Jonathan Pollard
Jonathan PollardPhoto: INN

יהונתן פולארד אמנם כבר אזרח ישראלי והשתלב היטב כאן, אבל הוא עדיין לא שוכח את הימים הקשים שעבר במשך עשרות השנים שבהן היה כלוא בארה"ב בעוון ריגול.

בראיון לערוץ 7 מספר פולארד: "כשנכנסתי לכלא הסוהר אמר לי שלעולם לא אראה את השמים או אנשום שוב אוויר צח. אמרתי לו, 'אנחנו עוד נראה. אלוהים הוא זה שמנהל את העולם ולא אתה'. התיישבתי בתא שלי וניהלתי משא ומתן עם אלוהים. קיבלתי על עצמי לעשות כמה דברים".

"אסתר ז"ל אמרה לי שאני חייב לחיות כמו יהודי אמיתי. זה עזר לי בדם רב לשרוד עשרים ושלוש שנים בתוך הכלא שבו אנשים מתו מימין ומשמאל. ראיתי את הגרוע והטוב ביותר באנושות שם - את הגרוע ביותר אשאיר לדמיון, אבל הטוב ביותר היה מישהו שנתן את המדבקה לשיכוך הכאבים שלו לאסיר אחר. הוא עמד בפני הארכת עונש של חמש שנים על כך והסביר: 'אני לא יכול לעמוד מנגד, אני צריך לעזור לו איכשהו'. ההארכה בוטלה והאסיר הזה שוחרר".

הוא מדבר בגילוי לב על הקושי בפרידה מרעייתו אסתר שנפטרה ממחלה קשה. "אסתר הייתה המורה שלי. אני לא חושב שאי פעם אתקל שוב במישהי אדירה כמוה. המצב שאיתו התמודדה דרש גבורה וחכמה יוצאת דופן, והיא שילבה בין שניהם. היו לה גם כישורי כתיבה מדהימים: היא הייתה כותבת מהראש והלב ומעולם לא נזקק לטיוטות".

"היא גם היתה נחושה מאוד. כשהיא פתחה כאן בשביתת רעב היא היתה מוכנה ללכת עד הסוף. לשמחתי זה לא הגיע לשם. שאלתי פוליטיקאים שבאו לבקר אותי: 'איזו מין ממשלה יש לנו את זה מאפשרת ליהודיה להרעיב את עצמה ברחובות ירושלים'? והם רק ניסו לערער אותה. לחלקם היתה החוצפה להגיע לשבעה שלה. תהיתי מה לעשות איתם, אז שאלתי את עצמי איך אסתר הייתה מתמודדת עם המצב הזה. בסוף שיבחתי אותם עד כדי כך שכולם התחילו לצחוק - והם התביישתי ועזב. אני צריך להתנהל עכשיו בצורה שתכבד את זכרה", מוסיף פולארד.

הוא מציין ש"הדבר המעניין במערכת היחסים שלנו היה שבמשך 23 שנים לא היתה לנו מערכת יחסים פיזית. במצב הזה, היינו צריכים לדבר המון, וכך היכנו לעומק. כשיצאתי מהכלא, המשכנו מאיפה שהפסקנו, וזה הרגיש טבעי לחלוטין".

"אבל כשיצאתי אסתר כבר גססה. התגובה שלה לאבחנה הייתה אופיינית: הרופא אמר עוד שישה שבועות, והיא אמרה 'נראה מה אלוהים יגיד על זה' וחיה עוד שש שנים וחצי"

"המילים האחרונות שלה אליי היו, 'פוליטיקה היא אמנות הפשרה. אתה לא מתפשר על שום דבר. תזכור את זה כשהפוליטיקאים באים בשבילך'. אז ישבתי והחזקתי אותה וספרתי את נשימותיה עד שלא היו", מספר פולארד.

אסתר גם ביקשה ממנו שלא לעצור את חייו. "אשתי עכשיו, רבקה, למדה עלי כשהייתה בת שבע. היא נותנת לי חוזה חדש לחיים עכשיו, ואני מאוד אסיר תודה על כך. אחד הדברים האחרונים שאסתר אמרה לו הייתי, 'תתחתן איתה, היא תשאיר אותך בדרך הנכונה'. היא בהחלט מחזיקה אותי בדרך הנכונה, ואני אסיר תודה על כך".

פולארד חש אחריות לדור העתיד: "לפעמים, כשמסתכלים סביב ורואים שאין מדיניות ממשלתית ברורה להגן על העם היהודי והארץ, אנשים צריכים לפעול. בהיעדר מדיניות ממשלתית ברורה לסיום הטרור, אנשים צריכים לעשות מעשה".

יהונתן פולארד פועל בימים אלה להקים את מרכז ילדי אסתר לחינוך יהודי, בו יתחנכו בעז"ה מאות ילדים לאחדות ישראל ולמסורת ישראל לזכרה של רעייתו אסתר ע"ה שלא זכתה לילדים.