בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון הובא היום (חמישי) למנוחות סמ"ר איתן דב רוזנצוויג בן 21, מאלון שבות, לוחם בגדוד שקד בחטיבת גבעתי שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. אל"מ איתי כרמל ספד: "איתן, אין בכוחן של מילים לתאר את האובדן הגדול עם נפילתך. התגייסת מתוך אמונה בחשיבות השירות הצבאי, הוצבת כלוחם בגדוד שקד. במקביל להצטיינותך בלימודים, השקעת גם באימונים בצבא. על אף האתגרים הרבים – לא ויתרת. ובמקביל, תמיד עזרת ודאגת לכולם ולעולם לא התעלמת מאחר. פעלת בחוכמה, בסקרנות ובאמונה". כרמל סיפר: "שבועיים לפני פרוץ המלחמה יצאת לחופשת שחרור. בשמחת תורה התבקשת ע"י מפקדיך להתייצב – ובאת להגן על הארץ שכ"כ אהבת. סיכנת את חייך מתוך תחושת שליחות ואחריות. במהלך פעילות מבצעית משמעותית בעזה ותוך כדי חתירה למגע – נפלת חלל. הלחימה נמשכת ונבצר מחבריך להיות כאן איתך ולהיפרד ממך בדרכך האחרונה. נוח על משכבך בשלום ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים, אני מצדיע לך". עוד באותו נושא: מילותיו של סמ"ר אפרים יכמן הי"ד הפכו לשיר ראש הישיבה מגור כיבד את אבי החייל שנפל תלמידי הישיבה בשירת המונים לזכר הנופלים יומולדת בסימן הפרשת חלה לאיתן שנפל בקרב רב היישוב אלון שבות, הרב יוסף צבי רימון, ספד: "איך אפשר לדמיין שאיתן לא כאן? איתן שהיה ניגש אלי בחיוך מתוק בעדינות, לשאול לברר עוד שאלה ועוד שאלה? לא מעכשיו, מאז שהיה ילד קטן. ובגיל 15 הוא שואל אותי אם מותר לו בחול המועד לכתוב שירים. איתן שתמיד שואל בעדינות מיוחדת אבל לא מוותר עד שהוא מקבל תשובה מלאה. לדעת עד הסוף, להבין, לברר". "חז"ל אומרים על דוד המלך שהיה עדינו העצני: כשהיה לומד תורה היה עדין, ובקרב היה חזק כמו עץ. איתן, אתה היית עדין גם במלחמה. כל כך נחמד, כל כך מאיר פנים לכולם. ידעת לבצע את התפקיד כמו שצריך אבל איזו עדינות, איזו קדושה, איזו טוהר. ואיזה חיבורים: עולמות למדניים ומתוך קדושה וטוהר ומחוייבות הלכתית". הרב רימון המשיך: "אנו נמצאים עכשיו בזמן כ"כ קשה. קוברים את איתן ולא מאמינים, ויחד איתו כ"כ הרבה נשמות שנהרגו, שנרצחו, פצועים ושבויים. את כל הדברים האלה אנחנו לא יכולים לתקן, הכאב יהיה לנצח. אבל מה שאנחנו יכולים להתפלל, לבקש, זה שמותו של איתן לא יהיה לשווא. שאותה מלחמה תביא לחיזוק עם ישראל, תביא למיגור, לכיליון, להשפלה של האויבים הרשעים". "יותר מכל, דמותו של איתן לימדה אותנו איך אפשר להיות נחמד ונעים לכל אדם. הסוד שלנו זה להיות ביחד. כל מי שרוצה לראות מה זה להיות ביחד שידמיין את הדמות של איתן. דמותך שמסוגלת לאחד את כל עם ישראל, וזה מה שיביא את הניצחון, בע"ה". לסיום הוסיף הרב וספד: "קשה וכואב לנו, אבל אנחנו לא מסכנים ולא חלשים. יש לנו עם חזק וצבא חזק, אנחנו בתהליכי גאולה ובאחדות גדולה גם ננצח. איתן, תהיה מליץ יושר על ההורים היקרים שלך, עוזי וחגית והאחים היקרים, על הסבים והסבתות וכל המשפחה, ובע"ה, שיהיו לכם כוחות להמשיך להוביל, להיות ביחד באחדות באהבה. שתמשיכו את הדמות המיוחדת של איתן. שהדברים המדהימים של איתן יעברו לעם ישראל ובעזרת החיקוי הזה נזכה לאהבה וימים טובים. שנזכה לראות שלבים נוספים בתהליך גאולתנו. