מספר אנשים שאלו אותי בימים האחרונים מדוע כתבתי על הצורך המיידי בהזזת נתניהו מראשות הממשלה דווקא בעת מלחמה.
רובם אמרו שזה בסדר לבקר ואף לקרוא להחלפת ההנהגה - אך ראוי לעשות זאת אחרי המלחמה ולא כעת, ולכן אסביר במאמר זה מדוע לדעתי חשוב לכתוב את הדברים הללו דווקא עכשיו, דווקא בתחילת המלחמה.
יחד עם זאת, רגע לפני שנצלול לעומק העניין, חשוב לי להבהיר נקודה מאוד משמעותית – אינני משתייך למחנה 'רק לא ביבי', אני חושב שיש לו זכויות רבות בעשייה למען עם ישראל, שהוא מוכשר באופן יוצא דופן, שמערכת המשפט עושה לו עוול שגובל בתפירת תיקים שאין בהם ממש, שכלי התקשורת המרכזיים נלחמים נגדו שנים רבות באופן ברוטלי ולא הוגן, ועוד ועוד.
אבל יחד עם זאת, יש לי ביקורת גדולה עליו מהכיוון הדתי והימני, ולכן אני סבור שעלינו להחליפו באופן מיידי. אם כן, לדעתי הבעיה עם נתניהו בעניין זה היא כפולה – הוא גם מבצע הלכה למעשה במשך כל שנות כהונותיו מדיניות שאיננה עולה בקנה אחד עם הערכים היהודיים והימניים של עם ישראל, ולא פחות חמור מכך – הוא עושה זאת כמנהיג המחנה האמוני והימני.
זה כמעט בלתי נתפס, אבל אם הייתי איש שמאל חילוני ברור לי שהייתי מצביע שוב ושוב לנתניהו. וכעת, לאחר ההקדמה הזו, נצלול לעומק העניין שכעת עומד על הפרק.
דמיינו לרגע שאתם בעלים של קבוצת כדורגל והמאמן שמיניתם לקבוצה עושה גם דברים טובים, ובין היתר תקציב הקבוצה מאוזן ויש לקבוצה יחסים טובים עם קבוצות מחו"ל, אבל בדבר החשוב ביותר של הקבוצה – השגת ניצחונות, הוא מפשל שוב ושוב.
הקבוצה מפסידה, ושוב מפסידה, ויורדת ליגה, ועוד ליגה, עד שיום אחד קורה אסון ספורטיבי בלתי יאומן והיא חוטפת מכה אדירה מקבוצה הזויה ביותר - היא חוטפת לצערה ולבושתה את ההפסד הכואב והמשפיל בתולדותיה.
בנקודה הזאת אתם מחליטים להתערב, כי אתם לא מסוגלים להשלים עם המצב אפילו עוד רגע אחד. אתם חייבים להביא את הקבוצה למצב שהיא מנצחת בו, שהיא מפסיקה לחטוף מכות כל כך כואבות. בעלים הגיוניים של קבוצה כזו כבר מזמן היה מחליף את המאמן הכושל, אבל מכל מיני סיבות אתם המשכתם להאמין בו - ועכשיו גם אתם לא מסוגלים לסמוך עליו יותר.
במקרה כזה, ברור לכל אדם בר דעת שאף בעלים של קבוצה שכזו לא היה מפקיד בידי המאמן הכושל את המשימה של החזרה לליגת העל, את המלחמה על המשך חייה של הקבוצה. רוב בעלי הקבוצות כבר היו נפטרים מזמן מאותו מאמן אבל אתם הייתם סבלניים מאוד – אך גם לסבלנותכם יש גבול. המאמן הזה הוכיח שוב ושוב שהוא לא יכול להצליח במשימה הזו, וברור לכל שעליכם להיפטר ממנו כמה שיותר מהר.
ואם הדברים נכונים במגרש הכדורגל הם נכונים שבעתיים במשחק החיים, במשחק בו חיינו תלויים על אמת. אנחנו – אזרחי ישראל – בעלי הבית של הקבוצה שנקראת מדינת ישראל, ועלינו לפעול בכל כוחנו למען הצלת והצלחת הקבוצה.
נתניהו עשה הרבה דברים טובים כראש ממשלה, אבל בכל הקשור לשמירה על החיים עצמם, על שלומם של אנשי עם ישראל, הוא כשל שוב ושוב ושוב. בכל הקשור להכרעת האויב, לזריעת פחד בקרב האויב, להרמת קרנו של עם ישראל מבחינה ביטחונית ולשמירה על חיי אדם – הוא נכשל ובגדול.
