בראיון לערוץ 7 מתייחס הרב ד"ר בני לאו לפרסום ברשתות החברתיות לפיהן נטש את סוכתה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר כאשר נכנס אליה השר יצחק וסרלאוף.
את הדברים פותח הרב לאו בדברי תודה לחברת הכנסת וולדיגר על שכינסה לסוכתה מגוון אישים במגמה לייצר שיח על הציונות הדתית. "סוכת שלום, זה היה מאוד ברור. כך הוצגה החוויה ומאוד שמחתי על ההזמנה", אומר הרב לאו ומציין כי כשהגיע למקום קיבל "שמות ברורים, עם מי אני הולך לשוחח ועל מה".
"באתי בשמחה ובכוונה לשמוע ולהשמיע, ומתוך החוויה הזו שמעתי דברים מאוד מרגשים של איילת נחמיאס ורבין, של חילי, של יעל שבח ושל המארחת ואז גם אמרתי את דבריי. השעון הורה לי שנגמרה לי קצבת הזמן. אמרתי למיכל שאגיע לשעה. קמתי לצאת וראיתי את חבר הכנסת צבי סוכות נכנס. אני לא מכיר אותו אישית, אבל אני שומע וקורא עליו ודברים שהוא אומר מתבטא וחווה, ומבחינתי האיש כאישיות ציבורית מסמל את מה שמעבר לגבולות הגזרה שלי כציוני דתי".
מוסיף הרב לאו ואומר כי "המפגש של ציונות דתית בעיניי מוגדר בתוך גבולות גזרה והרגשתי שברוך ה' שאני לא צריך לשבת באותו רגע עם צבי סוכות. האמת היא שלא ידעתי שגם השר וסרלאוף נכנס. בדיעבד אני מבין מהתגובות שהם באו ביחד או זה אחר זה".
"לא ראיתי את השר אבל ראיתי את צבי סוכות ושמחתי לא להיות נוכח בזמן הזה, אבל חשוב לי לומר במובן של דרך ארץ שקדמה לתורה, שלא הייתה שום טריקה או נטישה או הפגנה כלשהי ביציאתי מהסוכה. איתי יצא גם רב מחב"ד שגם הוא התארח, אחר כך יצאו גם חברת הכנסת לשעבר איילת וגם חילי טרופר, כך שהכניסה והיציאה לא היו הפגנתיות. מה שכתבתי הוא שכש'עוצמה יהודית' נכנסה כאישיות מפלגתית שמחתי לא להיות שם, אבל בשום אופן לא הייתה הלבנת פנים למארחת שקיבלה את יציאתי בברכה ולא היה מגע של מחאה כלפי האורחים האחרים".
לשאלתנו אודות שייוכו המפלגתי של חבר הכנסת סוכות ל'ציונות הדתית' ולא ל'עוצמה יהודית', אומר הרב בני לאו כי בדיוק הנקודה הזו היא המלמדת על חלחול רעיונות של 'עצמה יהודית' לתוככי הציונות הדתית. "נער הייתי וגם זקנתי בתוך עולם שנקרא ציונות דתית. העולם של הציונות הדתית היה בשר מבשרה של התנועה הציונית. אנשים אולי לא זוכרים, אבל הבחירה של הציונות הדתית להיות חלק מתנועה גדולה היה מתוך החלטה לקחת את המושג של מדינת ישראל על כל מערכותיה ולברך אותה ולהיות לב ליבה ובשרה של התנועה הציונית. כשהתחילו הדיבורים הראשונים של שילוב רעיונות שבאים מתורות אחרות שהם לא ציונות דתית, רעיונות של יהדות כובשת, יהדות של ארץ, יהדות של עוצמה, יהדות של הכול חוץ מאשר ממלכה, שם איבדתי את הקשר עם אותם גורמים. חלק באו מהאזור של הרב גינזבורג ביצהר, חלק מהאזורים המאוד כוחניים של איתמר בן גביר, חלק באו מאזורו של מאיר כהנא. הם באו ממקומות שונים אבל הם התאגדו יחד לאיזשהו ארס עמוק שנכנס לגוף המאוד יקר לי שנקרא ציונות דתית".
