במהלך הוויכוח הציבורי אודות הרפורמה המשפטית, במסגרת הטענות המבדילות בין "דמוקרטיה פורמלית" הנקבעת על פי הצבעת הרוב, לבין "דמוקרטיה מהותית" עליה שומר בג"ץ, עלו קולות לחלוקת מדינת ישראל לשתי מדינות.
אני אישית מתנגד לכך נחרצות. בעיני עם ישראל הוא עם אחד, השכינה שורה על העם כולו באחדותו, וכבר ראינו אלו אסונות אירעו בעקבות פילוג הממלכה בימי בית ראשון.
עם זאת, ננסה לדמיין איך תיראה אותה חלוקה בין מדינה "יהודית" לבין מדינה "דמוקרטית", בין "המדינה היהודית היחידה במזרח התיכון", לבין "המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון".
במדינה היהודית יערכו בחירות מזמן לזמן. מדוע? כי על פי היהדות, גם כאשר הנביא ממליך מלך נדרשת הסכמת העם. קל וחומר שכל עוד אין נביא, המלכות שייכת לעם. ממילא זכותו של הציבור לקבוע מי ינהל את מדינתו.
בהתאם לכך אמרו חז"ל "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור".
לעומת זאת, במדינה הדמוקרטית לא יהיה צורך בבחירות כלל. בג"ץ יקבע הכל.
אולי יתקיימו בחירות "פורמליות", אך ב"דמוקרטיה מהותית" - הכל שפיט, ובג"ץ ישים את עצמו גם כרשות המחוקקת, גם כרשות המבצעת, וגם כרשות השופטת.
גם אם שופט זה או אחר יפסוק פסיקות הזויות, לא יהיה אפשר להעביר אותו מתפקידו כי ב"דמוקרטיה מהותית" שופט מתמנה עד צאתו לפנסיה. רק "פשוטי העם"- ראשי עיריות, חברי כנסת או שרי ממשלה נזקקים לאמון הציבור כדי להיבחר שוב. השופט "מורם מעם", ואחרי שנבחר לתפקידו הוא יכול לצפצף על החוק, והציבור ה"דמוקרטי" יתפעם מגודל חכמתו.
(הם יכולים ללמוד מחבריהם ברשות הפלסטינית, שם מתקיימות בחירות רק כאשר "ראיס" נפטר. הבחירות האחרונות לנשיאות הרשות הפלסטינית התקיימו ב-2005, לפרלמנט ב-2006, ובחבל עזה השלטון נתפס בכח על ידי חמאס).
במדינה היהודית ישמרו זכויות הקניין של כל אדם, המיסים יהיו שווים לכל, ואף יהודי לא יגורש מביתו שנבנה על פי הסדר והחוק. מדוע? כי כך מצווה התורה באין ספור מקומות.
אך במדינה ה"דמוקרטית" תלוי במי מדובר: אם מדובר ביהודים, אפשר לעקרם מנחלם, להחריב את ביתם, לאבד את מקור פרנסתם, ולשלוח אותם אל עתיד בלתי ידוע, (ובלבד שיהיה זה ל"תכלית ראויה").
אך אם מדובר במסתננים בלתי חוקיים - יש לשמור על "זכויותיהם", ובתים המשמשים מחבלים- לא בהכרח ניתן להרוס. כי ב"דמוקרטיה המהותית", טובת המסתננים קודמת לסבלם של תושבי השכונות, וזכויות הקניין של בעל הבית הערבי חשובות יותר מחיי יהודים.
דרך אגב, אחת הסיסמאות המפורסמות של ה"דמוקרטים" היא: "אין דמוקרטיה עם כיבוש", ולשם כך הקימו את הרשות הפלסטינית, ופועלים למענה. "זכויות אדם", כידוע, עומדות בראש מעייניהם של קברניטי הרשות, בפרט בכל הנוגע ליחס למיעוטים...
במדינה יהודית החוק יהיה שווה לכל. כך דורשת מאיתנו התורה: "משפט אחד יהיה לכם – משפט השווה לכולכם". במדינה יהודית הדיינים ישמעו קטן כגדול, לא ישאו פני דל, ולא יהדרו פני גדול. אך במדינה הדמוקרטית יהיה הבדל ברור בדין ובמשפט בין האנשים ה"נכונים" לבין אנשים "אחרים".
במדינה היהודית מבינים שגם אם יש ויכוח פנימי, הוא אינו קשור להגנה מול אויבים. אזרחיה ישרתו בצבא ויגנו עליה מפני כל צר ואויב.
לעומת זאת במדינה דמוקרטית, יש טשטוש בין אח לאויב, ועדיפות האח על פני האויב היא גזענות.
אל המדינה היהודית יעלו יהודים מכל קצווי תבל. הכיסופים לארץ ישראל הנטועים בלב האומה, במוקדם או במאוחר יביאו ארצה את אחינו שעדיין בגלות.
לעומת זאת, המדינה הדמוקרטית תהיה פתוחה לכל המעוניין להצטרף אליה. בין אם מדובר ביהודים, ערבים, אריתראים או אוקראיינים. אפליה ביניהם היא גזענות.
במדינה היהודית יישארו האזרחים בכל מקרה ובכל מצב. תושביה חווים ומבינים שזו הארץ שבחר ה' לתת לאבותינו, והם מודים לה' על קיום חלום הדורות.
לעומת זאת, את תושבי המדינה הדמוקרטית אין דבר אמיתי המחבר לארץ. מדוע לחיות במדינה דמוקרטית מוקפת אויבים, כאשר אפשר לחיות במדינה דמוקרטית בכל מקום אחר על פני הגלובוס ללא אויבים? כך תלך המדינה הדמוקרטית ותדעך, היהודים יהפכו בה למיעוט, ולא תהיה הצדקה אמתית לקיומה.
חלק מאחינו ה"דמוקרטים" יבינו בסופו של דבר שיש דבר מהותי המקשר אותם לארץ ישראל ולעם ישראל והוא היהדות, ויצטרפו למדינה היהודית.
אז תחלחל ההבנה שהרוצה דמוקרטיה אמיתית, ימצא אותה ביהדות. דמוקרטיה שקיומו וטובתו של העם היהודי נמצאים בבסיסה. כל דמוקרטיה אחרת אינה דמוקרטיה, אלא הרס עצמי וחורבן.