אין מדובר בדברים חדשים ולא ידועים, אך בכל זאת שייך להזכירם כעת. ביבי מסר את חברון לאויב הערבי, וחתם עם רב המרצחים ערפאת על הסכמי ואי שהמשיכו את הסכם אוסלו הנורא, והצביע ארבע פעמים בעד הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון ובעד מסירת חבלי הארץ האהובים הללו לאויב הערבי ימח שמו וזכרו לעולמי עולמים, והכריז קבל עם ועולם שהוא בעד הקמת מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל (נאום בר-אילן הידוע לשמצה), ושחרר למעלה מ-1,025 מחבלים תמורת החזרת גלעד שליט – מחבלים שכיום עומדים בראש החמאס ומנהלים את מתקפת הטרור הרצחנית שחווינו בשמחת תורה ושאנחנו עדיין בעיצומה, ובדברים הללו - ובעוד מעשים רבים מאוד ורעים מאוד שאי אפשר לכתוב את כולם מרוב שהם רבים - פגע ביבי באופן אנוש בערכים הנעלים שהזכרנו לעיל שהם החיים עצמם, עצם קיומה של האומה הישראלית על כלליה ופרטיה.
ואם זה לא מספיק, בנוסף לכל זאת, ביבי הפסיד לחמאס במספר סבבים כואבים עד מוות בהם ארגון החלש פי כמה וכמה מצה"ל שיבש את החיים של כלל אזרחי מדינת ישראל והרג לנו מאות אזרחים וחיילים - ובכל פעם למרות הרוח הגבית האדירה שקיבל מהעם בחר ביבי שלא להכריע את האויב, ובנוסף לכל הפשעים הללו שעליהם לעולם לא תהיה לו מחילה דאג ביבי במהלך השנים לחזק את חמאס, להעביר לו מזוודות עם מיליוני דולרים מדי חודש בחודשו, לאשר עבודת אלפי פועלים עזתים בישראל, לאפשר לאויב העברת סחורות ששימשו לרצח יהודים ועוד.
ובכן, בנוסף לכל זאת, הפגין ביבי חולשה אדירה אל מול חיזבאללה בלבנון – חולשה ישראלית שגרמה לו להתעצם ולהוות כיום איום משמעותי ביותר על עם ישראל, ולא פחות חמור מכך – הפסיד לערביי ישראל בשומר החומות.
לעולם לא נשכח את הבושה וחוסר האונים שאפפו את אנשי עם ישראל בשבועות הנוראיים בהם ערביי ישראל רצחו והתפרעו וכיו"ב, וביבי הרופס כמעט ולא פעל נגדם. לא נשכח שנערי הגבעות הגיבורים נאלצו להסתובב בערים כמו רמלה ולוד כדי להשיב לאזרחים את הביטחון, מכיוון שהצבא והמשטרה בהובלתו של נתניהו לא מילאו את תפקידם הבסיסי ביותר.
עוד בעניין זה נזכיר את מעשיו הנלוזים והפחדניים של ביבי אל מול ערביי יהודה ושומרון, את מאות ואלפי הפיגועים שהתרחשו בשנות כהונותיו, את תחושת חוסר הביטחון המזעזעת שחשים תושבי יהודה ושומרון הגיבורים מדי יום ביומו, את הוראות הפתיחה באש המבישות שהוא חתום עליהן, את הסרטונים החוזרים ונשנים של ערבים שמציתים ג'יפים צה"ליים וזורקים אבנים ובקבוקי תבערה שבכוחם להרוג על חיילינו - וכל זאת מטווח אפס, וידיהם של חיילינו הגיבורים כבולות והם נאלצים לברוח כשפנים מפני האספסוף הפוחז הערבי.
בדברים שהזכרתי לעיל היו שותפים אנשים נוספים, אבל ביבי שותף בכולם והוא כמובן האחראי העיקרי לכל האירועים הנ"ל. מי שמכיר את ביבי היטב ומקרוב יודע שהדבר העיקרי שמנחה אותו בפעולותיו הוא השגת שקט. עוד קצת שקט. זה הערך העליון. כמעט לא חשובה המהות, כמעט לא חשובה התמונה הכוללת, כמעט לא חשובים הערכים, מה שבעיקר חשוב זה להשיג עוד קצת שקט.
שיקול דעת אחראי ונקיטת זהירות הם דברים טובים וחשובים עד מאוד, אבל ביבי לקח אותם לקיצוניות מסוכנת. חלק מהאנשים המקורבים אליו ביותר מעידים על כך שמאז שהורה על פתיחת מנהרות הכותל - דבר שעורר מתקפה רצחנית של ערבים, הוא החליט לא לעשות שום דבר בעל ערך משמעותי כדי שדברים לא יסתבכו. כדי שיהיה עוד קצת שקט מדומה, כדי שיוכל להמשיך להישאר בשלטון.
