הרב יורם אליהו, מרבני מכון מאיר ותלמוד תורה מורשה, מסר שיעור לעילוי נשמת בנו ידידיה הי"ד שנפל במלחמת חרבות ברזל בעזה.
"מההדים של העוצמה של הלוויה הבנו אשתי ואני שיש לנו שליחות ציבורית לדבר ולהגיד לכל מי שבא, לתת כוח לעם ישראל ולאישי ציבור, אמרנו לחברי הכנסת שבאו: תדפקו על השולחן, להמשיך במערכה עד הסוף", אמר הרב אליהו.
"הוא יצא לשם ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתה, לנקום נקמת עם ישראל, על כל מה שקרה בשמחה תורה. נכנס במודע. הוא התקשר להיפרד מאתנו, בלב של אבא רציתי להגיד לו: אל תסתער ראשון אבל לא אמרתי לו את זה, כי לא רציתי להרפות ידיו בקרב. במשך שבוע הם לחמו חזק, חמישה ימים בפומה ואחר כך נחו קצת. השלימו את המשימה הנוכחית שלהם. נכנסו לחניון מגננה של חיל הנדסה והלכו לישון בפומה".
הרב אליהו סיפר על הכניסה של ידידיה לעזה: "בפומה שצריך להיכנס, חייל קיבל רעד, לא יכול להיכנס, ידידיה היה שם ברקע ורצה כל העת להיכנס לעזה ואף אמר למפקדיו: אני צריך להיכנס. הסמל אמר למ"פ והם החליטו להכניס את ידידיה לקרב. ידידיה כל הזמן הפיח רוח בחיילים ואמר להם: מה יש לפחד? ה' אתנו, עכשיו קראתי בתהילים י"ח: ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. לאורך כל הדרך הפיח בהם רוח של עוצמה וביטחון.
הם הלכו לישון והקב"ה יש לו את החשבונות המדויקים שלו, נפלה מרגמה או פצמ"ר, יש 10 סנטימטר שאם יפגע שם, נכנסו כמה רסיסים, ידידיה נפגע ו-2 נפצעו ברגליים. מיתת נשיקה. כשידידיה הולך, הולך לשם ייחוד. ידידיה אמר שמה שה' ירצה, אז הכול יכול להיות, הוא מקבל הכול באהבה".
הרב יורם חתם בסיום: "יומיים לפני שידידיה נהרג חלמתי שאני רואה את ידידיה בא הביתה ואומר: שלום, חזרתי. ופתאום אור פלאש האיר אותי, ראיתי אור גדול ולא הבנתי מה האור הזה. לפני הלוויה הלכנו לראות את פניו של ידידיה, ראיתי את אותו אור שראיתי בחלום. וכן מספרים על עוד הרוגים שראו על פניהם אור כזה. אנחנו מאמינים שזה אור חדש, של שלב חדש בגאולה שתופיע מתוך כל המלחמה הגדולה הזו, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".