מנהיגות אמת

בשבוע שעבר הצטלמתי יחד עם חברי הטייס אופיר כורזים, סא"ל במיל', לתכנית "תרגיל בחיבור" שתשודר עוד יומיים ב-ט׳ באב.

כשמה כן היא - נסיון ליצור חיבור בין קצוות בחברה הישראלית. במקרה שלנו, שני טייסי f16 משני צדי המתרס של הרפורמה המשפטית.

כאשר נתבקשתי לנסח משפט סיום, אמרתי שידעתי שאני הולך לפגוש אדם עם לב רחב אך לא ידעתי כמה טהור, וכיוון שאני מכיר רבים מן המוחים ומן המתנגדים לרפורמה אני יודע את מעלתם האנושית והערכית. הוספתי כי העובדה שהגענו למצב בו אנשים כמו אופיר ושאר חבריי מחיל האוויר חשים את שחשים, מעידה ככל הנראה שהלכנו מהר מדי וללא הסברה בכלל.

יחד עם זאת, אמרתי שעלינו לממש את רצון הבוחר, וגם אם נחליט לצעוד יחד לכמה שנים של בירור ונסיון להגיע להסכמה, הצד המוחה צריך לדעת שיתכן שהרפורמה תעבור ככתבה וכלשונה, ועליו לקבל זאת.

שמחתי שתיקון עילת הסבירות עבר בקריאה שניה ושלישית, זוהי עדות לדמוקרטיה הישראלית. אך יחד עם זאת, נתעצבתי לראות את אי הכלת הכאב של הצד ׳המנצח׳. לשמוח לאידם של אחינו אין זה מן הראוי.

ננסה לדמיין מצב בו הממשלה היתה מעבירה חוק על חילול שבת בפרהסיה או על נישואים אזרחיים כחלק ממוסד המדינה, כיצד היינו מרגישים?

אע"פ שלדידנו אחינו טועים, אחינו הם, בלב ובנפש. מהיכרות אישית אני אומר זאת. אין אחד מהם שלא היה בא להציל מי מאיתנו בעת צרה. אל נא תתרגשו מן האיומים בסרבנות, המאיימים, רובם ככולם, אינם מייצגים את הרוב, זהו מיעוט רדיקלי זניח היודע לעשות רעש.

מנהיגות אמת, זוהי היכולת להחיל את השינוי החזוני עליו חולם העם, אך יחד עם זאת להוביל גם את אלו שאינם כמהים לאותן השאיפות. כדי להבין את אושיית הנהגה זו, צריך ראשית לדעת להכיל את כאבו של האחר, להזדהות עמו ובטח שלא לשמוח לאידו. שלמה המלך מלמדנו ׳בנפול אויביך אל תשמח, ובהכשלו אל יגל ליבך׳. נשמח על התיקון, אך לא על כאבם של אחינו.

הכותב הוא רס"ן במיל' טייס קרב לשעבר