אוניברסיטת בר־אילן אינה מיישרת קו עם האקדמיה בישראל. בניגוד לאוניברסיטאות האחרות בישראל, למעט אוניברסיטת אריאל, דחה השבוע (ראשון) סגל המרצים באוניברסיטת בר־אילן הצעה להכרזת סכסוך עבודה בשל הרפורמה במערכת המשפט.
את היוזמה להכריז על סכסוך עבודה בבר־אילן הובילו פרופ' רות הלפרין־קדרי ופרופ' אורן פרז מהפקולטה למשפטים. השניים הסבירו את נחיצות ההכרזה על סכסוך עבודה בשלב זה, כדי לאפשר את השבתת האוניברסיטה בעתיד עם שאר האוניברסיטאות בישראל כחלק מצעדי המחאה נגד הרפורמה במערכת המשפט.
ביום חמישי שעבר נערכה אספה מיוחדת של חברי סגל האוניברסיטה ובה נדונה ההצעה, ולאחר דין ודברים בין המרצים נפתחה הצבעה מקוונת. ביום ראשון בערב הוכרזו התוצאות, והתברר כי ההצעה לסכסוך עבודה נדחתה לאחר שלא הושג בה רוב של שני שלישים הנדרש להכרעה.
ואלו תוצאות ההצבעה כפי שהגיעו לידי 'בשבע': בסך הכול הצביעו 585 חברי סגל אקדמי, שהם כ־60 אחוזים מכלל חברי הסגל הזכאים להצביע. 339 מהם הצביעו בעד ההצעה להכרזה על סכסוך עבודה, ואילו 215 חברים התנגדו לה. עשרה חברי סגל נמנעו. כעשרים קולות נפסלו. כל יתר חברי סגל המרצים בחרו כאמור שלא להשתתף בהצבעה.
עוד נודע ל'בשבע' כי לנוכח תוצאות ההצבעה פועלים בימים אלו יוזמי המהלך לערער על התוצאות על ידי בקשה לביטול דרישת התקנון לרוב של שני שלישים והסתפקות ברוב רגיל. הדבר נמצא בבירור משפטי, ויוכרע כנראה בימים הקרובים.
מי באמת אשם בפגיעה באקדמיה
בעקבות ההצבעה סערו השבוע הרוחות באוניברסיטת בר־אילן, וסטודנטים ומרצים רבים הביעו את זעמם על "הפוליטיזציה באקדמיה", כלשונם. פרופ' צבי מרק, מרצה במחלקה לספרות עם ישראל בבר־אילן, שהביע באספת הסגל את דעתו הנחרצת נגד ההצעה לקדם סכסוך עבודה באוניברסיטה, מסביר: "הטענה של יוזמי ההצעה הייתה שיש לרפורמה המשפטית השלכות מסוימות שעלולות לפגוע באקדמיה. אבל מדובר בתסריטים עתידיים שבנויים על הררי השערות וספקולציות ולא בפגיעה ישירה ועכשווית באוניברסיטה", הוא מדגיש.
"באספה היו שהעלו את הטענה שכבר עכשיו נגרם נזק לאקדמיה, שכן כל מיני גורמים בעולם מסרבים לשיתופי פעולה אקדמיים בעקבות הרפורמה. אבל הדבר מזכיר לי את הסיפור הידוע על הילד שרצח את אביו וביקש רחמים כי הוא יתום. הפגיעה באקדמיה ובשיתופי הפעולה נעשית בעקבות התעמולה של המתנגדים לרפורמה בארץ ובעולם. הם שמוציאים דיבת ישראל רעה. הם מנסים לגייס את העולם כולו להילחם בכנסת ישראל הנבחרת, ועוד בשם הדמוקרטיה. הם קוראים להוציא כספים מישראל ומעודדים את החרמות על ישראל.
"ייתכן שמאמציהם נושאים פרי ויש כמה שהשתכנעו מהתעמולה השקרית הזו ואינם מעוניינים בשיתוף פעולה, אבל מדובר בתוצאה ישירה מהתעמולה של מתנגדי הרפורמה ולא מהרפורמה המשפטית, שבכלל לא התרחשה. ובכלל, מי שמקדמים את סכסוך העבודה מתנגדים לרפורמה התנגדות עקרונית, בלא תלות בשאלה אם היא תפגע באוניברסיטאות. לצערי חלקם מחפשים כל דרך לכפות על הכנסת ועל הציבור את דעתם, והם סבורים שהאוניברסיטה היא פלטפורמה לעשות זאת", הוא מאשים.
