משפחות השבויים והנעדרים התכנסו הערב (ראשון) להצהרה משותפת לתקשורת בה תקפו את הממשלה וגורמי הביטחון שלא מספקים להן תשובות בנודע לקרובי המשפחה שנעלמו.
אורי דוד, אביהן של הודיה ותאיר הנעדרות, דרש יחד עם שאר המשפחות תשובות מהממשלה: "זה פשוט לא יאומן מה שקורה. אני משתתף וכולם משתתפים בצער כל המשפחות, מה שקורה הוא בלתי סביר. אנחנו דורשים מהממשלה שלנו להיות בקשר עם המשפחות - ואנחנו דורשים לקבל תשובות - לא כל התשובות יהיו משמחות. אנחנו רוצים להחזיר את הילדים את הבנים הבנות את המשפחות כמה שיותר מהר הביתה".
הוא הוסיף: "יש הרבה משפחות שלא יודעות כלום וממש כלום. שתי הבנות שלי היו איתי בקשר אתמול בוקר, הן שכבו על הרצפה עם טלפון פתוח בלחץ אטומי. שמעתי ברקע מטווח של ברווזים, פשוט מטווח. היו צעקות, שמעתי דיבורים בערבית. אמרתי להן לשכב על הרצפה או עם הפנים אחת לשנייה, לעצור את הנשימה. הייתי איתן בטלפון 30 דקות עד ששמעתי ארבע נשימות - ומאז היא לא ענתה לי. אני מבקש שכל העולם יראה את זה שכל העולם יראה את מה שאני אומר".
"אנחנו חייבים להחזיר את הילדים הביתה וכמה שיותר מהר, אנחנו רוצים להיפגש עוד הלילה עם נציג שיתן לנו תשובות, אולי לא את כל התשובות, אבל לפחות חלק. 48 שעות עברו ולא קיבלתי פסיק של מידע, לא מהמשטרה, לא מבתי החולים, לא משום דבר. שתי הבנות שלי שם. אני עוצם עיניים ואני לא יודע איפה הן. או שאונסים אותן בעזה, או שהן זרוקות באיזו תעלה במרחק חצי שעה נסיעה ממני - ואני לא יכול לעשות כלום. מישהו חייב לעצור את זה".
מירב גונן, אמא של הנעדרת רומי אמרה: "רומי היא הילדה הכי יפה בעולם. אין מקום שלא זוכרים אותה, היא מלאת חיוביות. אתמול בבוקר נכנסו לסיוט. ב-10:00 הייתה איתה על הקו, היא הייתה ברכב עם חברה ובחור מקסים שנכנס כדי לחלץ אותם. ב-10:15 היא אמרה שירו עליהם והם פצועים. היא אמרה שהיא מפחדת למות ולא יודעת מה לעשות. זה סיוט לשמוע את הילדה אומרת 'אמא בואי לעזור לי' ואתה לא יכול לעשות כלום חוץ מלהגיד לה שאני אוהבת אותה, שתהיה בשקט ושהיא תהיה בסדר".
"בערך ב-10:50 שמענו יריות קרוב אליהם, שמענו שיח בערבית. ב-10:58 כבר לא היה לנו מושג איפה הארבעה שהיו ברכב, אנחנו לא מוצאים את הרכב. אני יודעת שיש כאוס נוראי וכולנו בו, אבל אנחנו צריכים תשובות. עברו 36 שעות ואין נציג שאפשר לפנות אליו. יש כל כך הרבה רשימות, אף אחת לא יעילה".
עוד אמרה: "מה שקורה פה זה פשע מלחמה. זו אוכלוסייה של ילדים, נוער, זקנים, אנשים שלא עשו כלום. זה פשע מלחמה. אנחנו מצפים שהמנהיגים ילחצו על מנהיגים אחרים ושמישהו יגיד לנו איפה הילדים שלנו. אנחנו מצפים שזה יקרה עוד הלילה. 36 שעות של סיוט כזה - זה בלתי אפשרי".
בת שבע אילוז, אמא של הנעדר אליה אמרה: "הסיוט התחיל ב-6:30 אתמול. התקשרתי לבן שלי כי ידעתי שהוא בחוץ. הוא שלח לי סרטונים וצרח לי שהוא מת מפחד. בהתחלה הם היו בוואדי, אמרתי לו שיתארגנו ביחד ואם יראו כביש - שייצאו משם. לא ידענו שיש מחבלים כשהם עלו על הכביש, תוך כדי נסיעה, שמעתי יריות והוא אמר לי 'אמא נפגעתי, הרכב התנפץ, אני מלא רסיסים'".
"הוא היה עם עוד שני ילדים באוטו, אני לא יודעת אם הוא חי או מת. אחרי זה הוא השמיע קול ואמר שהצליחו להיחלץ מהאוטו ושיורים עליהם. הוא הצליח לרוץ לאיזה מקום, אמרתי לו לנסות למצוא מקום מסתור ואז הוא צרח לי שהוא נפגע בכתף. הכול ככה בשידור חי. הוא מצא מאבטח שהיה שם במקרה והוא חבש אותו. נשמתי עמוק לפחות הוא עצר לו את הדם".
"ואז היה איזה שהוא קטע שהם נכנסו לאיזה בוטקה, אמרתי לו תנסה להישאר שם אבל כבר לא ידעתי מה נכון ומה לא. באיזשהו שלב כולם התפזרו ואז פשוט תוך כדי שמעתי יריות יותר חזקות. הבנתי שהם קרובים אליו, הוא צרח לי: 'אמא יורים עליי' - ומאז לא שמעתי ממנו יותר. צרחתי: 'אליה אליה' ומאז לא שמעתי מהבן שלי יותר. הוא הספיק לשלוח לי מקום התחלתי כדי להתקשר למשטרה, למד"א, לכל העולם. היה כאוס שלם, אף אחד לא יכל לתת לי תשובות. עברנו שעות מורטות עצבים".
עוד אמרה: "הייתי כל הלילה בסורוקה היום התכנסנו פה - ואני אומרת לו: 'אליה, סליחה שלא יכולתי לעזור לך יותר'. זה הדבר הכי קשה, אולי לא עשיתי משהו נכון, אולי כשהוא שלח מיקום הייתי צריכה להניע את האוטו ולנסוע. אני כל הזמן אומרת לו 'אליה סליחה, שלא הייתי בשבילך, סליחה שצרחת ולא ידעתי מה לעשות'".
אלין אטיאס שבתה עמית בוסקילה נעדרת, פנתה לנתניהו: "תעלה מסוקים. תחפשו את הבת שלי, בבקשה אני מתחננת. זו זעקת אם - תמצאו את הבת שלי, אני פשוט אובדת עצות ואין מענה משום גורם ממשלתי כזה או אחר".
המשתתפים קראו קריאות: "מי יודע איפה אחותי? איפה צה"ל? הילדים שלנו זרוקים 36 שעות ואף אחד לא מדבר איתנו. אם זה היה רעידת אדמה בחו"ל ישר צה"ל היה מגיע איפה הוא עכשיו?".