השבוע היה יום השנה של הרב חרל"פ (ז' כסלו). ורציתי להזכיר משהו מדבריו. הרב חרל"פ אומר שיש מדרגות בנבואה, חלום זו המדרגה הכי נמוכה של נבואה. זה מובא גם בחז"ל וגם בזוהר.
ויש מדרגות גבוהות זו למעלה מזו מדרגות של נבואה, וזאת מדרגה כביכול הנמוכה - מדרגת החלום. הזוהר שואל בפרשה למה יעקב רק חולם חלום ולא שומע את דבר ה' כשהוא ער. והזוהר מסביר מפני שיעקב עוד לא התחתן. כל עוד הוא לא היה שלם הוא לא זוכה.
ומתעוררת השאלה אבל אחרי שיעקב הגיע לחרן ללבן והוא התחתן, למה הקדוש ברוך הוא התגלה אליו בחלום למרות שהוא כבר התחתן, כי הוא עדיין בחוץ לארץ. בחוץ לארץ אי אפשר להגיע למדרגת הנבואה הגדולה. אחר כך כשיעקב חוזר לארץ ישראל אז הוא עולה במדרגה והוא לא רק חולם חלום. הקדוש ברוך הוא מדבר אליו במראה ממש ולא בחלום.
מבאר הרב חרל"פ, יש בחלום מבחינה מסוימת מדרגה יותר גבוהה ממדרגה של נבואה רגילה. כי נבואה באה מלמעלה, וחלום בא מתוך פנימיותו של האדם מתוך תוכו. לא הקדוש ברוך הוא נגלה אליו מלמעלה, אלא הוא חולם. הנשמה הגיעה למדרגה כל כך טהורה ופנימית שהיא כבר פוגשת את הקדוש ברוך הוא בתוכה, וזה משהו עצמי.
מה שאין כן נבואה היא יכולה לשרות על אדם שהוא לא כל כך ראוי לנבואה, ובאופן חד פעמי הנבואה שורה עליו. אדם כזה שאינו בר הכי לו יראה בחלום. החלום מבטא גדולה פנימית של האדם שהוא כל כך הזדכך והזדכך והוא כבר רואה דברים רוחניים מאוד עליונים בגלל הזכות שלו. יש בזה צד לא גבוה כי זה לא ניתן ממש מלמעלה, אולם יש בזה צד מעלה של האישיות המיוחדת הזאת. זו הנקודה של חלומו של יעקב.
הדבקות של הרב חרל"פ ברבו ובארץ ישראל
הרב צבי יהודה כשהיה מזכיר את הרב חרל"פ, היה מדגיש נקודה אחת מיוחדת באישיות שלו, שהוא חשב שזה הדבר שצריך ללמוד ממנו וזה מבטא את עניינו - הדבקות שלו ברב. בבית הרב יש חדר קטן שבו הרב היה לומד. הרב צבי יהודה סיפר לי שכשהרב חרל"פ היה מתקרב לחדר הקטן של הרב בבית הרב, מתקרב לידית הדלת, היה כולו רועד מיראה.
כך היה היחס שלו כלפי הרב קוק. הרב חרל"פ בעצמו היה תלמיד חכם גדול, היה גאון, מגדולי התורה בירושלים ובכלל. אבל כשהיה כותב לרב, כתב בדרך ארץ עצומה ובהתבטלות מלאה, ''משתחווה' וכל מיני ביטויים של התבטלות. הרב צבי יהודה חשב שהקשר הזה תרם להתעלותו הגדולה של הרב חרל"פ.
הרב חרל"פ מספר על המעלה שהייתה לרב זצ"ל שלא הייתה לו 'נפילת המוחין'. מה זה נפילת המוחין - זה ביטוי של החסידות האומר לשמור על גובה רוחני כל הזמן שלא יהיה הפסק בדבקות, שיהיה מצב כזה של 'כמעיין המתגבר וכנהר שלא פוסק' וזה היה הרב. כל אישיותו, כל ימיו, עד יומו האחרון הוא היה כמעיין המתגבר לא היו לו נפילות. מה פירוש נפילות לא מה שאנו אומרים נפילות חלילה אלא כאילו יש מצבים כאלה שלפעמים היו הגדולים אומרים 'היום אין לי ראש', 'היום אין לי מה להגיד', 'יש הסתר פנים' אצל הרב זה לא היה.
לרב חרל"פ הייתה אהבה גדולה לארץ ישראל, חיבור מיוחד לארץ ישראל, הוא לא רצה לצאת מארץ ישראל. וכששלחו משלחות של רבנים שעשו סיורים בכל הגליל וכד' והגיעו לעכו, הרב חרל"פ אמר אני כאן לא יוצא מספק מגבולות ארץ ישראל, אני נשאר רק בארץ ישראל. וכשהיו דיונים על חלוקת ארץ ישראל, זה היה לפני שמונים וחמש שנים בשנת תרצ"ז, היו דיונים רחבים האם להסכים לחלוקה ולקבל חלק מארץ ישראל ועל ידי זה יוכלו לעלות רבים לארץ ישראל, או לסרב ולא להסכים לחלוקת ארץ ישראל.
כתב על כך הרב חרל"פ: "על דבר השאלה העומדת על הפרק בקשר עם הדו"ח של הוועדה המלכותית אם שרי לוותר על חלק מארץ ישראל הנה הדבר ברור ופשוט דחלילה לישראל לוותר דכל ויתור על משהו קדוש בקדושת ארץ ישראל חלק גדול או חלק קטן הוא בבחינת לא הודה בארצו" כאילו אנחנו מסכימים שזו לא הארץ שלנו חלילה וחס "ואין שום הבדל בין אם לא הודה בכל הארץ ללא הודה בחלק מן הארץ.
וכך היה הרב חרל"פ, נולד בארץ ישראל גדל בארץ ישראל, גר בארץ ישראל, זו פרשת יעקב, וגם של רבי יעקב משה חרל"פ זכותו תגן עלינו.
מתוך השיחה של הרב זלמן מלמד לפרשת יצא בשנת תשפ"ג דברים לזכרו של הרב חרל"פ