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים". הרב חיים וולפסון, ראש ישיבת ההסדר ירוחם, ספד: "'מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים... מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי... גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי'. איתן היקר האהוב העדין הרגיש, העמוק בעומק אין סופי. מרובה פנים, מרובה גוונים, מבחוץ – שקט, מבפנים – בוער באש, אש לבנה בוהקת, מלאה בצימאון מצד אחד מתרפקת באהבה על כל נטף של חיים ומשמעות מצד שני. מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". הרב סיפר על תלמידו: "הגעת לישיבה והיו לך הרבה מחשבות ללמוד במקום אחר, אבל התאהבת בבית המדרש שלנו. במשך הזמן היית מעורב, רעב לכל פיסה של תורה. ניצלת כל מה שיהיה לבית המדרש להציע בכל התחומים. ככה זה היה גם בקשר לחבורה שהקיפה אותך, הרבה מעבר לחבורה המצומצמת של הלימוד. מעבר לזה, זכינו שחלקת איתנו את העולם המגוון והעשיר שהבאת איתך. תמיד עם חיוך שהיה נסוך על הפנים. גם כשלא הכל הלך חלק, החיוך העדין היה שם". "זכינו לשעות ארוכות ביחד. עם קישור עמוק לרבותינו בעלי החסידות. קסם מיוחד היה לעולמה של החסידות עליך. בשעת לילה מאוחרת הצטרפת בטבעיות לחבורה מבוגרת, והפכת למוביל שלה. נתת בה את ליבך ואת המגע המיוחד שלך. כמה נתגעגע בני החבורה לנוכחות שלך, לשמחה, למקום הקבוע בשולחן, מקום שהיית צריך לחזור ולתפוס אחרי המלחמה. מי יתנך כאח לי, אמצאך בחוץ...גם לא יבוזו לי", ספד. הרב וולפסון המשיך: "העולם שלך היה רחב באופן בלתי רגיל. היית אומן עם אומץ לא שגרתי, לחשוף אנשים לעומק הנפש. גם מוסיקה וספרות וידע כללי וסרטים נחו בשלווה והצטרפו בבקשה גדולה למפגש עם אלוהים. אני זוכר שפעם הגשת לי רישום אבסטרקטי אחרי שיעור בחסידות ואמרת שזה סיכום השיעור. היית כוכב נוצץ". לסיום אמר: "לא ויתרת לעצמך גם במקומות אחרים, ידעת לקחת על עצמך אתגרים ויכולת להם. אני זוכר איך אחרי אימון קשה חזרת לישיבה ותיארת בעדינות את האתגרים ותיארת מאיפה שאבת כוח. איתן היקר, זכית להיות חקוק בכיסא הכבוד. מי שיוכל לעמוד במחיצתך. האהבה הגדולה שלך נלחמה גם מול רשעים מכחישי צלם אלוקים שהיה כה חקוק בך. ילוו אותך מעשיך. נשמות הצדיקים שלהם היית קשור". שלמה נאמן, ראש מועצת גוש עציון: "כמה הייתי נותן כדי לפתוח במשפט שלא זכיתי להכיר את המנוח, אבל זכיתי גם זכיתי להכיר את איתן היקר, את המשפחה היקרה והאהובה, מאבני יסודנו. איתן איתן, קדוש, תמים, טהור, עמוק, גיבור, גיבור חייל, מה קשור איתן לגיבור חייל? גיבור חיל! מסר את נפשו על העם והארץ, על קידוש השם. גיבור חיל הכי רחוק ממנו כי הגבורה שהכרנו בו זה גבורת התורה, גבורת השירה, גבורת הציור. איש תם יושב אוהלים. יצא מהאוהל ומצטרף לעוד אבן יסוד". הוא הוסיף: "איך שאלת אתמול חגית, מה לי ולמשפחת השכול? – אין לנו ניסיון בזה. הנה זה בא. יש לך. אנחנו כאן, כדי