"בולטת העובדה ששני האנשים שהציגו את ההצעה להכריז על סכסוך עבודה הם מהפקולטה למשפטים. ראוי לציין שאחת מהם, פרופ' רות הלפרין־קדרי, עשתה את ההתמחות שלה בעריכת דין בלשכת השופט אהרן ברק, דבר שמחזק את הרושם שיש כאן מיליה מסוים שנאבק לשמר את הכוח בידו. יש גם רבים וטובים אחרים שסוברים שהרפורמה עלולה להזיק, והדעה הזאת כמובן לגיטימית, וחשוב לשמוע אותה ולהיות קשובים לתכניה. מי שסובר שהרפורמה אינה ראויה, ראוי שייאבק לשכנע אחרים בכך, להפגין, להסביר ולמחות. אך הבעיה היא שכאן מדובר בניסיון לא לגיטימי להשתמש באוניברסיטאות כבכלי אלים במאבק בכנסת נבחרת".
אתה דיברת באספת הסגל והבעת את ההתנגדות שלך למהלך. לא חששת?
"לא חששתי. אני חושב שמצבנו בבר־אילן טוב הרבה יותר מבאוניברסיטאות אחרות, אבל גם בבר־אילן יש בעיה. קיבלתי תגובות לא מעטות מאנשי אקדמיה שחוששים להביע את עמדתם".
ממה הם חוששים?
"רובם צעירים, אבל גם מפרופסורים בכירים שמעתי אמירות ברורות: אני תומך ברפורמה, אבל חושש להביע את עמדתי שמא יבולע לי בוועדות אלו ואחרות ובעיקר בקבלת מענקי מחקר. החשש נובע מכך שחלק מהאנשים שמתנגדים לרפורמה רואים במאבק מלחמה שמותר בה הכול".
בדבריו באספה שנערכה טרם ההצבעה ציין פרופ' מרק את הגבולות הנדרשים בכל מאבק: "גם במלחמה יש כללים שיש לשמור עליהם, וקל וחומר במאבק הדמוקרטי. אתה מנסה לשכנע, אך לא משתמש בכוח ולא הורס מה שנקרה בדרכך כדי לכפות את דעתך. זהו דבר אבסורדי שאותם אנשים שטוענים שאף שיש רוב בכנסת לרפורמה, אל לרוב להשתמש בכוח בעריצות. זה בדיוק מה שהם מנסים לעשות באוניברסיטה", הוא מתקומם. "מנסים לכפות דעה פוליטית על מיעוט שלא חושב כמותם ולגייס אותו בכוח למאבק שהוא לא מאמין בו. למה שנשבית אוניברסיטה בשביל דעה פוליטית כזו או אחרת? אני הגעתי ללמד בבר־אילן בתחום התמחותי ולא באתי להתפקד למפלגה פוליטית", הוא קובל.
"שאלתי באספה: מה יהיה השלב הבא? האם ארגון הסגל האקדמי יארגן לנו הסעות להפגין בקפלן? האם ידרשו שנתפקד כולנו למפלגת המחאה? אולי רק מי שיש לו פנקס אדום יתקבל ללמד באוניברסיטה? צריך להבין שהרעיון להכניס פוליטיקה לאוניברסיטה ולנסות להשתמש בה לצרכים פוליטיים הוא הרסני לאוניברסיטה עצמה.
"גם הסטודנטים ישאלו את עצמם: האם אני רוצה להגיע למקום שבו יש דעה אחת נכונה ואסור לחשוב אחרת? האם אני רוצה לבוא ללמוד במקום שמנסה לחנך אותי ולרתום אותי למאבקים הפוליטיים שלו, או שאני מחפש מקום שמתמקדים בו בלימודים ומאפשרים לא רק חופש דעה אלא גם אקלים מכבד לדעות שונות משלי? היום האקלים האקדמי הפתוח, שפתוח גם לרעיונות חדשים, לצערי אינו קיים בישראל. האקלים היום אלים גם במובן הפיזי", הוא מלין בכאב.
