את המאמר הזה אני כותב בכאב ובדמע, בין השתתפות בלוויות לניחומי אבלים.
בין ליווי החיילים המגוייסים לבין תמיכה בנשותיהם וילדיהם. בפינו תפילה לרפואת הפצועים והשבת השבויים וידינו עמוסות בהתמודדות עם האתגרים שהוצבו לפנינו בכל שדרות החברה. לפנינו עוד דרך ארוכה ולוטה בערפל.
הלב סוער, ובכל זאת, חייבים גם לחשוב במתינות, לברר ולהבין ולדייק. הדברים חשובים לענ"ד, לא רק לעניינים של לשון והיסטוריה, אלא יש להם גם השלכות מעשיות על דרך ההתמודדות, המדינית, הצבאית והפנימית-רוחנית.
הרשעים מעזה אינם נאצים.
שנים רבות עמלו אנשי יד ושם וחוקרי שואה לבסס את המעמד של השואה כאירוע ייחודי בהיסטוריה. לרבות אירועים של רצח עם, כדוגמת הטבח בארמנים ומאורעות דומים ביבשת אפריקה. הסיבה לכך היא הרצון לייחד את פרשת השואה, גם מבחינת ההיקף והכוונה של הרוע, גם מבחינת ההתכוונות המיוחדת להשמדת העם היהודי.
הצבתם של פורעי עזה לצד הנאצים תאפשר בהמשך לטשטש את הייחודיות של השואה ולהעלים, כפי שרוצים רבים, את ייחודו של הרשע הזה. היא גם תאפשר לכסילים להמשיך עם השוואות מטופשות לשואה של מיני מעשים לא מוסריים ולא הגונים שנעשים בתוך מחנה ישראל. על כן, יש להמנע מלהשתמש במונח "נאצים" עבור הנבלים העזתיים.
ישנה גם סיבה אחרת, המבוססת על גישה אחרת, הפוכה מזו של אנשי יד ושם. גישה שליבי נוטה אליה יותר. לפי הגישה הזאת, השואה דווקא לא היתה אירוע ייחודי בתולדות ישראל.
היא חלק מרציפות היסטורית החוזרת על עצמה מאז ימי עמלק במדבר סיני. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ולא בכל דור הקב"ה מצילנו מידם באותה מידה. מייד אחרי לידתו של העם ובחירתו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, נולדה גם השנאה אליו, שהיא שנאה עמוקה לכל מה שהוא מייצג בעולם. האיבה הזאת מתלבשת בלבושים שונים. בימי המן הטענה היתה ש"למלך אין שווה להניחם", בעולם העתיק היו אלה עובדי אלילים כנגד מאמיני הייחוד.
בימי הביניים הרקע היה דתי: הנצרות והאיסלם נגד היהדות. אירופה הנוצרית מתבוססת בדם יהודים למעלה מאלף שנים. מימי מסעי הצלב, דרך האינקויזיציה ועד הפוגרומים ברוסיה: הסופות בנגב וקישינב. גם בארצות האיסלם יש מורשת עתיקה ומתחדשת בכל עת, מגזרות האלמוואחידון בספרד בימי הרמב"ם ועד הפרהוד בעיראק במאה העשרים. בעת החדשה הוחלף הטיעון הדתי בטיעונים אנטישמיים, מהפרוטוקולים של זקני ציון ועד מיין קאמפף של היטלר. בארץ ישראל התלבשה השנאה במלבוש של מאבק טריטוריאלי. בל נטעה, המאבק לא התחיל בגבולות תשכ"ז ולא בגבולות תש"ח, אלא נוגע לעצם ישיבתם של יהודים בארץ, כבר בפרעות תרפ"א ותרפ"ט.
