דעלך סני לחברך לא תעביד

תפליגו איתי עם הדמיון לכמה רגעים (זה לא קשה אם מנסים, טען ג'ון לנון).

תארו לעצמכם מציאות מקבילה לשלנו. מדינה פלסטינית הוקמה בשטחי A וB, ואחרי כמה שנים של חימוש מאסיבי , בעיקר מארצות הברית, היא מצליחה לכבוש לעצמה את כמעט כל השטח שישראל לקחה במלחמת ששת הימים. ולטענתה בצדק, שהרי זה מה שחולק לה על ידי המעצמות, והישראלים הם הכובשים והפולשים בניגוד לחוק, כמו שכל ילד פלסטיני מכיר היטב מספרי הלימוד שלו.

רק היישוב אפרת לא נכבשה. לפי תנאי הפסקת האש שהצדדים חתמו עליה, אפרת נשארה בידי הישראלים, ויש חיילים מהאו"ם שאמורים להבטיח מעבר חפשי בכביש 60, החיבור היחיד שנשאר בין אפרת לבין ישראל.

אך בניגוד להסכם הזה, אל מול חוסר אונים של חיילי האו"ם, הפלסטינים מטילים מצור על אפרת. במשך שמונה חדשים, לא מאפשרים כניסה של אוכל, של דלק, של תרופות. תארו לעצמכם שאי אפשר להתניע את הרכבים, אי אפשר להפעיל חימום או תאורה. מה שיש לאכול זה מה שיש שמוצאים בעצי הפרי בגינות שלהם. הפלסטינים מאפשרים רק פינוי של חולים בסכנה ממשית, וגם את זה לא תמיד.

כדי להצדיק את מעשיה, הרשות הפלסטינית מקדמת נרטיב בעולם, בעזרת חברות יח"צ ממומנות היטב, שטוען שהישראלים הרי כבשו את השטח הזה לפני כמה עשורים מהפלסטינים. וכל מה שתושבי אפרת צריכים לעשות כדי לעצור את המצור הוא לקבל על עצמם את ההחלטה של הדין הבינלאומי, ולהסכים להיות חלק מפלסטין.

ואיך העולם מגיב למצב הזה של הרעבה של 10,000 בני אדם? כיון שהעולם הערבי הבהיר היטב שמי שעומד לצד תושבי אפרת מסכן את היכולת שלהם לקנות נפט, כמובן, העולם שותק. כולל ארצות הברית, שהנשק שלה הוא זה שגרם למצב הזה להתפתח.

כתושב אפרת, המשל הדמיוני הזה קרוב אליי מאד, ואני יכול לדמיין לעצמי בקלות את התחושות העזות שהייתי מרגיש במצב כזה- כעס, תסכול, חוסר אונים. ובעיקר, אכזבה מרה מארצות הברית, ממי שחשבנו שיש לנו קשר ערכי עמוק איתם, מי שהיינו מצפים שיתערב, במיוחד לאחר שיש להם אחריות כל כך מרכזית ביצירת המציאות הזו.

בעולם קצת אחר, זה היה יכול לקרות כאן. אבל בעולם הזה, זה תיאור די מדויק למה שקורה במקום אחר.

במקום אפרת, תכפילו את האוכלוסייה בעשר, ותחליפו בשם "ארצאך", חבל ארץ בין ארמניה לאזרבייג'אן עם 99.7% אוכלוסייה ארמנית עם חיבור היסטורי למקום בן מעל אלף שנה. חבל ארץ שנמצא ב"סכסוך" מאז שהסובייטים העניקו את המקום לאזרבייגאן ב1920.

ובכן, במקום פלסטין, תחליפו באזרבייג'אן, דיקטטורה מוסלמית שקיבלו אוטונומיה באזור (שכאמור, כמעט כל האוכלוסייה בו הוא ארמנית ונוצרית) מסטלין, איבדו אותה במלחמה בשנות ה90 אחרי שהמשטר הסובייטי קרס, וכבשו כמעט את כל האזור בחזרה ב2020, למעט האזור של ארצאך, מה שהם קוראים "נגורנו קראבך". בסיום המלחמה הזו, הפסקת האש קבעה שהצבא הרוסי יבטיח מעבר בין ארמניה לבין ארצאך דרך הכביש היחיד שנשאר לחבר אותם, מסדרון לאצ'ין.

בניגוד לכך, מאז דצמבר, אזרבייג'אן הטילה מצור הולך ומכביד. כעת היא מונעת כל סיוע הומינטרי שבא מכיוון ארמניה. ובמקום זאת, היא מציעה סיוע דרך אזרבייג'אן- שכמוה כהכרה בריבונות של אזרבייג'אן על השטח. דהיינו, כדי לסיים את מה שנשאר להם מהמלחמה ב2020, אזרבייגאן מציבים אולטימטום ברור: היכנעו, או מותו ברעב.

והעולם ששותק בגלל אינטרסים של נפט- זה לא דורש כלל תירגום מהמשל שלנו. אבל תירגום אחד כן נשאר, והוא מפתיע, אבל בעיקר כואב. אזרבייג'אן זכתה לנצח את המלחמה ב2020 ב44 יום בלבד, והסיבה העיקרית לכך היא בגלל הנשק הישראלי המשובח שהיא רכשה בחמשת השנים שקדמו למלחמה. בין 2016 ל2020, 69% מייבוא הנשק של אזרבייג'אן הגיע מישראל. ולכן, נחליף את ארצות הברית במשל שלנו עם ישראל של היום.

וכיום, ישראל שותקת אל מול משבר הומניטרי עצום, כדי לא להפריע לאינטרסים שלה. וכיום, גורמים בישראל וגורמים יהודים בעולם גם מהדהדים את הנרטיב שאזרבייג'אן מקדם, שמתעלם מהקשר ההיסטורי של הארמנים לאדמה, מתעלם מהפרה של הפסקת האש מצד אזרבייג'אן, ומדבר רק על הזכות על בסיס החוק הבינלאומי, וכמה קל יהיה להם אם רק מוותרים על החיבור שלהם למולדת, ונכנעים לריבונות של אזרבייג'אן.

מכל אומות העולם, אנחנו אמורים להיות חכמים מדי כדי ליפול בספינים הממומנים של אזרבייג'אן, וערכיים מדי להסכים לשתוק אל מול משבר הומניטרי עצום, אל מול מה שמומחה אחד הגדיר כ"רצח עם איטי על ידי הרעבה". אנחנו יודעים בדיוק מה היינו מצפים ממדינות אחרות לו היינו במצב מקביל. כעת, יש לנו את ההזדמנות ויש לנו את הכח להשפיע.

הכותב הוא, רב ומחנך, ומייסד-שותף ומנכ"ל עמותת ינשו"ף