להמשיך ולבנות ולחזק, ולבנות את רוח העם, העם הנפלא הזה. העם הגדול והקדוש הזה. כדברי לוחם חירות ישראל, אברהם שטרן יאיר, "בערים, בכפרים, את דגלנו נרים, ועל הגנה וכיבוש." איתן יצא להגן ולכבוש וזכה להצטרף לגדולי האומה ממש, ואתם משפחת רוזנצוויג איתנו, משפחה הבונה את האומה, משפחת השכול, משפחת הכוח, משפחת הרוח. " חגית רוזנצוויג, אמו של איתן, ספדה: "אנחנו צריכים לעמוד כאן ולקבור את הבן שלנו, זה לא הגיוני, זה לא הטבע. איתן, בני בכורי. הפכת אותי לאמא, ילד מוכשר ויצירתי, פאר היצירה. אתה היית כמה רמות מעל כולם. כמה רמות מעלינו. הדור הבא יותר חכם מאיתנו ואיתן, היית כל כך חכם. היית מוכשר בהכל, תלמיד חכם, אוהב את התורה והלימוד, הסתכלת בכל בצורה רחבה, באומנות, ספרות, היסטוריה. גמרת לימודים בהצטיינות וקיבלת ממשרד החינוך תעודת הצטיינות". היא סיפרה: "אהבת מאוד אומנות והיצירות שלך זכו בפרסים ומלגות. הן עוד יתגלו וידוברו. אבל יותר מכל נזכור את האהבה אלינו, למשפחה ולכל הסובבים אותך. נתת כבוד לכל אדם מכל המגזרים. לכולם. אי אפשר לתאר מה זאת דאגה של עזה כשאתה בעזה. כל כך רצית לחזור לישיבה אחרי יו"כ, היינו אמורים לטוס איתך לחו"ל והכל בוטל. בשבת השחורה גוייסת ומאז לא חזרת הביתה. חודש שלם אתה בעזה. בשיחה האחרונה הבטחת שתחזור ותספר לנו הכל. אמרת שיש לך כ"כ הרבה מה לספר. אתמול בבוקר אמרתי לאבא שיש לי הרגשה שתבוא לשבת. סידרנו את החדר שלך והלכנו לקנות את כל הדברים שאתה הכי אוהב. איתן, אתה באת אלינו אבל לא בצורה שרצינו". היא פנתה לבנה: "היית גאוותי. לכל מי שפגשתי סיפרתי עליך, כמה אתה מוכשר. שאלו אותי איך אני מתפקדת ואיך אני מחייכת. הכל היה הצגה. אני נקרעתי מבפנים, חשבתי על הגרוע מכל. יש לנו ילדים מדהימים: אורי, אלעד, נווה ועמית. אנחנו נהיה משפחה חזקה, מלוכדת, עם כל המשפחה המורחבת. אנחנו נתחזק יחד. אני מתחננת שזה יהיה הקורבן האחרון. שעוד הורים לא יעמדו בניסיון שאנו עומדים בו". עוזי רוזנצוויג, אביו של איתן, ספד: "איתן היקר שלי, האהוב שלי, בן שלי, בכורי. המשענת של כל המשפחה, אתה ילד כ"כ מיוחד, אי אפשר לתאר. אין מספיק מילים שיכולות לתאר עד כמה, יצירתי, משכיל, אוהב ודואג לכולם, טוב לב, בחיים לא אמר 'לא' לאף אחד. אתה גם בן שלי וגם המורה שלי. בכל דבר שנגעת – הצטיינת. אני כ"כ גאה בך, בפוטנציאל שלך. תמיד ידעתי שתגיע רחוק אבל עכשיו הכל נגדע. אתה כל כך חי בתוכנו זה לא יכול להיות שאתה לא כאן יותר". עוד באותו נושא: היתה לו אהבת השם ויראת שמים מדבקת הביצוע המוזיקלי המרגש של הלוחם שנפל ישי אורבך שנהרג בעזה התחתן לפני 3 חודשים האב התריע - שעות לפני שהתבשר הוא שיתף: "בפעם האחרונה שנפגשנו דיברנו על זה שאתה חלק מיצירת ההיסטוריה של עם ישראל ואמרת שאתה כ"כ רוצה להיות חלק מזה! גיבור שלי, אתה כל כך גיבור. אפילו בקרב האחרון, שמענו שנתת את כולך. אני מרגיש קרוע כאילו חתיכה נתלשה ממני". "קשה להתנחם אבל אני מבטיח לך שנתחזק אחד מהשני. יחד ניצור פה חיים בארץ ישראל ובעם ישראל ונמשיך את המורשת שלך. איתן יקר שלי, הפרידה קשה