בתוך המכלול הזה, השואה היא רק פרט אחד מני רבים. השואה היתה אירוע משוכלל יותר, מפני שנוהלה על ידי המנגנון המתוחכם של המדינה הגרמנית, ולא על ידי המון פורעים צמאי דם כבימי מסעי הצלב וגזרות ת"ח-ת"ט. אולם היא חלק מן הרצף שתחילתו בעמלק וסופו רק כאשר יהיה ה' שלם וכסאו שלם. לפי הגישה הזאת, אין שום סיבה לקרוא לחמאס דווקא בשם נאצים, שכן הם עוד שלב ברצף ההיסטורי של שנאת ישראל, רשע העומד בפני עצמו.
נטיית לבנו היא להאמין בטוב, אנחנו רוצים למסגר את הרע בגבולות צרים ולהאמין ש"א-להים עשה את האדם ישר". גם כיהודים, גם כחלק מן התפיסה ההומניסטית והליברלית של חלק מן העולם התרבותי כיום. לכן אנחנו מעדיפים למסגר את השואה כתופעה ייחודית. על הרקע הזה גם נוח לנו להציב את הרוצחים בעזה באגף החריג, השונה והיוצא-דופן. אבל למרבה הצער אין הדבר כן, והוצאתן של פרעות תשפ"ד אל מחוץ לסדר ההיסטורי רק מסייעת לטיפוח אשליות מסוכנות, מן הסוג שהתנפץ אל פנינו בשמחת תורה האחרון.
הרוצחים מעזה הם ממשיכי דרכם של שונאי ישראל מכל הדורות. הם לא ייכלו גם אם עזה כולה תהפוך לעיי חורבות, מכיון שמצפון לנו יושבים אחיהם שמן החזבאללה ותומכיהם, ממזרח לנו האיראנים עם כל מוטת השפעתם, ובתוכנו...
אל יעלה איש על דעתו שאם תוסר ההגנה של צה"ל על יישובינו ובתינו, בין אם ביהודה ושומרון ובין אם בשאר ערי ישראל, מושביו וקיבוציו, איזשהו טוב אנושי יציל אותנו מגורל דומה לזה של תושבי עוטף עזה. לא כל הגויים רשעים ומבקשי רעתנו, יש ביניהם גם חסידי אומות העולם, היו גם בימי השואה, אולם לא די בהם כדי לעצור את הרשע.
יש רק סיבה אחת להשתמש בכינוי "נאצים" עבור רשעי עזה. לצורך תעמולה בינלאומית. יתכן שהשימוש הזה מסייע לגייס את אהדת חלק מן העולם המערבי ומאפשר לנו טווח פעולה מסוים עד שה"מצפון" העולמי יתעורר בהיסטוריה לתחיה. אולם ספק גדול הוא אם שימוש באי-אמת מועיל בתחום התעמולה, ודאי לא בטווח הארוך. אפילו לצרכי תעמולה בינלאומית, טוב יותר שהעולם יבין שאין מדובר בנאצים של פעם, אלא במנוולים עכשוויים, שאינם חריגים אלא הם יושבים ואורבים לנו מסביב לגבולותינו וגם בתוכנו בכל עת ובכל שעה מזה שנים, ואם לא נתעשת, נתגונן ונכה בהם כנדרש, טבח עזה לא יהיה האחרון.
אם לא "נאצים" אז מה כן? האסוציאציה הקרובה לתודעה של העולם המערבי ועשויה להיות יעילה, היא קישור בין החמאס לבין דעא"ש. כלפי פנים, נראה לי שמכיון שכל מילות הגנאי בעברית תפוסות כבר מזמן, לא נותר לנו אלא להשתמש בשם הדבר עצמו: החמאס. בעברית, ברוח פרשת השבוע, אפשר להשמיט את הא' ולהשתמש ב"חמס", "כי מלאה הארץ חמס מפניהם". עם הזמן, שם זה עצמו יהפוך לאחד ממושגי הרשע בהיסטוריה היהודית, על הרצף שבו שוכנים בין היתר, עמלק, חמלניצקי וגם הנאצים.
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:
הרב פרופ' יהודה ברנדס הינו נשיא המכללה האקדמית הרצוג ויו"ר החמ"ד