ורד מזומן אביעד, מנכ"לית של קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש, מספרת על הפעילות הייחודית במוסדות של מתמודדי הנפש - כזו לא היתה קיימת בעבר.
"הגעתי לעסוק בנושא מתוך סיפור אישי שלי כאם לבת מתמודדת נפש שלצערי הרב היינו צריכים לאשפז אותה כבר בגיל מאוד צעיר. לאשפוז הראשון הגעתי עם שמלה, חומש וסידור והיה ברור לי שאני יכולה להישאר איתה ולהדליק נרות ולעשות שבת. ואז אמרו לי - 'את פשוט לא יכולה להישאר פה'", מספרת מזומן אביעד.
"ואז הבנתי - אין שבת במחלקה פסיכיאטרית, אין חגים. יש טלוויזיה אחת, מסך גדול, שמקרינים בה את בובספוג. את רואה שם בחורי ישיבות שבמהלך השבוע יושבים מול הטלוויזיה ובוהים בה. היינו מצפים שדווקא במדינה שלנו בבתי חולים, במיוחד באשפוזים ארוכים, שתהיה למתמודדים יכולת לשמור על אורח החיים שלהם", היא הוסיפה.
וכך היא נרתמה לפעילות. "לפני שנה וחצי, יחד עם הרב יובל שרלו, הרב יוני רוזנצוויג, ח"כ מיכל וולדיגר ועידית סילמן שהייתה יושבת ראש ועדת הבריאות בכנסת, הגענו לבית החולים 'גהה' לפני פסח והבאנו מארזים למאושפזים יחד עם פתקים ובהם מסרים של כוח. אישה שקיבלה ממני מארז כזה התרגשה כל כך ואמרה: 'זו פעם ראשונה שמישהו נתן לי משהו, אני מתאשפזת פה הרבה בשנים האחרונות אף פעם לא נתנו לי משהו'. היא בכתה".
"בשלב הזה אמרנו לבתי החולים שלא ייתכן שבשבתות וחגים המטופלים יהיו לבד. ביקשו מאיתנו את הצרכים והיו המון משוכות לעבור. שלחו לנו קובץ שצריך להחתים את המשטרה וקצין הביטחון ועוד גורמים רבים. הסברנו להם שאנשים עם חמישה ושישה ילדים מתנדבים לבוא להתפלל בשבת בבית החולים וזה מאמץ גדול גם כך, אני לא יכולה לדרוש מהם גם ללכת ולהתחיל לעשות מסע כדי לקבל אישורים. ההסבר התקבל וכבר שנה יש מניין קרליבך בבית החולים 'גהה' שנותנת המון כוח למטופלים. אמרה לי בחורה צעירה: 'הייתי מחכה כל השבוע וחיה משבת לשבת כדי להשתתף בתפילה הזו'".
"הרחבנו את הפעילות והגענו ל-20 בתי חולים פסיכיאטריים, 16 בתי חולים, ו-4 מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים רגילים. לכל בית חולים יש רכז ומאגר של בין 20 ל-40 מתנדבים ואנחנו באים מדי פעם עם כלי נגינה ופועלים ושרים יחד עם המטופלים ומנסים לפנות למכנה המשותף הישראלי המרכזי. הקמנו גם מוקד תמיכה טלפוני ועשינו קורס של 40 שעות למתמודדים עם בריאות הנפש וכל מי שעונה הוא הורים או בני זוג או אחים למתמודדי הנפש. אנחנו עונים למאות פניות מכל רחבי האוכלוסייה", היא מציינת.
ויש גם תוכניות לעתיד. "אנחנו רוצי להקים פנימיה פוסט-אישפוזית לנוער דתי כי מאוד קשה אחרי אשפוז ארוך לחזור לקהילה ולבית הספר הרגיל שלך. לציבור הכללי יש 21 פנימיות ולציבור הדתי אין אפילו אחת".
"החזון שלי הוא שיום אחד אנשים יוכלו לבוא ולספר. נניח מורה שעוברת משבר לא תצטרך להמציא בעיה אלא לדבר על מה שכואב לה", מסכמת מזומן אביעד.