הלב של לימודי הליב"ה

מקצועות הליב"ה, בהתאם לראשי התיבות המקובלים, הם לימודי יסוד בחינוך הממלכתי, ואלה נחשבים בדרך כלל מתמטיקה, אנגלית ומדעים.

אבל, הדיון הציבורי מתייחס רק לכך שתלמידי החינוך החרדי אינם לומדים את מקצועות הליב"ה, דבר המכשיל אותם – ואת החברה הישראלית כולה – בצאתם לחיים, עם שירות צבאי או בלעדיו (שערורייה מקוממת בפני עצמה). הדיון הציבורי הרדוד אינו מתרומם מעל רמה זו, ועל כן מסתפק במתמטיקה, אנגלית ומדעים כמקצועות ליב"ה. האם אלה מספיקים?

רק לאחרונה התפרסם סקר העוסק בהידרדרות הבנת הנקרא בעברית, שפת האם של מרבית ילדי ישראל. כל המאזין לשיח הציבורי יכול להתרשם מן השפה הענייה והקלוקלת של מרבית ילדי ישראל, וגם של מי שכבר אינם ילדים.

השפה הדלה לא נוצרה בימי ההשתעבדות למסכים ולשפה השטחית שהם כופים ומפיצים. השפה הדלה נוצרה מוקדם יותר, מאז שההוראה בישראל הורידה את העברית למקום נחות בסדר העדיפויות של מערכת החינוך, ומאז שהמורים הפכו את עצמם ממורים ל"עובדי הוראה". במה עדיפים "עובדי הוראה" על פני מורים?! לימודי העברית אינם צריכים לבוא על חשבון האנגלית.

קל וחומר שלימודי האנגלית אינם צריכים לבוא על חשבון העברית. העברית והאנגלית – וגם הערבית – חייבות להילמד בהיקף מלא כבר מכיתה א'. בשלב זה הילדים מסוגלים ומשתוקקים ללמוד, ומן הראוי שהמדינה תכלול את 3 השפות בין לימודי הליב"ה שהם חובה, ותעניק להם כלים חשובים אלה להתפתחותם כבוגרים. מדובר בכלים אשר חייבים להיכלל בלימודי הליב"ה, כלים שיסייעו להתפתחותם האישית והמקצועית, וגם יקנו להם יכולת לתרום לחברה ולכלכלה. לעומת זאת, ניתן לוותר על כל השפות האחרות: יידיש, צרפתית, ספרדית, סינית וכו'.

מקצוע חשוב אחר שהושמט מלימודי הליב"ה הוא התנ"ך. בהקשר זה חברו יחדיו הן הדתיים – לא החרדים – והן החילונים. הראשונים ניכסו לעצמם את התנ"ך, בעשותם אותו ספר קודש בלבד, בעיקר התורה. האחרונים השלימו עם המעשה של הדתיים, ומאז רואים בכל אזכור או ציטוט מן התנ"ך מעשה של "הדתה" המאיימת, רחמנא ליצלן, על חילוניותם. הברית הבלתי קדושה שנוצרה בדרך זו בין הדתיים והחילונים גורמת לבורות של מרבית הילדים והבוגרים. דווקא בזמננו ודווקא בארץ ישראל אפשר וצריך ללמד את התנ"ך בשילוב עם לימודי העברית, ההיסטוריה והגיאוגרפיה שלנו, ולקרוא בו במקומות שבהם התרחשו האירועים.

כחילוני אני חובב תנ"ך, קורא, לומד ונהנה מספר הספרים ומהאוצרות הגנוזים בו. כאיש מדעי הטבע אני מרשה לעצמי לקבוע שמעמד העל של המתמטיקה מופרז ביותר, שלא לצורך. אם יש בעיה עם היקף שעות הלימוד, ניתן להפחית מעט את היקף לימודי המתמטיקה ולהרחיב את לימודי התנ"ך והשפות.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי