רפורמה משפטית בהסכמה רחבה?

מי אמר "בלי בג"ץ ובלי בצל"ם"? רמז: זהו אחד מחברי מפלגת העבודה לשעבר. התשובה המלאה: ראש הממשלה יצחק רבין זכרונו לברכה. מי שמגשים היום את חלומו של רבין הוא השר יריב לוין. ראה כאן וכן במה שנאמר כאן.

מי הזהיר מפני היועצים המשפטיים בשנת 2004? התשובה היא טומי לפיד ז"ל, אביו של ראש האופוזיציה הנוכחית, יאיר לפיד. דברים אלו מתכתבים עם דברים שכתב לאחרונה ד"ר רון בריימן, אחד המתנגדים לממשלה הנוכחית במאמר.

נביא כלשונם דברים ארוכים שנאמרו בשנת 2020 על ידי חבר באופוזיציה הנוכחית, שכרגע מסיבה לא ברורה אינו מבטא תמיכה ברפורמה הדמוקרטית במערכת המשפט, למרות שהוא מדגיש שאינו חוזר בו מדברים אלו. מפאת כבודו של חבר הכנסת, לא נחשוף כאן את שמו. מי שיודע, יודע. הדברים מדברים בעד עצמם.

שאלתם את עצמכם פעם מה הסיפור של הימין עם בית המשפט העליון? למה אנחנו בימין כל כך לא מרוצים ממה שקורה שם? בדקות הקרובות אסביר לכם איך בית המשפט המציא לעצמו 3 כלים כדי להיות השליט העליון במדינה, יותר מהממשלה ויותר מהכנסת.

הכל התחיל לפני כמעט 30 שנה. ברוב של 32 נגד 21 התקבל בכנסת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עליו אמרו יוזמיו שהוא לא יעניק לבית המשפט כוח לבטל חוקים. אז אמרו. לא הרבה זמן אחרי, בפסק דין המזרחי, אמר מי שהיה אז נשיא העליון אהרון ברק, שחוק יסוד כבוד האדם דוקא כן מעניק לבית המשפט סמכות לבטל חוקים. כדי להבהיר לכולם בדיוק מה קרה, בהרצאה שנשא ברק הוא אמר: לא רבים יודעים על כך, אבל בישראל התרחשה מהפיכה חוקתית. במחטף הזה יצר לעצמו בית המשפט את הכלי הראשון נגד הכנסת, את נשק יום הדין, היכולת לפסול חוקים.

כך הגענו למצב האבסורדי בו הכנסת מנסה 3 פעמים לחוקק חוק לטיפול בבעיית המסתננים ובג"ץ פוסל את החוק הזה 3 פעמים. מה איכפת להם? הם ישמרו על תושבי דרום תל-אביב? הם ישמרו על הצביון היהודי של המדינה? הרי לבג"ץ אין אחריות למה שקורה במדינה. זו האחריות של הממשלה והכנסת. אלה שאתם בחרתם בהם, אלה שאתם יכולים להחליף כל 4 שנים. סמכות לבטל חוקים הם לקחו לעצמם אבל אחריות להתמודד עם התוצאות של ההחלטות שלהם לא!

הפטנט השני אפילו יותר מתוחכם. אפילו לשופטי בג"ץ כנראה לא נעים כל הזמן לבטל חוקים. אז הם המציאו פטנט של ללכת עם ולהרגיש בלי. לפטנט הזה קוראים: פרשנות תכליתית. זה עובד כך: כשבית המשפט נתקל בחוק שלא בא לו בטוב, הוא לא מבטל אותו, הוא פשוט מפרש אותו הפוך ממה שכתוב בחוק והפוך ממה שהתכוונו המחוקקים. שהרי לא יתכן שחברי הכנסת חוקקו חוק שלא בהתאם לעקרונות השיטה הדמוקרטית. ומי יקבע לדעתכם קובע מהם עקרונות השיטה הדמוקרטית? שופטי העליון, כמובן.

קבלו דוגמא: זוכרים את עזמי בשארה מבל"ד? חבר הכנסת שהתגלה מרגל לטובת חיזבאללה? ההוא שאמר שתמיכה בחיזבאללה היא חלק מהקו הפוליטי המוצהר שלו? אז כדי למנוע כניסת מחבלים ומרגלים כאלו לכנסת, יש סעיף מיוחד בחוק שקובע שאחת העילות לפסול מועמד מלרוץ לכנסת היא תמיכה במאבק המזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. סעיף די ברור נכון? ובכן, כנראה שלא מספיק ברור לשופטי בג"ץ. פעם אחר פעם פירשו השופטים את החוק, כך שרף ההוכחה לתמיכה במאבק מזוין פשוט הפך לבלתי אפשרי. כל הראיות שהביאו להם לא הספיקו. כשהכנסת הבינה שבית המשפט קצת מתקשה בהבנה, היא הוסיפה עוד קריטריון לחוק: נקבע כי ביקור במדינת אויב ללא היתר ישמש הוכחה לתמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. חד, ברור ולא ניתן לתעלולי פרשנות. ומה אתם חושבים? זה הספיק? ובכן, גם כאן בג"ץ צפצף על החוק ופירש אותו באופן כזה שאפשר לעזמי בשארה לרוץ לכנסת.

