אחרי יותר מתשעים יום בבית האח הגדול משוחח יענקי גולדהבר עם ערוץ 7 על החלטתו להשתתף בתכנית שרבים סולדים ממנה ומהמסרים העוברים דרכה, ובראשית השיחה אתו הוא נשאל האם אין תחושה שהוא "מכשיר את השרץ" בעצם נוכחותו בתכנית.
"הביטוי לטהר את השרץ הוא מאוד גדול", אומר יענקי ומוסיף: "עשיתי מהלך, נכנסתי לבית האח הגדול, ידעתי שיהיה לי קשה וידעתי שיהיו המון מעשים שאעשה ויהיו שנויים במחלוקת, אבל ידעתי שבסוף כדי להגשים חלומות צריך ללכת גם אם יש דברים קשים".
"ידעתי שיהיו תגובות רעות לכאן ולכאן ובחרתי ללכת עם הלב שלי ואחרי מה שאני רוצה, ובסוף, בדיעבד, הדרך שלי לא רק שלא טיהרה את השרץ אלא הראתה כמה העם שלנו הוא עם יפה ושאפשר להיות ביחד. זה היה שיעור גדול מאוד לחיים עבורי", הוא אומר.
לדבריו, אחרי שיצא מבית האח הגדול הבין שהשיעור הוא לא רק לו עצמו אלא גם שיעור לאומה, כהגדרתו. "לא חשבתי שזה יהיה ככה. תמיד אמרתי שאני מדבר על עצמי ולא על אף אחד אחר, ועד עכשיו שואלים אותי איך אני מייצג את המגזר החרדי, אבל אני לא מייצג אף אחד. שאלו אותי איך אתה מגדיר את עצמך, חרדי? דתי? ואני מגדיר את עצמי יהודי, חסיד. כל אחד שיגדיר את עצמו. אף אחד לא יכול לומר שאם מישהו לא מתנהג כך וכך הוא לא דתי או לא חרדי. כולנו עם אחד, בניו של בורא עולם וכולנו יהודים".
על ההחלטה לתקוע בשופר בצאתו מבית האח הגדול הוא מספר כי באחת המשימות נכנסו לבית שניים מחבריו שנתנו לו במתנה שופר שהוא תקע בו. "אמרתי לעצמי מה תוכל לעשות כדי לקדש שם שמיים בעולם, משהו שהוא מעבר שהוא לא רק יציאה ומחיאות כפיים. זכרתי את השופר, את חודש אלול ואת ראש השנה שבעוד חמישה או שישה ימים, למה לא לזכות את עם ישראל, ואני חושב שזיכיתי את האומה בשמיעת קול שופר ובעיניי זה היה מרגש כל כך".
ומה באשר למאבקים הפנימיים בין בני אדם, האינטריגות, המאבקים והמלחמות שבבית האח הגדול? על כך אומר יענקי כי כיום הוא יודע שאחרי חיים יחד 24 שעות ורק פרקים קטנים מתוך כך נראו לעיני הצופים. בפנים, הוא אומר, התחושה הייתה של משפחה תומכת וכשמישהי בכתה הגיעו לדבר ולנחם אותה, "הייתה אוזן קשבת. נכון שיש לפעמים מריבות אבל זו דרכו של עולם. אי אפשר לחיות בהרמוניה כל הזמן. לפעמים מדברים לא יפה והטון עולה ואומרים דברים שלא נכון להגיד אבל כאלה הם החיים בבית סגור וזה מה שיוצא מאיתנו".
על שמירת שבת בבית האח הגדול אומר יענקי כי אכן הייתה זו משימה קשה עבורו. הוא מזכיר את המיקרופון המוצמד לכל אחד מהדיירים לאורך כל שעות היממה והצילומים סביב השעון. כל אלה מקשים מאוד, אך הוא קיבל אישור להסיר את המיקרופון בערב שבת ובמשך 25 שעות השבת הקפיד לשתוק על מנת שלא להביא את הצוות הטכני להזיז את המיקרופונים שמסביב בהתאם למיקומו, ובמהלך שהבת התפלל, קרא תהילים ולמד דף יומי. "בכל מוצאי שבת המילה הראשונה הייתה שבוע טוב, זה זמן רוגע ומנוחת הנפש, 25 שעות בשבוע של שקט".
יענקי עדיין מופתע מההתעניינות הכללית ברחוב סביבו, אם כי לאט לאט הוא מתחיל להבין ולהאמין שאכן הקוראים בשמו מתכוונים אליו.