"היה באוניברסיטת בר־אילן כינוס בנושא הרפורמה ובו התגאתה פרופסורית מסוימת שהיא לא אפשרה למרצה אחר לדבר, 'כי בזמנים מיוחדים יש כללים מיוחדים'. השתקה של קולות שונים הפכה לגיטימית בעיני חלק מהאנשים. גם באספה היו אנשים שקראו ליישר קו עם האוניברסיטאות האחרות, ועצם הרעיון שצריך לגלות אחדות רעיונית עם אוניברסיטאות אחרות וכולם צריכים לחשוב אותו דבר הוא עצמו פגיעה ישירה בעולם האקדמי, פגיעה מיידית ולא רק חשש לעתיד".
בחודשים האחרונים היו ימי השבתה בקמפוסים וקריאות של מרצים להשתתף במחאה. אתה הבעת את דעתך?
"פרסמתי את דעתי ברבים, לא רק בחוג סגור. חתמתי על עצומה של תמיכה ברפורמה מתוך מחשבה שהיא תביא ברכה לדמוקרטיה בישראל. אבל גם בבר־אילן היו אנשי סגל שחששו לעשות זאת מחשש שהקולגות שלהם, מתוך להט המלחמה שהם נמצאים בו, ינהגו שלא על פי שיקולים אקדמיים אלא על פי שיקולים פוליטיים. זה חלק מהשיח האלים שמאפיין את המחאה כיום, ולצערי הוא קיים גם באקדמיה. כמובן, לא אצל כולם, ורבים מתנגדים לרפורמה ומודאגים ממנה ונאבקים בה בדרכים ראויות ודמוקרטיות", הוא מבקש לסייג.
"אם ארגון הסגל יהפוך לארגון פוליטי, נצטרך להקים ארגון נוסף שאינו פוליטי. המגמה של ועד ראשי האוניברסיטאות להשתמש במערכת שהופקדה בידם כדי להשפיע פוליטית היא שחיתות ופשע בעיניי, וחברי סנט שתמכו ברעיון זה הם שותפים לפשע. במיוחד שרובם היו מתנגדים למהלכים אלו בשם הדמוקרטיה ובשם החופש האקדמי בכל סיטואציה אחרת".
ואחרי הכול, הרוב הצביע בעד ההצעה להכריז על סכסוך עבודה. מה זה מלמד על סגל המרצים?
"אכן, הדבר מעורר מחשבות נוגות", הוא נאנח. "ברור לי מתוך היכרות עם רבים שזה נוגד את הערכים שלהם עצמם, ובלהט המאבק הם נסחפו לתמוך בשימוש באוניברסיטה כבפלטפורמה לקידום עמדתם הפוליטית. לדאבון הלב חברו כאן יחד השנאה ושיכרון הכוח. התחושה של חלקם שיש בידם אפשרות שלא לקבל את תוצאות הבחירות ולכפות בכוח על המדינה מדיניות אחרת מעבירה אותם על דעתם ועל הערכים שהם דגלו בהם כל השנים", הוא פוסק.
"חשוב לציין שהיו דוברים באספה שציינו שהם באופן מוחלט נגד הרפורמה, והם סוברים שיש להיאבק על כך, אך לא זו הדרך. היו גם שביטאו את התחושה, מתוך מגע עם הסטודנטים, שמאמץ של שנים לקדם שיח פתוח שמכבד גם דעות אחרות ירד לטמיון בסערת המאבק ברפורמה ובמאמצים להשתיק כל דעה אחרת".
היסטריה צווחנית ושיכרון כוח
פרופ' נדב שנרב, מרצה במחלקה לפיזיקה בבר־אילן, אינו ממהר לשמוח על דחיית ההצעה לסכסוך עבודה: "אומנם בהצבעה לא הושג רוב של שני שלישים להכרזה על סכסוך עבודה, אבל קשה לומר שההצעה נדחתה. להערכתי הסיפור עוד לא נגמר", הוא מבהיר. "מכל מקום אני סבור, ואת עמדתי הבעתי גם בישיבה שבה נידונה ההצעה, שאין שום מקום לשביתות פוליטיות מסוג זה ושיש בהן פגיעה חמורה ביושרה המדעית וניצול מחפיר לרעה של החופש האקדמי", הוא מאשים.
