בפרשת ויצא אנחנו פוגשים את יעקב אבינו. חז"ל אומרים שדמותו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד.
לכאורה, זה נשמע משהו הלקוח מעולמות נסתרים, אבל למעשה גם אנחנו, בעולם הנגלה שלנו, יכולים להבין חלק מהמשמעויות העולות ממנו.
כיסא הכבוד מסמל את החיבור בין העולמות: בין העולם העליון, העולם של הקב"ה הבלתי נתפס האינסופי, והעולם שלנו, שבסוף דברים נמדדים בו בכיסאות, ברגליים של כיסא שעומדות ניצבות כאן בעולם.
אנחנו מנסים לחבר את העולמות האלו. זו השליחות של עם ישראל: להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. יעקב אבינו הינו האב שמסיים את תופעת שלושת האבות – אחרי שכבר נפרדנו מישמעאל ונפרדנו מעשו ונשאר יעקב אבינו. רגע לפני ההתפרטות לשנים-עשר השבטים, לשבעים נפש שירדו למצרים ולשישים ריבוא שיצאנו מצרים - ברגע של אחדות אנחנו רואים את יעקב.
לכן דמותו של יעקב, של עם ישראל האחדותי, חקוקה בכיסא הכבוד. רק כשעם ישראל ממלא את תפקידו ואת ייעודו – רק אז יכול כיסא הכבוד למלא את תפקידו ואת ייעודו. לכן דמותו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד.
ואת זה אנחנו יכולים לראות בחלומו של יעקב: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ."
יש יותר מעשרה הסברים במדרש לשאלה: מה בעצם רואה שם יעקב? מה משמעותו של החלום הזה? הרמב"ן מביא את ההבנה הפשוטה של כולנו, שמתואר פה איזשהו מרכז בקרה עולמי – שממנו המלאכים עולים, חוזרים ומדווחים מה קורה בעולם ושוב יוצאים לשליחויות הבאות שלהם.
כל שליחות ושליחות בעולם מקורה בירושלים, מקורה בקב"ה. במרכז הבקרה הזה הקב"ה מקבל את ההחלטות ושולח כל מלאך: ממלאך שדואג למלחמות או לשלום בארצות מסוימות ועד לכל מלאך שעומד על הצמח ואומר לו גדל. כל שליחות כזאת מתחילה בירושלים – מקור כל הברכה ומקור החיים.
אבל מדרש מעניין ולא מוכר מופיע בתרגום הירושלמי. וכפי שתרגמו החזקוני: "המלאכים שהיו ממונים ללוותו היו עולים למעלה לבשר לשאר המלאכים בואו למטה וראו את יעקב הנחמד למראה שדמותו חקוק בכסא הכבוד והיו המלאכים עולים ויורדים ומסתכלים בו".
המדרש מתאר מחזה שבו המלאכים עצמם באים לראות את יעקב. למה הם באים לראות את יעקב? מה הם מתפעלים?
כמו שאמרנו בהתחלה, דמותו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד. רגע זה – שבו הוא כבר יוצא מבית יצחק, נפרד מעשו ועדיין לא פוגש את לבן הרשע, עדיין לא פוגש את רחל ואת לאה, עדיין לא התפשט לשניים עשר שבטים – זה רגע אחד של אחדות. הרגעים האלה של האחדות הם רגעים שאפילו המלאכים מתפעלים מהם. המלאכים נבראו ביום השני, הם כבר שייכים לשליחויות הפרטיות שיש להקב"ה בכל אתר ואתר, ולכן הדמות של יעקב האחד הוא "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב ז, כג). המלאכים עצמם באים לראות את הפלא הזה של עם ישראל אחד, פועל באחדות ובעצמה.
גם במתן תורה עם ישראל מאוחד – "וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר", שחז"ל דרשו: "כאיש אחד בלב אחד", וגם אנחנו היום מבינים שבכל שלב ושלב במימוש התוכנית של עם ישראל בעולם, במימוש התפקיד של עם ישראל בעולם, בהוצאה מהכוח אל הפועל של השליחות האלוקית אנחנו חייבים להיות מאוחדים.
וכשזה קורה, זה מחזה אדיר שכל מלאכי השרת באים לראות ולומר, בואו תראו את יעקב הנחמד בהופעתו האחדותית שחקוקה בכיסא הכבוד פועל כאן בעולם.
נתפלל לקדוש ברוך הוא שגם ההמשך של החלום יחול עלינו: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה... וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".