פרופסור יגיל לוי, חוקר יחסי צבא חברה ופוליטיקה בכיר, מתייחס בראיון לערוץ 7 לניסיונם של אנשי צבא, ובהם טייסים, להפעיל את איום הסרבנות כלפי הממשלה בשל שינוי חוקתי שאינם מסכימים לו.
את השיחה עם פרופ' לוי קיימנו בהתייחס לסרבנות כאיום שלטוני באשר היא, בין אם מימין ובין אם משמאל, ואת דבריו הוא פותח באיזכור מאמר שפרסם בהארץ לפני מספר חודשים, עם ראשית מחאת אנשי המילואים, ובו הציג את הבעייתיות שמאחורי מחאת אנשי המילואים ואת משמעות איום הסרבנות על הדמוקרטיה הישראלית.
פרופ' לוי מציין בדבריו כי את טענותיו הוא מעלה לצד ההבנה למניעים האישיים, שאותם הוא יכול לקבל כמו חשש של אנשי ממילואים שהחוזה בינם לבין המדינה נפרם וששירות המילואים שלהם חושף אותם לסכנות שונות וללבטים אתיים במידה ואכן אינם בטוחים בחוקיות הפקודות והמשימות שיקבלו בעתיד. "עם זאת, מאחר ומדובר בדפוס פעולה קולקטיבי, צריך לדון גם בהשלכות הבעייתיות שיש לכך על הדמוקרטיה הישראלית" הוא אומר.
על השלכות אלה מפרט פרופ' לוי ומציין בראש ובראשונה את עצם העובדה שקבוצה קטנה בעלת כוח רב, במקרה זה טייסים, עשויה לקבל משקל יתר בהנעת הממשלה להימנע מחקיקה מחשש לכשירות הצבא. צעד שכזה שווה בעיניו לצעדי הוצאת הון לחוץ לארץ בידי אנשי עסקים כאלה ואחרים. צעדים מסוג זה, הוא אומר, הם הפעלת כוח של מיעוט המבקש לאכוף את דעתו על הרוב. "משום כך אני סבור שנכון וראוי שההתנגדות להפיכה המשטרית, שאני מתנגד לה מכל וכל ורואה את סכנותיה, תהיה מלווה בהתנגדות ציבורית רחבה, כולל התנגדות של ההסתדרות, מה שעדיין לא ראינו באופן מלא".
על שילובה של ההסתדרות במחאה אומר פרופ' לוי כי השתלבות שכזו "מבטאת התנגדות ציבורית כללית רחבה לרפורמה משטרית, בהיותה מייצגת מאות אלפי עובדים והדבר נותן נופך ציבורי רחב, ולא מצב שבו קבוצה קטנה של טייסים מקבלת עצמת יתר הכופה על הממשלה מדיניות. זה היבט מאוד בעייתי בעיניי".
היבט בעייתי נוסף בעיני פרופ' לוי הוא עצם החיזוק של אלמנטים מיליטריסטים, כהגדרתו, כדוגמת הצבא. לטעמו לא נכון להגיע למצב בו קיימת תקווה שמי שיילחם להצלת הדמוקרטיה הוא גוף כמו הצבא. "הגיע הזמן שחברה בישראל תוכל להצמיח מתוכה כוחות שיכולים לסכל מהלכים של הממשלה והרוב הקואליציוני בלי להיסמך על הצבא ולשאת אליו עיניים".
ההיבט הבעייתי השלישי בעיניו של פרופ' לוי בשימוש באיום הסרבנות הוא עצם הלגיטימציה שניתנת בכך לסרבנות מימין. "כמעט ולא עוסקים בזה, אבל אזכיר שבעיצומה של מלחמת לבנון השנייה קבוצת אנשי מילואים, ברובם דתיים ומתנחלים, הודיעו שיסרבו להתייצב ביחידותיהם ולהילחם לאחר שראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, הודיע על כוונתו למנף את הישגי המלחמה בלבנון בכדי לקיים את מהלך ההתכנסות, שהוא מהלך המשך בגדה המערבית להתנתקות ברצועת עזה, למעשה נסיגה מדורגת מאחיזת ישראל בגדה. בדבריו אולמרט סיפק היגיון פוליטי לגיטימי מאוד למהלך הצבאי, גם אם הוא נתון במחלוקת, אבל מנקודת מבטם של אותם אנשי ימין במילואים היה בכך מעין הפרת חוזה, ולכן הם הודיעו שהם מסרבים להילחם בלבנון וחזרו בהם רק לאחר שאהוד אולמרט חזר בו ותיקן את דבריו".
