בהר הרצל בירושלים הובא למנוחות הערב (ראשון) רס"ם במיל' יוסי הרשקוביץ, בן 44, מגבעות, לוחם בגדוד 697 בחטיבה 551 שנפל בקרב בצפון רצועת עזה.
בהלוויה השתתפו, בין היתר, השרים יואב קיש ויצחק וסרלאוף, חברי הכנסת זאב אלקין ושמחה רוטמן, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, סגני ראש העיר חגית משה ואריה קינג וראש מועצת גוש עציון שלמה נאמן.
בתחילת מסע ההלוויה ליוו אהוד בנאי ולהקתו את אלפי המשתתפים ששרו לזכרו של הרשקוביץ ז"ל לפני קבורתו.
יעקב הרשקוביץ, אביו של יוסי, ספד: "יוס, ראיתי אותך לפני כמה דקות, את הפנים שלך. כולך שלווה. כולך אומר הנני מוכן להיטמן ברגבי עפרה של ירושלים בהר הקדוש - הר הרצל. יוס, לפני כחודש ניגנת אצל אחת החולות. כשבאת הביתה אמרת לי 'אבא זה הדבר הכי קשוח שעשיתי אי פעם'. די התפלאתי ושאלתי 'מה קרה'. הוא ענה: 'אבא ראיתי שני יתומים'. יוס, השארת לא ארבעה, לא שניים, חמישה יתומים. אבל כנראה שארץ ישראל וההשפלה שהמדינה והארץ עברו היו חשובות יותר מכל דבר אחר".
הוא קרא את המכתב האחרון ששלח לו בנו. "אני זוכה לקחת חלק בשמירה על עם ה' המושפל שכעת יכול להתחיל להרים ראש אל מול כמות ההרס והחורבן. מהלכים על הריסות אנחנו, מאתרים ומשמידים. אני מרגיש שהתפילות שלכם עלי מסייעות המון והזכויות שלכם מגינות עלי. המשיכו להתפלל בכל הכוח כי ניסים גדולים קורים כאן. חינכתם אותי לתת בלי לקחת. ברוך ה' אני זוכה לקחת חלק ולהיות מעם מדהים ומאנשים מדהימים שנותנים את כל הנשמה. כמה לשון הרע נאמר על העם הזה בשנה האחרונה - וכמה הכל היה שקר וכזב. אני שמח שחינכתם אותי כך והתוותם לי דרך בה השאלה לא 'מה מגיע לי' אלא 'איך אני בכל רגע ורגע יכול לתת למען העם והמדינה'. יוס, לזה חינכנו ולזה נדאג שהילדים שלך יתחנכו. כי זה עמנו, כי זו מולדתנו ולא יהיו עוד ממ"דים אלא ישבו וינגנו בעוטף ישראל. אני רוצה לומר לכל מי שיושבים למעלה: תרבו באחדות ובאהבה - זה מה שיוסי רצה. אל תפסיקו את המהלך הזה יסתיים".
"בן יקר ואהוב, היהלום שבכתר, השארת את הכתר והיהלום נלקח. לך לשלום ותנוח בשלום על משכבך. אני מבטיחך, שלא יטעו בנו, אני עכשיו אבכה ועוד ייקח זמן אבל האגרוף הקמוץ בוא יבוא. אנחנו הולכים להרים את המשפחה הזו לתפארת מדינת ישראל. אף אחד, בטח לא אויבנו, ישמחו על הרגע הזה", סיכם.
אשתו של יוסי, הדס, אמרה בהספדה: "יוס, העיניים נשואות אליך כבר שנים. יש בך שילוב יוצא דופן של עדינות נפש, צניעות, חסד, תבונה ובינה יחד עם ביטחון ועוצמות גדולות. הספקת כל כך הרבה בזמן כל כך קצר. היו לך כל כך הרבה תכניות שנקטעו ככה, ברגע אחד נורא מכל. אמנם היית מחנך ומנהל בית ספר, אבל קודם כל היית תלמיד. למדת מכל תלמיד ומכל מורה, למדת מכל דבר".
"בבוקר שמחת תורה יצאת מוקדם לבית הכנסת, כעבור כמה דקות חזרת הבית פתחת את הדלת ואמרת 'מלחמה'. כבר תקופה ארוכה חששת שתהיה מלחמה. היה לך קשה עם הפילוג ואמרת שאנחנו הולכים לחטוף מהקדוש ברוך הוא. ניסית להרגיע אותי ואמרת שאתה בטח רק הולך להחליף כוחות סדירים. אמרת שלא תסלח לעצמך אם לא תיקח חלק במלחמה על המדינה שכל כך אהבת".
לדבריה, "כשעזבת חיבקת אותנו ואמרת שזו הפעם האחרונה שאתה יוצא למילואים, ומאז משהו אצלי נשבר. חשתי תחושות עמוקות שמשהו לא טוב קורה. יוס, כל מי שהכיר אותך ידע שאתה מאלה, אתה מהטובים והמיוחדים יותר על פני האדמה. היית כל כך חדור להשיב את הביטחון והכבוד למדינה. בחרנו להקים את ביתנו בישוב גבעות שחרטה על דגלה לחיות חיים של שילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים. אני מודה לך שדחפת אותנו לבחור במהות ולא בתפאורה".
