בראיון לערוץ 7 מתייחס פרופ' אשר כהן, איש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, למשמעויות הדיון בבג"ץ על חוק הנבצרות כחלק מההוכחה לצורך ברפורמה משפטית שתסדיר את האיזון בין הרשויות השונות בישראל.
"הרפורמה לא נולדה בגלל דבר ספציפי כזה או אחר. היא נולדה עוד לפני שבג"ץ המשיך את ההפיכה השיפוטית שבמסגרתה הוא דן בחוק יסוד. עוד קודם לכן דובר על רפורמה. עכשיו זה רק מתחזק עוד יותר" מחדד פרופ' כהן המתריע מצעדיו הבאים והצפויים של האקטיביזם השיפוטי:
"אנחנו חושבים שאנחנו רואים מולנו אקטיביזם מול העיניים ועכשיו צריך לתקן. אנשים לא קולטים שאקטיביזם שיפוטי ישראלי לא מסתיים והוא אין סופי. ראינו ביטול חוקים כי סיפרו לנו שיש חוקה למרות שלא ידענו על כך. עכשיו מתברר שגם את החוקה אפשר לשנות. יש כאן פלסטלינה. חוקי יסוד הם מספיק חזקים כדי להיחשב חוקה, אבל הם מספיק חלשים כדי שנוכל לבטל אותם אם רק נרצה... זה מאוד גמיש".
"האקטיביזם גם לא מסתיים כאן. יש שם דברים שלא שיערום אבותינו ואנחנו לא יודעים מתי זה יגיע", אומר פרופ' כהן ומציג דוגמא מראיון שהעניק לפני שנים אחדות פרופ' ברק מדינה שנשאל מה עושים עם ראש ממשלה עם כתבי אישום שהחוק מאפשר לו לכהן כראש ממשלה. תשובתו הייתה ש'צריך לפתח דוקטרינה שיפוטית שבמסגרתה בית המשפט יורה לכנסת להתכנס ולהביע אי אמון בראש הממשלה'. אם נספר למישהו שבית משפט מתכנס ומורה לרשות המחוקקת להתכנס וגם מורה לה איך להצביע אי אמון בראש הממשלה, הוא לא היה מבין על מה מדובר, אבל זו הצעה של פרופסור למשפטים שהיה מועמד לבית המשפט העליון. שאלו אותו מה יהיה אם הכנסת תסרב לכך והוא אמר שזה בסיס טוב למלחמת אזרחים...".
"אנחנו לא מבינים איזה עוד המצאות יש שם. יש עוד הרבה דברים שאנחנו לא רואים. הכול גמיש. לכן השאלה אם צריך או לא צריך את הרפורמה מתייתרת. ברור שמישהו צריך לעשות סדר בעניין הזה", אומר כהן המציין כי מכבסת מילים שוטפת את הפוליטיקה הישראלית ומילים כמו 'הסכמה רחבה' תכליתן אחת, להכפיף את הימין המבקש לקדם מדיניות להסכמת השמאל.
על הנבצרות מציין פרופ' כהן כי כל ראשית הדיון הייתה "כי מישהו השתעשע במשהו אקטיביסטי חדש, נהיה שעשוע שכזה, אולי נבצרות זה לא רק רפואי אלא גם "נבצרות מהותית" כפי שהגדירה את זה היועמ"שית. באיזה מקום בעולם בעל תפקיד כמו יועמ"ש הוא המוסמך להגיד שראש הרשות המבצעת הנבחר ייצא לנבצרות על בסיס משהו לא רפואי. כולם מוזמנים לקרוא את הסעיף הרלוונטי בחוקה האמריקאית".
על הניסיון לטעון שבישראל אין חוקה ובארה"ב יש, מזכיר כהן כי כשזה היה נוח הוגדרו חוקי היסוד כחוקה. "נותנים כאן רשימת מכולת להצדקת ממבו ג'מבו שיפוטי. המערכת הזו עם החולשות שלה תיפקדה ושגשגה". עוד הוא מציין כי בעברה של ישראל הייתה תקופה שהייתה יכולה להיות כר פורה לדיקטטורה ועם זאת זה לא קרה. היה זה בשנות החמישים, כאשר מדינת ישראל הייתה מאוימת באופן קיומי מכל עבריה, גבולותיה לא ברי הגנה, האוכלוסיות שבה ברובן לא הגיעו ממדינות בעלות תרבות דמוקרטית ומפלגה אחת שלטה כאן, ועם זאת דיקטטורה לא התחוללה כאן "כי יש כאן תרבות פוליטית ישראלית שהיא דמוקרטית יתר מכפי שמייחסים לה".
"שיח קץ הדמוקרטיה והתדרדרות הדמוקרטיה לא חדש. הוא נמצא מאז מהפך 77'. לכל הגלים הקודמים של שיח קץ הדמוקרטיה היה מכנה משותף אחד, כשהימין בשלטון וללא קשר למדדי הדמוקרטיה הבינלאומיים", אומר כהן ומציין את מדדי הדמוקרטיה הבינלאומיים שמציבים את ישראל במקום גבוה בטבלת הדמוקרטיות.
בהקשר זה הוא מעיר כי "האיחוד האירופי הוציא הודעת דאגה ממה שקורה בישראל. הבעיה היא שאם נבחן את הממוצע הדמוקרטי של מדינות האיחוד האירופי הוא יהיה נמוך משל ישראל", וכאן, לטעמו של כהן, בסיס הבעיה הוא מה שמוקרן מכאן, מישראל. "הם עושים את זה כי אנחנו מבלבלים בין מה שקורה באמת לדמוקרטיה לבין התבהלה. אם בארה"ב ובאירופה קוראים את העיתונים ואת הדיווחים ומקבלים תדרוכים מבהילים מכאן אז הם מבוהלים. זה מה שקורה גם בכלכלה. יש כאן תבהלה כלכלית והיא עצמה משפיעה. אנחנו מבלבלים בין התבהלה שיוצרים כאן, חלק בתמימות וחלק בזדון בכוונת מכוון, לבין המציאות".
"הרחבת עילת הסבירות על ידי אהרון ברק היה חדירה מובהקת של הרשות השופטת לתחומי הרשות המבצעת. אני מבין ששופטים בודקים סבירות אם היו שיקולים זרים או לא ענייניים או לא שוויוניים, אבל כשהכול נשקל נכון וענייני אבל איזון הדברים לא סביר? בדיוק לשם כך הרשות המבצעת נבחרה, כדי לקבוע את השקלול הנכון, אבל ברק אומר שהשיקלול שלו הוא הסביר".
"אזכיר ששופטים עליונים העבירו בעצמם ביקורת על הרחבת עילת הסבירות ופתאום זה הפך לחזות הכול. מה הולך כאן? הכול פוזיציה, והראיה היא שאנשי אופוזיציה הם אלה שאמרו שהאקטיביזם לא בסדר והסרטון הטוב ביותר בעד הרפורמה הוא של מתן כהנא", דברי פרופ' כהן.