניינית גם ביקורת כלפי טיפול שנראה לנו לא ראוי ביהודים חפים מפשע שפעלו היטב להגנה עצמית על עצמם ועל זולתם. בשורות הבאות אכתוב את עניות דעתי האישית על כך, ולא אייצג בכך איש.
האם לעיתים השב''כ טועה בדרך טיפולו ביהודים בשומרון? אני סבור (לא תמיד בטוח) שכן. העומס הכבד של האירועים הביטחוניים המוטל על מספר מוגבל של אנשים עלול להביא לעיתים לידי טעות. העוצמה הגדולה הנתונה בידיו של האירגון עלולה להביא לכך, שהטעות כואבת במיוחד ונותנת תחושה קשה במיוחד. אני מכיר משפחות טובות שחייהן הפכו לקשים במידה קשה לתאר בגלל טעויות, גם אם היו טעויות חלקיות כלפי אחד מבני המשפחה.
למרות טעויות אלו, הקורות לעיתים, האם השב''כ בכללות פעולתו ביהודה ושומרון (שרובה המוחלט כלפי ערבים המתנכלים ליהודים) מקבל אצלנו ציון 'עובר'? תשובתי היא כן, ובתוספת שתי מילים – 'עובר בהצטיינות יתרה'.
האם ניתן לתקן בעתיד טעויות מסוג זה? לצמצם אותן למינימום באמצעות מאמץ רב שאין לחסוך בו, מאמץ הכולל שיתוף פעולה ויחסי אמון בין המתיישבים כולם לבין השב''כ, שיתוף פעולה הכולל דיונים ענייניים ומכבדים מחוץ לעינה של התקשורת.
האם השב''כ מוכן לכך? התרשמתי שבהחלט כן!
ההתנכלות לקיומנו אינה קטנה כלל, בעיקר בגלל התעצמותה של המעורבות האיראנית דרך הג'יהאד האיסלמי.
לצערנו אנו משלמים על אחיזתנו בארץ הטובה הזאת שה' הנחיל לאבותינו מחירים לא קטנים ובמסירות נפש גדולה. אם למרות זאת אנו ישנים בביטחון על מיטתנו בלילה ומצליחים לנוע על הכבישים ביום, אנו חייבים על כך תודה גדולה לא—לוהי אבותינו השומר עלינו באהבה כה גדולה. אנו גם חייבים לזכור, שפעמים רבות מאוד הוא עושה זאת באמצעות שליחיו, אנשי כוחות הביטחון, ולאנשי השב''כ מקום של כבוד בתוכם.