תמצית המורשת הפלסטינית

בראש השנה הכריזה ועדת המורשת של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) שהתכנסה בריאד, בירת סעודיה, על תל יריחו (תל א-סולטאן) כעל אתר מורשת בפלסטין.

אתר זה, הנודע כעיר המבוצרת הקדומה בעולם, מתווסף אל אתרי מורשת נוספים שהוכרו בפלסטין ובהם: כנסיית המולד בבית לחם, העיר העתיקה של חברון והאזור הנופי של בתיר, מדרום לירושלים.

ניסיונות גורמים ישראלים שונים למנוע את ההכרזה עלו בתוהו למרות מאמצים כנים שנעשו בנדון מצד משרד החוץ, משרד המורשת ועוד.

על אף שבאתר הרשמי של אונסק"ו נכתב כי מדובר באתר מורשת במדינת פלסטין, היו גורמים שונים בתקשורת וברשות הפלסטינית שהעדיפו לציין את האתר כ"אתר מורשת פלסטיני". בכך תרמו הם, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, לעיצוב התודעה הלאומית הפלסטינית המתגבשת בעבור הדורות הבאים.

יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, קפץ על ההכרזה כמוצא שלל רב ובירך בחום על החלטת אונסק"ו באומרו כי היא "בעלת חשיבות עליונה, כזו שמעידה על האותנטיות וההיסטוריה של העם הפלסטיני". הוא אישר כי "מדינת פלסטין מחויבת לשמר את האתר הייחודי הזה לטובת האנושות". ממשרד החוץ של הרשות הפלסטינית נמסר כי ההחלטה "משקפת את תמיכת הקהילה הבינלאומית בתרומתה שלא תסולא בפז של פלסטין להיסטוריה העולמית ולמורשת האנושית ולזכות הפלסטינים להגדרה עצמית על משאבי התרבות וזכויותיהם".

בין אם מדובר ב"אתר מורשת פלסטיני" או ב"אתר במדינת פלסטין", ניתן לסכם ולומר ששתי האפשרויות הינן פסולות ושקריות מיסודן. הרי אין ולא הייתה מעולם בהיסטוריה האנושית מדינה פלסטינית, לא היה עם או התקיימה ציוויליזציה פלסטינית, לא נכתבה היסטוריה עתיקת יומין ולא נמצאו שרידים, סימנים וסממנים פלסטינים למערכת שלטונית, מוניטרית וכיו"ב. משכך לא יתכן שהאתר יחשב מלכתחילה כאתר מורשת פלסטיני. גם הכרזתו כאתר מורשת במדינת פלסטין הינו מוטעה מיסודו שהרי פלסטין אינה מדינה, אינה נחשבת ככזו אף לא באו"ם, שמוסד מטעמו הכריז על האתר כאתר מורשת בפלסטין.

לא זו אף זו- ביריחו ובסביבתה מצויים אתרי מורשת יהודיים חשובים ביותר ובהם ארמונות החשמונאים ובית הכנסת "שלום על ישראל", כשלצידם גם אתרי מורשת החשובים לנצרות. מיותר להזכיר כי יריחו הייתה מהמקומות הראשונים אליהם הגיעו בני ישראל עם חציית נהר הירדן במקום הקרוי "קסר אל יהוד" ("ארמון היהודים" בערבית), בבואם לרשת את הארץ... ולא מהפלסטינים.

על מנת להעמיד דברים על דיוקם ולאפשר ליו"ר הרשות הפלסטינית להתמודד עם המורשת ה"מפוארת" של בני עמו המומצא, יש להציג לחברי אונסק"ו את האתרים בהם הטביעו נציגי "הפלסטינים" את מורשתם. מורשת דמים עשירה בה גאים ומתפארים אותם ערבים, המכנים עצמם "פלסטינים" בדורות הספורים האחרונים, מעל לכל במה, בכל ספר לימוד ובאמצעי הנדסת תודעה.

בין האתרים ראוי לציין מקטע במוביל הארצי שפוצץ במסגרת פעולת הטרור הראשונה של הפת"ח ב-1 בינואר 1965; קפה מומנט ומסעדת סבארו בירושלים, מסעדת מצה בחיפה, בית הספר במעלות, מלון פארק בנתניה, הדולפינריום ומלון סבוי בתל אביב, צומת בית ליד ועוד אתרים רווי דם ישראלים. זו היא מורשת הערבים המכנים עצמם בדורות האחרונים פלסטינים, שבינם לבין אתרי מורשת היסטוריים פעורה תהום עמוקה מהשבר הסורי אפריקני בו ממוקמת יריחו הקדומה.

מדינת ישראל נדרשת לפנות לאונסק"ו בשאילתה וביקורת בצידה, על אופן קבלת ההחלטה התמוהה. כיצד ובמה תרמה החלטת הארגון בנדון לקידום שלום, ביטחון, שתופי פעולה ושאר סיסמאות ככתוב במטרתו המוצהרת: "לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום של שיתוף פעולה בינלאומי בתחומים של חינוך, מדע ותרבות, מתוך שאיפה להנחיל ברחבי העולם רגש של כבוד כלפי ערכי הצדק, שלטון החוק, זכויות האדם והחירויות הבסיסיות שהוכרזו בהצהרת האו"ם"?

עוד נדרשת מדינת ישראל לקבל החלטה המשמרת את אתרי המורשת שטרם הוכרזו ככאלו באופן רשמי, על כל המשתמע מכך, כדוגמת מזבח יהושע בהר עיבל. בהעדר החלטה שכזו עתה, לאחר שניתנה לגיטימציה מאונסקו לרשות הפלסטינית, מרחפת חלילה סכנת הרס וחורבן על האתרים, או סכנת הפקעה וניכוס ל"מורשת הפלסטינית" המומצאת, כפי שנעשה בתל ארומה שבשומרון עליו מתנוסס בגאון דגל פלסטין.

במצב הדברים כעת במדינה, אולי מוטב שאונסק"ו יכריז במהירה על מספר אתרי מורשת ב"פלסטין" במקרה הרע. בכך לכל הפחות, יבטיח הוא וידאג לשמרם עד שירגעו הרוחות וממשלה ציונית תתחיל לפעול למימוש זכותנו ההיסטורית על הארץ המובטחת.