"פחדתי כל כך, ידעתי שהקב"ה ירצה אותך לידו. אתה העוגן שלי. יוס, תן לי כוחות נפש לשרוד את החיים לפניך. תתחנן לפני כיסא הכבוד שהמלחמה הזאת תגמר בניצחון מוחץ כמו שרצית. והלוואי שכל אחינו הנמצאים בשבי הנורא ישובו הביתה במהרה. אני אוהבת אותך", סיכמה.
בנו של יוסי, בארי, נפרד ממנו: "לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהיית אדם גדול. תראה כמה באו ללוות אותך. נגעת בכל כך הרבה אנשים. היית בן אדם אם כל כך הרבה תכונות טובות. סיפרו לי שאתה ואלישע הרמתם בעזה את כל הצוות עם הבדיחות שלכם. בכל התקופה האחרונה שמחת שאתה נלחם. לא פחדת. אמרת לנו כל הזמן שזו מלחמת מצווה ואתה עוד מעט תחזור וננקום בחמאסניקים הנאצים האלה. אבל בסופו של דבר היית גיבור ועכשיו אתה למעלה עם סבתא".
"בפעם האחרונה שנפגשנו חיבקת אותי כל כך חזק והלכת. עכשיו קשה לי להיות חזק. בהודעה האחרונה כתבת שאתה גאה בי, אבל אבא אני גאה בך, נלחמת למרות שאתה לא בגיל שחייב לצאת להילחם. אתה הגיבור שלי ושל כולנו. אני אוהב אותך, אני מתגעגע אליך. לא אשכח מי אתה לעולם ותלווה אותי יום יום".
הבת הלל ספדה: "אבא יקר ואהוב שלי, אתה היית ותהיה האבא הכי טוב בעולם. היית לי הכל. עזרת לי בהכל. האמונה שלך בקב"ה זה משהו מיוחד. כל הזמן דיברת עליו. תשלח לי כוחות לחיות, לשמוח ולעשות צחוקים כמו שרק אתה ידעת. לקחת את הכינור לכל מקום אפשרי, היית משמח את כולם: אנשים, חולים, ילדים. אני אתגעגע לכל דבר, לחיבוק שהיית נותן לי, ולזה שאמרת שאתה תמיד תאהב אותי, תמיד".
"ביום חמישי כשהייתי בביה"ס אמרו לי שאבא בא לבקר. רצתי ובכיתי מהתרגשות, אבל בסוף זאת היתה טעות. נראה לי שכבר הבנתי שאתה לא תחזור. אבא, אתה האמנת ואתה בטח ממשיך להאמין במשיח. אני בטוחה שהלכת לזרז את המשיח. אני יודעת שהקב"ה צריך אותך יותר מאיתנו. אני בטוחה שעוד אפגוש אותך כשיבוא המשיח. אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותך. אמרת לי שלום מהחלון של האוטו וחייכת אלי עם החיוך והקרחת והמדים, היית כל כך יפה. בלעדיך לא היה לי כלום. אני מקווה שב"ה אפגוש אותך בקרוב כי אני לא יודעת מה אני עושה בלעדיך. אני אעזור לאמא, אנחנו נהיה מאוחדים ואנחנו ננצח, בזכותך. אבא אני אוהבת אותך ואני רוצה אותך פה. אני צריכה אותך פה איתי", הוסיפה.
בתו של הרשקוביץ, טל, אמרה: "אבא, אתה עכשיו בשמים. אבל אתה עמוק בתוך הלב שלי. אבל שכולם ידעו שאתה האבא הכי טוב בעולם. תמיד תישאר רק שלי. אני אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך".
האח, דודי, נשא גם הוא דברי פרידה. "אחי הקטן, הקטן בגיל והגדול במידות. בכל השיחות שהיו לי עם חברים מאז שנלקחת מאיתנו אמרתי שאתה המובחר שבמובחרים. לא בזבזת רגע, כל הזן רק עשית יותר טוב בעולם, בשקט ובענווה. לו רק היו מכירים אותך, יוסי, לא היתה ביניהם כל מחלוקת. היה בך שילוב של כל התכונות. דיברנו בשמחת תורה כמו שעשינו כל יום, וכולם היינו תמימי דעים שהגיע הזמן לשים סוף לרוע הבלתי נתפס.
אתה, בגיל 44, זקן במושגים של לוחמים, קמת ועשית. מובחר שבמובחרים. יוסי שלנו, יוס, מאז שהלכת מאיתנו אנחנו מבינים יותר ויותר שאתה לא יוסי שלנו הפרטי. נגעת באלפי אנשים שהבינו ולמדו להכיר מעט את דמות המופת שהיית".
עוד אמר "הדס אהובתנו היקרה, הילדים, אבד לכם מבלי שוב היקר מכל, בעל ואבא, כל אחד ואחד מכם הוא כמו ילד שנו ואנחנו נעשה את זה לאורך כל הדרך, בכל פרשת דרכים נהיה שם בשבילכם. אבד צדיק מן הארץ. אנחנו נשבעים להמשיך בדרכך".
האח איתי, ספד: "יוס, צר לי עליך אחי היקר, נעמת לי מאוד מאוד. ולא רק לי, לכולם נעמת. יוסי זה מעלך הטבע. ככ שמחתי והתגאיתי שאני אח של יוסי. תמיד חשבו אנחנו תאומים. היה לך שילוב נדיר של רצינות תהומית וקונדסות אין סופית. אדם עמוק ורוחני יחד עםפ ציניות חדה, אדם נטול אגו בעולם מפוצץ אגו. היום השחור ב 710 לאורטובר פצע לך את הנשמה לא יכולת לשאת את ההשפלה הלאומית והלכת לקרב האחרון בחייך. על כל בית שטיהרתם דאגת להניף את דגל ישראל. לקחת את כל קורבנות העם היהודי על הגב.
כנראה שלא יכל להיות לסיפור שלך סוף אחר. גיבורים כמוך נקברים בהר הרצל, שהיה המקום הכי קדוש בעיניך".
הוא פונה לרעייתו של יוסי ואמר: "הדס, אחותנו היקרה והאהובה, האישה עם העוצמות, נשבעים שנקום ונתנער בשביל שיהיו לך ולילדים חיים מאושרים. עקדנו אותך על מזבח המדינה כדי לקיים את הצוואה שלך שעם ישראל המאוחד ולא נפסיק להלחם בנאצים הארורים מצפון ומדרום. אנחנו לא ניתן לכם להפסיק. כדי שנוכל לחזור לישובי הגבול ללא פחד. אנחנו נקום, נתגבר וננצח. הקדוש ברוך הוא ואנחנו ננקום את מותך".
אח נוסף, עדו, נפרד: "נפלתם על הדור הלא נכון, אז נפלתם על המשפחה הלא נכונה. אנחנו אגרוף. קיבלנו פצצה, אבל אנחנו נקום. אנחנו ננקום. המוות הזה שלך אני נשבע לך שזה לא יהיה לשווא. אנחנו נהפוך כל אבן כל פיסת אדמה כדי שתושבי הדרום ישבו בשקט. זאת הצוואה שלך. לך, תנוח. תגיד לאלוהים שלמספיק לנו. היה טוב, היה יוסי".
אורי, גיסו של יוסי, שלחם איתו אמר: "יוס זה גדול עלי. מה שקרה לא היה בהסכם בינינו. השכבתי אותך על אלונקה לצד אלישע אחיך התאום. הלב שלי ראה את נשימותיך האחרונות והדוקטור אומר איתך 'שמע ישראל'.
השתדלתי. לא הצלחתי מספיק. מצטער. בחיי. כאן בארץ כל כך עצוב ושונה, אבל אני מתאר לעצמי ששמחה גדולה בשמיים".
סא"ל אוהד איילון נפרד בשם צה"ל: "אנו עומדים כאן המומים וכואבים. עוצבת חיצי האש כואבת את לכתך בטרם עת. אהבת הארץ היו חשובים לך מנשוא. כל מי שנקרה בדרכך הפך אדם טוב יותר. אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שאני במדי א'. צחקנו על זה לפני שנכנסנו לעזה כי ידענו מה זה אומר. ואני גם רוצה להגיד לך תודה, תודה שנתת לי לפקד עליך. יוסי, הלב שלי נשבר. היית אדם ערכי, מסור ומלא אמונה. הגנת ושמרת עלינו. אני מבטיח לך יוסי שנעשה כל שביכולתנו להמשיך את דרכך, ושנמשיך לגדל ולחנך את החיילים על הערכים – ערכיך. אין מילים בפי שיכולות לתאר את הכאב העצום ואין בהן נחמה".
משה לאון, ראש העיר ירושלים, ספד: "משפחת הרשקוביץ היקרה, ההורים רוחמה ויעקב, הדס, הילדים בארי, הלל, טל, שירה ונטע. משפחה שכל חייה וכל עולמה סביב ירושלים ומדינת ישראל. בכאב עצום אנחנו עומדים כאן, יוסי, מעל קברך. יודע נגן וגיבור חיל, ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עימו. כך מתואר דוד המלך, והמילים האלה כל כך מתאימות לך. גדלת כילד בסמטאות הרובע היהודי בירושלים. כאן צמחת וכאן היית לאיש, וכאן בחרת להשפיע מכוחותיך המדהימים כמנהיג חינוכי. אתה, שידעת לנגן כל כך יפה, שמעת את הצליל המיוחד של כל תלמיד ותלמיד. לא ויתרת על אף תלמיד. האדם המיוחד והגדול הזה יצא לקרב כשהוא מאמין בצדקת דרכינו, יצא למלחמה, מלחמה צודקת מאין כמותה".
הרשקוביץ ז"ל שניהל את תיכון אורט פלך בנים בירושלים, התגורר ביישוב גבעות. הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים. בילדותו למד בבית הספר אחינועם בעיר העתיקה בירושלים ולאחר מכן בישיבת התיכונית חורב ובישיבת ההסדר במעלה אדומים.