"גם לאחר דחיית ההצעה מצער מאוד לגלות כי לפחות אחד מכל שני אנשים שאני פוגש במסדרון האקדמיה היה מוכן לתת את קולו לצעד הנתעב הזה. לו הייתי נשאל על כך לפני מחצית השנה, לא הייתי מעלה על דעתי להאמין כי קולגות, אנשים שהערכתי, יכולים להידרדר לרמות כאלו של שיכרון כוח בהמי או למצבי היסטריה צווחנית מן הסוג שהתגלה באותה ישיבה".
האם צפויה הצבעה נוספת?
"לא ידוע לי על אחת כזו. פורמלית העניין סגור, אבל תחושתי האישית היא שיהיו מהלכים נוספים של התומכים בסכסוך העבודה".
גם פרופ' זאב מגן, ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון בבר־אילן, מודאג מהמתחולל באקדמיה הישראלית בחודשים האחרונים: "מה שקורה באקדמיה דומה למה שקורה ברוב החברה בישראל, והוא שהחשיבה העצמאית נעדרת. כל מה שהמפגינים כביכול דוגלים בו – פלורליזם, ריבוי דעות, כבוד הדדי – את כל אלה אנחנו מנסים להקנות באקדמיה, ואני מניח שגם המרצים שרצו שבר־אילן תצטרף לעדר של השובתים מנסים ללמד את הסטודנטים שלהם את העקרונות הפלורליסטיים והדמוקרטיים האלה. אבל כשמגיע רגע האמת פתאום כל העקרונות האלה נעלמים, וכולם צריכים ליישר קו עם תפיסה אחת ודעה אחת ולצעוק הרבה מאוד סיסמאות. זה בדיוק מה שאנחנו מנסים מהיום הראשון לשרש ממוחות הצעירים: אל תחשבו בסיסמאות, תתעמקו, תשאלו ותדברו עם הצד השני".
אז מה קרה?
"מתברר שהדבר הכי קל בעולם הוא להצטרף לעדר ולדבר בקול אחד. הם מדברים בקול אחד, וזה ההפך הגמור מהדמוקרטיה", הוא מלין. "אחד הדברים היפים בתפיסת עם ישראל הוא שברגע שיש לך תחושה משפחתית של עם, אתה לא חייב לכפות אחידות אידאולוגית, כי עצם העובדה שיש חיבור ושיתוף בין החלקים השונים מאפשרת לחלוק זה על זה ובכל זאת להמשיך בחיים משותפים.
"כשמאבדים את תחושת המשפחתיות, והלאומיות הופכת למילה גסה – מה שקורה לשמאל היום – הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. מכאן ואילך כל מה שיש זו אחידות דעות, כי אתה לא מקבל דעה שונה משלך. אני אישית לא לגמרי בעד הרפורמה, ואני גם לא חושב שזה בנפשנו עד כדי כך, אבל מאמין שחיוני שהאקדמיה תאפשר ואף תטפח אווירה התומכת במגוון דעות, ולצערי היא כבר לא עושה את זה", הוא מאשים.
הבעת את דעתך באספה השבוע?
"כן. הרבה דיברו. רובם מתוך כבוד הדדי, אבל מי שרצו לאכוף את סכסוך העבודה דיברו כהרגלם בסיסמאות ואמרו שהשאלה היא עד כמה רחוק נהיה מוכנים ללכת כדי להגן על הדמוקרטיה. אף אחד לא מניח, כפי שהאקדמאים אמורים לעשות, שמא יש תפיסה הפוכה שדווקא רואה במעשה הקואליציה חתירה לעוד דמוקרטיה. באקדמיה אתה צריך להביא גם את הטיעונים של הצד השני ולהתמודד איתם, לכבד אותם. זה לא קורה היום", הוא אומר בביקורתיות.
"אני מוטרד מכל תופעה של מחשבה עדרית. קורה דבר מדהים: פתאום כל מי שאמורים להיות נאורים ואינטלקטואלים מפגינים באטימות ומתוך מחשבה עדרית וסיסמתית, ודווקא מי שתמיד מאשימים אותם שהם עדר, למשל החרדים, הציונות הדתית או הימנים, דווקא הם מעניקים מקום לדעה שמנגד. פתאום הפלורליזם היקר כל כך לליברלים נעלם, וזה בהחלט מדאיג".