מנשוא. תהיה מליץ יושר על כל המשפחה ועל כל החיילים ותתפלל שיעקר הרוע הזה שגורם לאבות לקבור בנים", סיים. האח אורי רוזנצווייג: "איתן, זוכר אותך מאז שנולדתי. תמיד היית שם. תמיד עשינו הכל ביחד, משחקים יחד, אוכלים יחד ורבים יחד. תמיד רבנו על המחשב בבית. אני זוכר שהייתי בכיתה א' והתפרסמת בחדשות כי מצאת ממצא ארכיאולוגי באיזה טיול. קינאתי בפרסום שלך וכל טיול ניסיתי למצוא גם ממצאים ארכיאולוגים בעקבותיך. אחרי מספר שנים סיפרתי לך על ספר שהתחלתי לכתוב, קראת אותו ואהבת אותו ואמרת לי להמשיך לכתוב ושאתה בטוח שהספר שלי יתפרסם. בכיתה ח' כשנבחנת לישיבות תיכוניות התקבלת כמעט לכולן בגלל שהיית כזה מוכשר וחכם ובסוף החלטת ללכת לאור תורה נווה שמואל של אור תורה סטון. עשית קורסים של אוניברסיטה בתיכון, עשית עבודת אמנות מדהימה שזיכתה אותך במלגה לאוניברסיטה. ואז התגייסת לצבא, אמא ואבא היו כל כך גאים בך וגם למרות שפחדתי חלילה שיקרה לך משהו. כל פעם שהתקדמת בצבא הפחד שלי התגבר, אבל בכל פעם שחזרת הבית הבאת איתך אור ושמחה שכל הפחדים שלי נעלמו." האח אלעד רוזנצווייג: "איך מספידים אח שהוא גם המורה שלך? איתן היה כל כולו תורה, כל כולו שירה וספרות וכל כולו אומנות. ביד אחת החזיק גמרא או ספר חסידות ובשנייה ספר פילוסופיה, כשבכיס תמיד ישנה מחברת קטנה, ציור ועיפרון. תמיד אמרו שאנחנו קופי אחד של השני. אמא היתה קוראת לנו "צמד שטוטניקים. כל כל רצית לחזור לישיבה ואחרי שנה להתחתן, אבל אתמול נכסנו אלינו 3 חיילים הביתה ובלי שהם אמרו כלום ידעתי שמשהו רע קרה. רק מדמיין מה עוד יכולת לעשות, איזה פסגות היית כובש. זה אמנם כאב פרטי שלי אבל היית גיבור של כל עם ישראל." עוזיאל ריבקין, חבר ילדות של איתן: "שיחת הוואצפ שלנו נחתמת בכמה מילים בודדות זה היה מייד לאחר ההלוויה של פדיה מרק, סיפרתי לך שחזרתי מהלווייה והוספתי בקשה: אני מתחנן בפניך שלא תעמיד אותי להספיד אותך. עכשיו אני פה ולא מסוגל להאמין. זה פשוט לא נתפס .מעולם לא תיארת את הצבא כמרכז עולמך, אתה איתן עם מאור הנפש, מגוון הכישרונות ותחומי העניין בהיסטוריה, בפילוסופיה, בציור ובתורה. היית מלקט תורה בעולם החרדי עד בלי די. לימדת אותי על העולמות שם בעוד שבי זה פחות נגע, כזה היית, כשמשהו נגע בך היית בו עד הסוף. איתן, נכנסתי אתמול לחדר שלך והדהים אותי עד כמה הספרייה שלך מקיפה וכוללת כל תחום אפשרי. היית חברי הטוב ביותר, עם שיחות אל תוך הלילה בשבת ובדיחות פנימיות רק שלנו. איתן, היו לי כל מיני מחשבות לגבי העתיד והקמת משפחות ובכולם ראיתי אותך, התעלית עליי בשלל תחומים אבל מעולם לא התנשאת או השמצת. אני מתפלל לקב"ה: "חשוף זרוע קודשך וקרב קץ לישועה. נקום נקמת דם עבדך מאומה הרשעה. תחסר לי אחי, חבר אהוב". ראש ישיבת אור תורה נווה שמואל הרב אבישי מילנר: "איתן הי"ד היה בחור מוכשר מאין כמוהו בכל התחומים. תאב ידע, ילד של בית מדרש, פנה לכל רב ומורה רק כדי לקבל ידע", ציין. הוא הותיר אחריו הורים, עוזי וחגית, וארבעה אחים. "איתן היה מטובי בנינו. איש של ערכים, תורה ומעשים טובים." אמרו באלון שבות.