"אני רואה בעייתיות בכך שאנשי ימין או שמאל מסרבים, בוודאי במאורגן, ובכך הם מבקשים להביא להחלטות שבנסיבות אחרות מוסדות המדינה לא היו מקבלים", אומר פרופ' לוי המוסיף ומעיר שעניינה של המחאה אינו נוגע לתפקוד הצבא, פעולותיו או הערכים המוסריים שהוא מבטא, אלא מדובר בדמותו של המשטר, מה שמאפשר לגיטימציה למשרתים מימין להחליט בעתיד שמהלכים מדיניים שהממשלה מבקשת לבצע, כמו במקרה ההסכם עם לבנון, הוא תבוסתני או מסוכן ולכן הוא סוג של הפרת חוזה ומשום כך הם משעים את התנדבותם או מעבר לכך".
באשר לעצם השימוש הרווח בימים אלה במונח 'הפרת חוזה' והשאלה מה נחשב הפרה שכזו ומה לא, מרחיב פרופ' לוי: "הסוגיה איננה ביטול עילת הסבירות. נושא החוזה הוצג כבר במהלכי הפתיחה של השינוי המשטרי שהממשלה ביקשה לקדם. כבר אז אנשי המילואים אמרו שני דברים הכלולים באותו ביטוי של הפרת חוזה בראותם את שירות המילואים קשור לדמותו של המשטר. הם אומרים למעשה שהחוזה בינינו לבין המדינה מתבסס על ההנחה שישראל תמשיך להיות דמוקרטית, ועל פי הבנתם שורת צעדי החקיקה, שעילת הסבירות היא רק הראשון שבהם, הופכת את ישראל ללא דמוקרטית, ובנסיבות אלה נהפוך למשרתי משטר ולא למשרתי קהילה דמוקרטית רחבה. משמעות דבריהם היא שהתמורה לשירות שלהם היא זכויות שונות ובהן הזכויות הדמוקרטיות של חברים בקהילה שיכולים לעצב את דמותה. לנוכח שלילת זכויות אלה הם כבר לא מוכנים להקריב".
"היבט נוסף שנוגע להפרת החוזה והתפתח מאוד לאחרונה סביב הטענה שהחוזה עם המדינה מבוסס על כך שהמשימות שאנחנו מבצעים בשם המדינה הן משימות שאנחנו יכולים לסמוך על חוקיותם מבלי שנבדוק אותן בדיקה פרטנית, אלא שאנחנו יודעים שהם הונחו על ידי מי שיש לו סמכות חוקית להורות לצבא, ושההיבטים החוקיים של הפקודות נבדקו היטב. מדובר לדוגמא בשאלה האם הובטח שלא תהיה במשימה שהוטלה על הצבא פגיעה בחפים מפשע באופן שמפר את כללי המשפט הבינלאומי. אנשי המילואים אומרים שעד היום היה להם אמון והם לא הוצרכו לבדוק את הדברים. מהרגע שבו תתבצע ההפיכה המשטרית שמשמעותה היחלשות המערכת המשפטית, לא נוכל לסמוך עוד על חוקיות הפקודות והדבר יעמיד אותנו בפני דילמות אתיות מוסריות קשות. מעבר לכך זה חושף אותנו לסיכונים כולל הגברת הבקרה של בית הדין בהאג עלינו".
בהקשר זה מציין פרופ' לוי כי חלק ניכר מהאירועים הצבאיים בהם נפגעים חפים מפשע ברצועת עזה ובלבנון מתבצע בפעולות מהאוויר, ומשום כך הדבר גורם דווקא לאנשי הכוחות האוויריים לחשוש לאתיקה של הפעולות והפקודות הניתנות להם ושיינתנו להם בעתיד.
על עמדתו שלו אודות רפורמת לוין, אותה הוא מגדיר כהפיכה משטרית, אומר פרופ' לוי כי שאלה זו נוגעת לתפיסתו כאזרח ולא לתפיסתו כחוקר, וכאזרח הוא חרד מאוד ממה שנראה בעיניו מתקפה על החופש האקדמי, חופש הביטוי, זכויות מיעוטים, היכולת לקיים מתחמים שיפרידו בין הדת למרחב הציבורי, דה-לגיטימציה של הממשלה כלפי ציבור שלם. "אני בהחלט חרד מול התהליכים האלה, וההפיכה המשטרית היא בהחלט חלק מזה".
עם זאת, הוא מוסיף ומדגיש, לא ניתן להתעלם מכך שאישים המוגדרים בפיו כמאוד נאורים סבורים שניתן לבחון אם נכון לסייג את עילת הסבירות ואם אין מצבים קיצוניים שבהם יש להעניק לכנסת יכולת להתגבר על הכרעת בית המשפט. סוגיות אלה "בהחלט צריכות להיבדק, אבל בתהליך מוסכם ומתון ולא בהיאחזות בקיומו של רוב של 64 מנדטים כדי לבצע שינויים חקיקתיים שכאלה. אין לכך אח ורע, בעיקר כאשר הנושא לא עמד בסדר היום של מערכת הבחירות, ובוודאי כאשר מדובר בראש ממשלה שעומד למשפט על עבירות פליליות. במצבים שכאלה נהוג היה שראש ממשלה יתפטר מתפקידו".