אז ראינו איך העליון דורס את הכנסת. עכשו בואו נראה איך בעזרת תרגיל מספר 3, הוא מצליח לעקוף גם את הממשלה. לתרגיל הזה קוראים עילת הסבירות. הפטנט פשוט: כל החלטה של הממשלה עומדת למבחן של בג"ץ. איזה מבחן? האם ההחלטה הזאת נראית סבירה. תבדקו! אין אף סעיף בחוק שמסמיך את בג"ץ לבחון סבירות של החלטות ממשלה. בית המשפט פשוט ברא לעצמו יש מאין כלי לעקוף את הממשלה.

דוגמא? בבקשה: פעילת ה-BDS הידועה לארה אל קאסם שקוראת לחרם על ישראל נכנסה לארץ למרות החלטת שר הפנים למנוע את כניסתה. איך? כי בג"ץ קבע שזו החלטה לא סבירה וביטל אותה.

ביטול חקיקה, פרשנות הפוכה מלשון החוק ועילת הסבירות הם חלק מהכלים בהם בית המשפט הפך את עצמו לרשות העליונה והפר את האיזון העדין עם שאר הרשויות.

כדאי שתדעו: הביקורת על התהליכים האלה היא נחלתם של משפטנים מכל הקשת הפוליטית. כבר לאורך הדרך גם שופטי עליון ומשפטנים בכירים מאד חשבו שקורה כאן תהליך חמור. נשיא העליון לשעבר משה לנדוי אמר על המהפיכה החוקתית: זו כעין דיקטטורה שיפוטית שאינה נראית לי כלל. פרופסור רות גביזון, זו שהקימה את האגודה לזכויות האזרח אמרה: ייחודם של שופטים היא בכך שהם שופטים. בעוד שהסמכות המחוקקת העיקרית מופקדת בידי גוף אחר, הבנוי ופועל אחרת. מי שרוצה להיות מתקן עולם, יתכבד ויעבור אל המערכת המופקדת על כך. שמעתם כבוד השופטים? חשקה נפשכם לחוקק? מוזמנים להיבחר לכנסת. אז חברים, כאשר מישהו אומר לכם שאתם רק רוצים להרוס את בית המשפט, תגידו לו: הפוך! אנחנו רוצים להחזיר את בית המשפט למקום הראוי לו! רוצים להחזיר את אמון העם במערכת המשפט. וגם תגידו לו שיש לא מעט משפטנים מכובדים שחושבים בדיוק כמונו.

עד כאן הדברים של הח"כ מהאופוזיציה, שנאמרו בשנת 2020, עוד לפני הבחירות. לאחרונה, בראיון עם איילה חסון, הח"כ הסביר שהוא עומד מאחורי דברים אלו. זה לא הפריע לו לבקר את הרפורמה שמתכנן יריב לוין, למרות שלא ידע לנמק את התנגדותו. חבר הכנסת גם לא הציג חלופה. ייתכן שהוא תומך בבחירת חברי הוועדה לבחירת שופטים על ידי האזרחים כמוצע במאמר . מפלגות האופוזיציה יכולות לבחור בגישה ממלכתית ולהציע גרסה משלהן לרפורמה, כזו שתבטיח את החזרת האמון במערכת המשפט והפסקת השליטה של שופטי העליון ברשויות האחרות. עד לרגע זה, מפלגות האופוזיציה לא תרמו כלום לקידום הרפורמה ואפילו תמכו במחאה האלימה נגד הרפורמה.

המסקנה: כאשר השר יריב לוין טוען שההתנגדות לרפורמה נובעת מפוזיציה, הוא פשוט צודק. כל חוקי הרפורמה הם צורך דחוף, שהוא מענה עדין לדרישות שהובעו בפי אנשים מכובדים מימין ומשמאל. הכל שאלה של פוזיציה.

בנוסף לרוב חברי הכנסת, גם הציבור תומך ברפורמה. סקר שבוצע לאחרונה, הצביע על תמיכה של 78 אחוזים ברפורמה במערכת המשפט, מבלי להתייחס לפרטים. סקר אחר בחן את האמון של המצביעים בחברי הכנסת שהם בחרו בהם. התברר שאמון זה גדול בהרבה מהאמון במערכת המשפט. סקר שעסק בהתייחסות הציבור לפרטי הרפורמה ניתן למצוא: כאן

למשל,61 אחוזים תומכים במתן רוב לנבחרי הציבור בוועדה לבחירת שופטים.

הקמת וועדה לבחירת שופטים בשיטה הישנה היא מתן סטירת לחי מצלצלת למצביעים. לפני הקמת וועדה זו, על הקואליציה לוודא שהיא לא תהיה במיעוט מול נציגי המערכת המשפטית יחד עם חברי האופוזיציה. למען הדמוקרטיה, לטובת הביטחון והחזרת האמון במערכת המשפט, יש להעביר את חוקי הרפורמה ללא דיחוי לקריאה שניה ושלישית.

הכותב חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי