ט' באב הינו אחד המועדים הקשים ביותר עבור העם היהודי. בתאריך זה פקדו את העם היהודי האסונות הכי גדולים בהיסטוריה שלנו, חורבן הבית הראשון והשני הם הבולטים שבהם, אך ישנם אירועים אחרים, פחות זכורים בתודעה הציבורית.
אחד מהם הוא שילוח יהודי גטו ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. אברהם כרמי, שורד שואה מגטו ורשה, שניצל ממספר מחנות השמדה ומצעדת המוות והקים משפחה גדולה ובית במקום בו היה רק הרס וחורבן.
תשעה באב ידוע לכל כיום צום ואבל על חורבן בית המקדש הראשון והשני, ועל כל המשמעויות הנוראיות שהתרחשו כתוצאה מכך. אך לא רבים מכירים כי מלבד אירועים נוראיים אלו, , קרו לאורך ההיסטוריה אירועים משני מציאות נוספים שהשפיעו רבות על גורלם של מיליוני יהודים בכל העולם. בהם ניתן למנות גם את תחילת השילוחים של היהודים מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה בו נספו 880,000 בני אדם. כיום מקובל בקהילות רבות לומר קינות על השואה בתשעה באב ובשאר התעניות.
ט' באב פותח בפנינו צוהר לחשוב על המקום בו אנו נמצאים כיום, ואיזה תיקון עולם אנחנו נדרשים לעשות, על מנת לדאוג למציאות ולחברה ערכית, מוסרית וטובה יותר, כיצד כל אחד מאיתנו יכול לדאוג ולו בד' אמותיו. מעבר להיותו של ט' באב יום צום ואבל, חשוב שנזכור שיש לו גם פוטנציאל להפוך להיות גם ליום חג. לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה.
שניים מהמושגים המרכזיים ביותר עליהם מדובר בט' באב, הם "אהבת חינם" ו"שנאת חינם". על אף ששני המושגים קרובים סמנטית זה לזה, הם מדברים על דבר והיפוכו. בדברי חז"ל בתלמוד נאמר כי בית המקדש השני חרב רק בשל שנאת חינם שהייתה באותו דור, על אף קיום יתר המצוות. מכאן אנו למדים את הסכנה הגדולה שבשנאת חינם ואת החשיבות הרבה שיש באהבת חינם.
את הביטוי החזק ביותר לחורבן ולשנאת חינם ניתן לראות דרך סיפוריהם של ניצולי שואה רבים, שסבלו רבות משנאת חינם יוקדת. חלקם הגדול של השורדים איבדו את כל עולמם בעקבות אותה שנאה, אך יחד עם זאת, רבים מאלו שהצליחו לשרוד ולהינצל מהתופת הנוראה, הגיעו לישראל והחלו לבנות מחדש את ביתם ואת משפחתם. נפשם של הניצולים שידעו הרס וחורבן כה רבים, החלה אט אט להצמיח ניצנים של תקווה וחיים חדשים.
אברהם כרמי, ניצול שואה בן 95 ממקווה ישראל, המקבל סיוע מהקרן לרווחת נפגעי השואה הוא דוגמה לכך. אברהם שהה עם אימו בגטו ורשה, ועבר משם למחנה השמדה טרבלינקה, משם למיידנק, לאושוויץ, לדאוטמרגן ועד לצעדות המוות מהן הצליח להימלט בחיים. אביו של אברהם נרצח בטרבלינקה ואימו במיידנק. דודו, אברהם משה פוזנר, שעזר לו לשרוד את כל המחנות ולא לאבד תקווה, נפטר מתשישות ומחלות במחנה דאוטמרגן.
אחרי כל כך הרבה סבל ולאחר שהצליח לשרוד את השואה ולהישאר בחיים, חייו של אברהם לא היו לקלים. אברהם עלה בספטמבר 1945 לישראל באוניית המעפילים "מטרואה" ונכלא במחנה המעצר למעפילים בעתלית. הוא ברח בעת פריצה של הפלמ"ח והגיע למקווה ישראל, שם התקבל כחניך בבית הספר החקלאי וחי בישוב עד היום.
אברהם היה מפקד כיתה ב"הגנה" ולחם על הגנת קיבוץ משואות יצחק בגוש עציון. לאחר נפילת גוש עציון במלחמת העצמאות, אברהם אף נכלא בשבי הירדני. לאחר מכן אברהם היה מדריך, מורה ומנהל בבית הספר הדתי במקווה ישראל, הוא פיקח על בתי מדרש למורים ועל מכללות ובמהלך הקריירה המקצועית שלו נשלח לשליחות חינוכית מטעם בני עקיבא בהולנד.
אברהם ליווה מסעות נוער רבים לפולין וזכה בפרסים מטעם מוסדות חינוך ואקדמיה ומטעם יד ושם, וכן בפרס "אות הנשיא" למתנדב. הוא מספר כי הניצחון הכי גדול שלו זו משפחתו, אברהם נישא לרבקה, שורדת מחנה ברגן-בלזן, ולהם שלושה בנים, נכדים ונינים רבים.
אהבת חינם היא הדבר החשוב ביותר בימים אלו" מספרת בת אל תמם, רכזת התנדבות של מחוז ירושלים בקרן לרווחת נפגעי השואה. "צריך לסייע ולעזור לאחר ללא תמורה. עבור ניצולי שואה בפרט, התרומה והסיוע חשובים במיוחד, לאור הזוועות שחוו בעברם. את עברם לא נוכל לשנות, אך את ההווה- כן. בין אם בהתנדבות, בתרומה או בכל סיוע אפשרי".