ובכן בתוך כל זאת, כל בר דעת יודע שהשקט הזה הוא רפש, שמדובר בשקט שקרי שבו האויב מתעצם, ממש כמו שקרה לנו באסון של שמחת תורה. ביבי דחה את המאבק העיקש מול חמאס, ריפד אותו במזומנים, אישורי עבודה, אספקת סחורות ועוד ועוד – הכל בשביל שנקבל עוד קצת שקט, והנה תראו מה חטפנו. אגב, הרצון המטורף הזה לשקט מדומה חדר גם למערכות רבות, ויש הטוענים שאף לכמה מבכירי השב"ס שבשביל שקט מצד האסירים הערבים הסכימו אפילו לסרסר בבנות ישראל שיהיו ככלי משחק בידיהם של השפלים בבני האדם, במחבלים עם נהרות של דם יהודי על הידיים.
אם כן, לאור כל האמור לעיל, לדעתי צריך להיות ברור לכל בר דעת שביבי לא יכול לתקן את המצב הקשה שנקלענו אליו, והתגובה הרופסת שהוא בחר בה עד כה במערכה הנוכחית מעידה על כך כאלף עדים. עם ישראל נמצא בשעה קשה מאוד, בשעה שבה עליו להכריע לצמיתות את החמאס, ובסבירות שאינה מבוטלת גם לפתוח חזית מול חיזבאללה ולהשמיד את יכולותיו, ויחד עם זאת להתמודד עם פתיחה אפשרית במלחמה מצד ערביי יהודה ושומרון וחלק ניכר מערביי ישראל. כולם אויבינו, וכולם מועדים לפורענות. נתניהו חלש, הססן, רופס, ואין ביכולתו להוביל את עם ישראל. לא בעת הזו ולא בכל עת אחרת.
ולכן, לאור הדברים הנ"ל, לדעתי דברי היו נחוצים דווקא עכשיו יותר מתמיד. אין לנו - אוהבי העם התורה והארץ בכל ליבנו, אין לנו את הפריבילגיה לשתוק עכשיו. אנחנו לא נסלח לעצמנו אם נעשה כן, וגם ההיסטוריה לא תסלח לנו. אין לנו עוד מלחמה להפסיד, אנחנו מוכרחים לנצח, והשלב הראשון בניצחון הוא הזזתו של נתניהו מתפקידו והצבת בראש ממשלתנו אדם אמיץ, המחובר לתורת ישראל בכל מאודו ויונק את ערכיו ופעולותיו ממנה, מנהיג הנוקט במוסר יהודי אמיתי, מנהיג שיקרב אותנו עוד כמה צעדים חשובים לעבר גאולתנו השלמה, הגשמית והרוחנית גם יחד. מיליוני אנשים בעם ישראל נמצאים במקום הזה, ובתוכם רבים שעד שמחת תורה האחרון לא היו שם, והם משתוקקים כעת למנהיג שכזה.
ישנם אנשים הסבורים שהחלפת ראש ממשלה בשעת מלחמה יכולה להתפרש כחולשה לאומית וכעניין שיכול להקשות על הלחימה – ואכן יש צדק מסוים בטענה זו, אך לדעתי במקרה הזה יקרה ההפך. אני מאמין שהחלפתו של נתניהו בראש ממשלה מהסוג שאותו תיארתי לעיל דווקא תבטא עוצמה לאומית שתחיש את ניצחוננו ותשפר את מצבנו.
כעת, לאחר שהסברנו שלטובת עם ישראל נתניהו חייב לזוז מתפקידו, נשאלת השאלה הטבעית כיצד זה יכול לקרות מבחינה חוקית ומעשית ומי יחליף אותו.
בעניין זה אוכל לומר שאנשים רציניים ביותר חושבים על העניין הזה כעת ובודקים דרכי פעולה אפשריות, אך לדעתי זהו לא העניין העיקרי. לאחר שתתגבש דעה מוצקה בקרב רבים מאנשי העם ובמיוחד מאנשי הימין לגבי כך שנתניהו לא יכול להמשיך יותר בתפקידו, ולאחר שדעה זו תהיה דעתם של רוב בכירי הליכוד ושאר חברי הכנסת של הימין – הדרך לשם כבר תתגלה ותתממש, בעזרת ה', במהרה בימינו אמן.