תקראו לזה איך שתרצו- "סרבנות", "מרי אזרחי", "אי ציות" או "אי התייצבות". גם אם תוסיפו את ההקדמה "זה רק איום ב-" לפני כל ביטוי שכזה- לא תברחו ולא תינקו מהמהות, המשמעויות וההשלכות המגולמות בעוצמתם של ביטויים אלו.
הרי בסופו של דבר זוהי מכבסת מילים שטיבה אחד- חוסר אחריות במובן הכי עמוק ובסיסי של המילה, מצד אנשים שמוכנים לסכן למפרע את בטחון מדינת ישראל, יהיו "הסיבה", "העילה" או "התירוץ" אשר יהיו.
בכל הקשור לביטחון מדינת ישראל אין מקום להרהור או ערעור, אלא רק לדבקות במשימה לאור מטרת צה"ל, ככתוב במסמך רוח צה"ל: "להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה", זאת ללא כל תנאי, הנחה או פשרה.
כשגנראלים וקצינים (במילואים או בדימוס) מאיימים, תוך שימוש בתוארם ודרגתם הצבאית, לא להתייצב לשירות הצבאי בשל רצונם להפעיל לחץ על הממשלה, כדי שזו לא תבצע החלטה או תקדם הליך חקיקה שלשמו נבחרה- מצביע הדבר על ניצני הפיכה צבאית ולא על דמוקרטיה, לכאורה.
כשקצינים, מפקדים וחיילים במילואים משתמשים בתפקידיהם הצבאיים, להם הוכשרו והוסמכו במשך שנים ארוכות בתמיכת רוב עם ישראל הסומך עליהם בעת צרה וצוקה למען בטחון העם והמדינה, כדי לאיים באופן מודע מכל סיבה שהיא, במישרין או בעקיפין (בשורה התחתונה ובלי מכבסת מילים), בפגיעה בביטחון המדינה - האין בדבר רמז ל"מעילה" לכאורה, ולו רק בהבטחתנו הקצרה, הברורה והנחושה להורינו וסבינו שורדי השואה: "לא עוד!"
בדמוקרטיה למדנו שכשקבוצת נציגי ציבור בכנסת אינה רואה עין בעין עם הקואליציה את הצעות החוק שעל סדר היום- זכותה למחות, להצביע נגד החוק ואף לעלות להצבעת אי אמון בממשלה, שבסופה מתקבלת הכרעת הרוב וממשיכים יחד קדימה. לבטח לא לבד ועל חשבון בטחון המדינה כולה. משום כך, קבוצות הסרבנים המזהים עצמם כיוצאי יחידות שונות, בהן משרתים מי שמכונים "היפים והאמיצים", "הטובים ל-", האינטליגנטים" ו"יפי הבלורית והתואר", גורמות נזק חמור שבעתיים מכל רפורמה משפטית למדינת ישראל.
קבוצות אלו, שמטבע הדברים אינן מייצגות את כל הטייסים, השייטים, הלוחמים וכלל מי שהן מתיימרות לייצג, פוגעות ומחבלות במרקם החברתי העדין והמורכב בישראל. פוגעות הן בחוסן הלאומי, בתדמיתה של המדינה בתפוצות וזורעת את זרעי הפורענות של המחלוקות הבאות שיגיעו בתורן. מחלוקות שמשעה שיתגלו יובילו לכאוס חסר תקדים, הודות לחוסר האחריות של חברי הקבוצות, בין אם בתום לב או בזדון.
במציאות מתהווה שכזו- מהלכים מדיניים כ"הינתקות" (מכבסת מילים לגירוש); פינוי מאחזים והחזרת או הענקת שטחים כולל "מים מוגזים" לשכנים (מכבסת מילים להתרפסות וכניעה); השתלטות על ממשלה עם ששה מנדטים בעורמה- פשוט לא יעברו והמחיר שיגבה מכולנו יהיה נורא.
החשש מפני תוצאות "המהפכה המשפטית" לא יכול ואסור שיהיה כבד וחמור יותר מהחשש מפני תוצאות "ההפיכה הצבאית" המתהווה. הפיכה הקורמת עור וגידים בחסות מנהיגים ומפקדים לשעבר, בסיוע ערוצי תקשורת המשתפים עמם פעולה בין אם בתמורה ובכוונה תחילה או מחשש אמיתי ותבהלה כנה (כשהפעם הפרקליטות משום מה רק מהצד צופה). על כן אמליץ שככל שימשיכו לקרוא לרפורמה המשפטית – "מהפיכה", על אף ההסכמה שנחוץ שינוי מערכתי ולו במשורה, כך ראוי יהיה לקרוא מעתה להמשך ההתנגדות הגוברת- "הפיכה צבאית". דבר שבוודאי שולל את ערכי הדמוקרטיה ואין לו מקום בחברה מערבית, נאורה ומודרנית כשלנו, לכאורה.
לצאת להפגין מותר, רצוי ואפשר כפי שמורה צו המצפון כלפי כמעט כל דבר. אך חברים ואחים יקרים (כן כולכם, גם את המתנשאת מתל אביב שאין לה אחות ב"פרובינציה" וההוא שרוצה אחים וחברים רק לא מ"השטחים")- נא לשמור על פרופורציה ולא לשבור את הכלים אם יש בנו עדיין כאלו החפצי חיים. כזאת למדנו לפני שנים בטירונות, בהיותנו לוחמים צעירים: "אם לא תהיו תלויים זה בזה תהיו תלויים זה לצד זה!".
רובנו רוצים להאמין שאין בתומכי או במתנגדי הרפורמה מי שמעוניין באמת ובתמים בפגיעה ממשית בביטחון המדינה כמדינת יהודית ודמוקרטית. אין אזרח מודאג בישראל, שמעודד במודע ובכוונה תחילה איום על המדינה ושלום אזרחיה הנאמנים, בכללם משפחתו שלו, הנכון לשלם מחיר דמים נורא במלחמה כוללת שתחל מפאת זיהוי חולשה על ידי אויבינו ודורשי רעתנו. אין מי שתרם להקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל מקץ אלפיים שנות חורבן וגלות, המעוניין באמת ובתמים בקריעת המדינה ומוסדותיה כפי שארע בזמנו כשנפרדה מלכות ישראל מיהודה, או בזעיר אנפין באי אילו "קיבוצי איחוד ומאוחד" בשנותיה הראשונות של המדינה. לבטח נתקשה למצוא בקרבנו אזרח ישראלי - ציוני ואחראי, התומך בשבירת כל המוסכמות החברתיות המורכבות במחיר אבדן בטחון קיומי ושפיכות דמים.
לסיכום
מוטלת על כולנו החובה להתעשת ולמנוע את האסון הבא, העלול להתרחש אם יורחב השסע ותמשך ההסתה לכדי מרי אזרחי אלים, הפיכה צבאית או מלחמה קיומית מוזמנת, לכאורה. כזו שתיכפה עלינו מצד אויבינו שהריחו שעת כושר להשמידנו, רק בשל חשש של אחינו ואחיותינו, אמיתי ככל שיהיה, מפני רפורמה משפטית מלאה או מצומצמת. משום כך יש לשמור על הצבא מעל לכל מחלוקת פוליטית, להתנער מכל גילויי סרבנות על מילותיה הנרדפות, המכובסות והצדקניות. בואו נגלה אחריות אישית ולאומית ונשמור על צה"ל מעל לכל מחלוקת ומריבה בהיותו "הפרה הקדושה" האחרונה ששומרת עלינו ועל כל המדינה.