"לציונות דתית יש DNA פנימי שאומר ממלכתיות, והמשמעות היא שאנחנו מקבלים ומפארים את מדינת ישראל לא בלי לראות את פגמיה ולא בלי לנסות ולתקן את קלקוליה, אבל אנחנו לא פוגעים במדינה עצמה. בשנה האחרונה חווינו חוויות מאוד קשות שהגיעו מתוך ציונות דתית בשילוב עם עוצמה יהודית. אנשים פגעו פגיעה חמורה במערכותיה של מדינת ישראל, גם במערכת הביטחון, גם במשרתי הצבא, גם בשירותי הביטחון, גם במערכת המשפט. מלמעלה למטה הציונות הדתית מצאה את עצמה אל מול המדינה, ושם אני עומד. אני לא מוכן להיות שותף לדבר עבירה שכזה", אומר הרב בני לאו.
"חשוב לי לומר שמיכל וולדיגר אמרה מראש מי יהיו הדוברים במפגש. היא הזמינה את כל עם ישראל, אבל הודיעה מי יהיה הדובר, אבל היא הפתיעה אותי ואולי הם הפתיעו אותה בנוכחותם בסוכה. אני לא בחרתי לשבת עם האנשים האלה ואני לא רוצה להתנצל ולהתרפס. אני בוחר עם מי לשבת, למשל עם שקמה ברסלר בחרתי לשבת. ישבנו לפני כן ודיברנו על מה נדבר ואיך נדבר והאם היא עומדת מאחורי האמירות הקיצוניות שלה אחרי יום הכיפורים בתל אביב וגם לגבי מה שמסתובב אודותיה שהיא אמרה 'נאצים'. היא חזרה בה בצורה מאוד מפורשת גם על זה וגם על זה, והיא אמרה את זה בפרהסיה בסוכה שבה התארחתי איתה ברעננה לפני האירוע של מיכל וולדיגר. היא חזרה בה בקולה והיא מחפשת דרך שנחיה כעם אחד בארץ ועם זה אני יכול לחיות", דברי הרב לאו.
לשאלת תחושתו לפיה הוא יכול לשבת עם ברסלר ואינו יכול לשבת עם צבי סוכות, אומר הרב בני לאו כי הוא נמצא בשנה מאוד מיוחדת בה לראשונה הוא יוצא לאורך כל ימות החג מסוכתו ועובר בלמעלה מ-250 סוכות ברחבי הארץ, שם הוא מקיים מפגשים עם אוכלוסיות שונות שלא מסכימות זו עם זו "ואני מוצא את עצמי בסוכות עם המון אנשים שהם לא בדיוק מאזור החיוג שלי, אני לא פוסל אף אחד, אבל כשמזמינים אותי לסוכה שאומרים לי מה גבולות הגזרה שלה, ואומרים לי שאתה הולך לשיח ציונות דתית כשיש בו את חילי טרופר ואת מיכל וולדיגר אני בא בשמחה. אל תכתיבו לי דברים שלא רציתי בהם. אם ארצה לשבת עם צבי סוכות, שמעולם לא ישבתי אתו וכנראה יש על מה לשבת, יש לי ויכוח תורני עם הדבר הזה".
"עם שקמה ברסלר אין לי ויכוח תורני. יש לי ויכוח של השקפה על פניה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. בתוך הציונות הדתית יש תורה ואני רוצה לשמור על תורה שיש בה ו' חיבור שאומר הבנת עומק של מה זה אומר להיות ציוני משולב בתוך כל מערכות החיים והמדינה ומשתלב עם הכיפה שלראשי".
"הכיפה הפכה לנקודת בושה בגלל התנהגות של אנשים מתוך אזורי הקצה הימני שפוגעים באזרחים חפים מפשע, שהולכים עם דגלים להפגין לאומנות בערים ערביות ובכפרים ערביים. הלאומנות והגזענות הן מחוץ לגבולות הציונות הדתית, ואני אומר בחרפה גדולה שזה התחיל כשלפני ארבע שנים היה בלוק טכני, הרב רפי פרץ נאנק ובכאב הוא אמר שמוכנים לשבת עם עוצמה יהודית כדי לעבור את אחוז החסימה. כך זה התחיל ומי זוכר את זה בכלל? זה הפך לדבר אחד שנקרא 'הציונות הדתית' עם לקיחת האות היקרה והקדושה האות ב', ואין יותר גבולות גזרה".
מוסיף הרב בני לאו אודות גבולות הגזרה ואומר: "לא ללאומנות ולא לגזענות. זו ציונות דתית". לדבריו, הוא אינו בוחן את השאלה מי הצד המרוויח מעמדה כזו או אחרת. בעיניו "אני ציונות דתית. זה ביתי. זאת ההוויה שלי, זאת התורה שלי, עם זה אני קם בבוקר, עם זה אני חי את כל חיי, וכך ילדיי ונכדיי. אני בתוך הגבול הזה. יש מי שיגידו 'הוא שייך להם', וזו בחירה איפה לשים את גבולות הגזרה. אני שם את גבולות הגזרה שלי. לא גזענות ולאומנות ולא אנטישמיות ופגיעה בדרך כלשהי במדינת ישראל".
