הרב שמואל סלוטקי ששכל בקרבות את שני בניו, נועם וישי שנפלו בקרבות, מספר על בניו שעזבו את משפחותיהם וילדיהם הקטנים ויצאו למערכה בה נהרגו.
"שניהם מתוקים מדבש, יפי תואר עם חיוך מתוק, שניהם נושאים, השאירו ילדים אחריהם, נועם הגדול השאיר את נטע יהודה וישי הצעיר יותר השאיר בת בשם בארי שחר, וזו חלק מהנחמה שלנו, שיש להם המשך ושארית לא רק ברוח ובנשמה אלא גם במציאות הפיזית", מספר הרב סלוטקי.
שני האחים, בעלי משפחות, הבינו את משמעות ההתגייסות שלהם למערכה מתוך אידיאליזם ונכונות להקריב למען העם. "הם הבינו שיש אירוע של עזרת ישראל מיד צר, שהצבא לא מצליח להגיע בשעה ההיא להציל את הישובים בעוטף, והם לקחו על עצמם את המשימה. כמו עוד רבים אחרים הם התגייסו למשימה הזו מעצמם וללא קריאה".
"כשאני חושב על הדבר הזה בעומק, יש עוד רבים כמותם ברחבי הארץ, שיש להם אקדח או נשק ארוך ויכלו לנסוע ולהגיע ליישובי העוטף ולא עשו זאת והם בחרו שכן לעשות את זה, זה דבר מדהים. רוח גבורה ואחריות, וערבות ומסירות נפש למען עם ישראל וארץ ישראל. זה דבר מדהים שככל שמעמיקים בחשיבה עליו זה מערר השתאות והתפעלות", דברי הרב סלוטקי.
הכאב על אבן שני בנים הוא בלתי נתפס. "הבור כבר מורגש והחלל עצום. התפיסה בשכל טרם נוכחת, אבל אולי חלק מהמשימה שיכולה להקל במעט על האבדן הגדול הוא אם האבדן לא יהיה לשווא. כבר עכשיו הוא לא לשווא כי הם הצילו בקיבוץ עלומים 500 נפש שנמצאו בממ"דים, זה דבר עצום, אבל כדי שזה לא יישאר רק באירוע הזה של הצלת קיבוץ עלומים, אלא יתפוס את המקום הרחב יותר שמגיע לאירוע הזה, אנחנו חייבים כחברה לקחת את המסר שהתברר בשעות הקרב המוקדמות".
והמסר הזה שעליו מדבר הרב סלוטקי הוא ש"עלינו להפוך את האירוע לאירוע מכונן, לסמל ודוגמא, מסר של אחריות וערבות הדדית שנדרשת מאיתנו כחברה, אחרי שנה כל כך קשה שבה דיממנו לעצמנו את עצמנו עם מריבות חילוקים הפגנות ופגיעות הדדיות שהחלישו את החוסן הלאומי שלנו ואת הערבות והאחריות, ועכשיו יש לנו הזדמנות לתקן. אם לא נמנף את ההזדמנות הזו למהפך עצום שנדרש בחברה הישראלית, ליצירת אמנה חברתית חדשה משותפת ורחבה, מוסכמת על המנעד הרחב שיש בחברה הישראלית, אנחנו עלולים לאבד את השעה, ואני חושש שזה יקרה ומקווה ומנסה לעשות הכול כדי שלא ניפול לבור הזה, אלא שנתרומם נתקומם ונחזק את הישובים מחדש ואת החברה הישראלית מחדש לרוח של ערבות הדדית ואחריות".
הרב סלוטקי מספר על ימי השבעה בהם "אנחנו מקבלים חיבוק עצום מכל החברה הישראלית. זה התחיל עוד בשבוע שהם נעדרו וזה הגיע לשיא כשיצאנו ללוויה ועמדו אלפים בשכונת רמות עם דגלים ושלטים 'עם ישראל חי', עמדו בקור ובחושך עם לב אוהב ועיניים דומעות. מי עמדו שם בחוץ וליוו אותנו? חרדים וחרדיות, חילוניים וחילוניות, דתיים ודתיות עם דגלים ובלי דגלים, בלי מחיצה ומתוך לב אוהב. זה היה חיבור מדהים שאם נדע להמשיך אותו הלאה לשעות האחרות ולבנות פלטפורמה של אהבה והסכמה לחברה הישראלית, אז עתידנו מובטח, ואם לא, אנחנו חלילה ניפול ואסור לנו להגיע למצב הזה".