עדיין לא מכריזים על שביתה
פרופ' רות הלפרין־קדרי, מרצה בפקולטה למשפטים בבר־אילן, חברה בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה ומיוזמי ההצעה לסכסוך העבודה באוניברסיטה, מציינת בפתח דבריה עד כמה יוזמה זו נחוצה בעיניה: "האקדמיה נתונה בימים אלו לאיום ישיר בעקבות צעדי הממשלה הזאת. האוטונומיה של האוניברסיטאות, שהיא תנאי מכריע לאיכות אקדמית, נמצאת בסכנה", היא מסבירה.
"ראינו את זה בא לידי ביטוי בסדרה של מהלכים, כמו ניסיון ההשתלטות על הספרייה הלאומית, עצירת תקציבים לצורך סיוע לקליטה אקדמית של ערביי מזרח ירושלים וניסיון להשתלט על המועצה להשכלה גבוהה. אנחנו לוקחים מאוד ברצינות את הכוונות של השותפים הקואליציוניים כפי שבאו לידי ביטוי בהסכמים הקואליציוניים וכפי שבאות לידי ביטוי בשורה של הצעות חוק שבכולן הפוטנציאל למוטט לחלוטין את החופש האקדמי", היא אומרת בדאגה. "בלי חופש אקדמי אין אקדמיה. בלי אקדמיה אין דמוקרטיה, ולהפך".
את מאמינה שבאמצעות השבתה של האקדמיה תממשי את החופש האקדמי, שאת עצמך אומרת שהוא כה נצרך?
"קודם כול, ההצעה שהגשנו פרופ' אורן ואני בשם קבוצה של עשרות מרצות ומרצים מבר־אילן הייתה להכריז על סכסוך עבודה ולא על השבתה. ההכרזה על סכסוך עבודה הכרחית כדי שבבוא העת נוכל להכריז על שביתה. אנחנו עדיין לא נמצאים בהחלטה של הפסקת הוראה או שביתה, ונשקול את זה בהתאם למהלכי הממשלה ובהתאם לתגובה של כלל המשק ומוסדות אחרים. חשוב שזה יובהר", היא מסייגת.
"אבל אני בהחלט רואה מצב, למראה איך שהדברים מתנהלים כיום, שהמהלך הנכון מצד כל הציבור בישראל, גופי החברה האזרחית והמשק, יהיה לנקוט את הצעדים החוקיים הדרסטיים ביותר שעומדים לרשותנו כדי לנסות ולשנות את מסלול ההתרסקות שהממשלה המכהנת לוקחת אותנו אליו".
סטודנטים ומרצים שחושבים אחרת מכם חשים בתקופה האחרונה אנוסים ומשתפים בחשש להביע את דעתם בחופשיות.
"מובן שאת האמירות הללו ואף חמורות יותר אני שומעת גם מהצד השני. זה טבעו של פיצול עמוק כל כך כמו זה שאנחנו מצויים בו כעת", היא הודפת את הטענה לסתימת פיות חד־צדדית. "גם המוחים נגד מהלכי הממשלה שהם בתחילת דרכם האקדמית וחסרי קביעות אינם מעזים להתבטא בחופשיות. גם הם חוששים ומגדירים את עצמם אנוסים, בדיוק כפי שהבאת עכשיו בשמם של מרצים מתומכי ההפיכה.
"נוסף על כך, כפי שהסברתי, החשש שלנו – ואשתמש אפילו במילה חריפה יותר, החרדה, שלי לפחות – היא מפני פגיעה בחופש האקדמי שתפגע בציבור הסטודנטים כולו. הסטודנטים הם הראשונים שייפגעו מכך".
לא היה כדאי להמתין קודם שבג"ץ יכריע בנושא עילת הסבירות?
"לא הצענו כעת לפתוח בשביתה. צריך להמתין ולראות מה יפסוק בג"ץ ומה תהיה תגובת הממשלה. רק ביקשנו להביא את סגל אוניברסיטת בר־אילן לקו אחד עם שאר המוסדות להשכלה גבוהה, כדי שאם וכאשר יתרחש מהלך שנרצה להגיב עליו בשביתה מיידית, נוכל לעשות זאת".
לנוכח תוצאות ההצבעה, נראה שבר־אילן שונה משאר האוניברסיטאות בארץ.
"אומנם ההצעה נדחתה, אבל רוב הסגל הצביע בעד ההכרזה על סכסוך העבודה. יותר מ־60 אחוזים הצביעו בעד. השאלה אם נדרש פה רוב רגיל או רוב של שני שלישים מצויה כעת בבירור משפטי. הדבר יכול להשתנות".
***