"אני כאוב מאוד שיש ערכי יסוד של תורה השקפה ואמונה שנשחקו לגמרי בגלל עניינים אלקטוראליים. זה כאב עצום. אני לא טהרן אבל יש ערכים שמולם אומרים 'לא'. כשיש קמפיין שמהלך בארץ ששוחק את הערכים הברורים של בצלם אלוקים עשה את האדם, שם אנחנו פוגעים בתורה וסוף הקלון לבוא. אם נשמור על ערך עמוק של יהדות שרואה את פני האדם, הציונות הדתית במיטבה, לא מתרפסת ולא מתכופפת, שומרת על הקומה שלה, סוף הכבוד לבוא".
בהתייחס לאירועי יום הכיפורים האחרון בכיכר דיזינגוף, אומר הרב בני לאו: "אזכיר שלפני יום הכיפורים פרסמתי קריאה לחבריי משמאל, מתוך המחאה, ואמרתי שאמנם בית המשפט העליון אמר שהתפילה עם המחיצה אינה קבילה על מערכת המשפט, אבל השופט יצחק עמית כתב שזה עניין ציבורי ולא אמור להיות עניין של בית המשפט. פניתי לחבריי ואמרתי, פונים לרצון הטוב שלנו, תשחררו, זה לא מקום להפגנה. כאב לי כל כך. זה מדמם לפתוח במוצאי יום הכיפורים ולראות את האלימות שקרתה בתל אביב. זו חצייה של כל הקווים. דיברתי עם רבים שהיו שם בקריאה של כאב ומחאה, אבל צריך לומר את האמת, מחאה אדם עושה בביתו, את ה'על חטא שחטאנו' עושים בבית, את הכאב על מה שקרה אפשר לעשות שם ואני מצפה מחבריי שהיו שם בתל אביב לכאוב את הכאב וגם לתקן את העוולה הזו שנעשתה בתל אביב".
באשר לאמת המהותית שמאחורי המחאה, שמזמן נראית ככזו שלא הרפורמה המשפטית מעסיקה אותה, אומר הרב לאו כי אכן ישנם רבים שמגיעים למחאה ממקומות שונים, אך הוא דואג באשר לדמותה של היהדות במדינת ישראל. "מה שכואב לי הוא שכיפה הופכת פתאום לסמל של אלימות. במקום שהתורה תהיה מקור של אור, קרה לנו אסון שהכיפה והתורה הפכו למושג של כוחנות, השתלטות, תקציבים, כוחניות שלא רואה את האחר ובה אני עושה כי אני יכול, איבדנו את הענווה. הציונות הדתית ידעה שפועלים מתוך ענווה, לא מתוך התרפסות אלא מתוך עמוד שדרה פנימי, והכוחניות עלתה לנו, הציונות הדתית, לראש".
בערב הושענא רבה קורא הרב לאו לכולנו "להיכנס לעולם של ערבה. לא להיות חבוטים אלא להיות קצת יותר תלויים במים ולהתפלל על זה". על הסיכוי לייצר שיח מתון ומאחד במדינת ישראל והשאלה אם יוכל להגיע שיח כזה או שהוא תלוי בנפילת ממשלת הימין, אומר הרב לאו כי אינו עוסק בפוליטיקה, אם כי הוא ביסודו מאוד אופטימי.
"מחכה לנו תקופה מאוד מאוד קשה, והפעימה הפוליטית הבאה הולכת לעסוק בנושא חוק הגיוס, וגם פה יש אנומליה. ציונות דתית רואה מצווה בגיוס לצבא. לא מותר להתגייס, אלא חובה לכל אדם לשרת את אומתו, שירות צבאי, לאומי או אזרחי, אבל חובת השירות היא תפיסה דתית, זו ציונות דתית, ובשם השותפות הקואליציונית הציונות הדתית עלולה למצוא את עצמה מצביעה על חוק הזוי של לימוד תורה על חשבון שירות המדינה. זה נגד ערכי היסוד של הציונות הדתית שאמורה להיות שותפה לדעה שחובת הגיוס חלה על כל אזרחי מדינת ישראל".