אליהו יוסיאן
אליהו יוסיאןצילום: אורלי איל לוי

המזרחן וחוקר איראן והמזרח התיכון אליהו יוסיאן קובע בראיון לערוץ 7 כיצד נראה ניצחון ישראלי בעיני האויב ומתאר כיצד יודע יחיא סינוואר לנצל את חולשותיה של ישראל, אותן למד על בוריין.

"אנחנו מגדלים אויבים בתוכנו", אומר יוסיאן בהתייחס לסינוואר וצמרת החמאס. "סינוואר הוא לא חמאס. סינוואר הוא ישראלי", הוא אומר ומזכיר את הראיונות בהן תיארה בטי להט, תת גונדר בדימוס ומי שפיקדה על בית הכלא בו היה מוחזק סינוואר, ובראיונות אלה תיארה את השפה העברית בה מתבטא סינוואר, את הלימודים שלמד והספרים שקרא ואת תכונותיו האישיות. העולה מדבריה הוא ההיכרות העמוקה של סינוואר עם ישראל.

"אויב שנמצא באינטראקציה כזו עם ישראל שמכיר את השפה, הפוליטיקה והחברה הישראליים הוא הכי מסוכן. הוא יודע בדיוק איך להשיג את המטרות שלו מתוך החולשות הביטחוניות, החברתיות, הצבאיות והרגשיות של ישראל. בכל פעם הוא משחק עם שלושה או ארבעה מהחטופים בשלושים שניות של סרטון ומדרבנים את הרגשות של ישראל ומסיחים את כל הנרטיב של קבינט המלחמה כדי למשוך את החיילים בשטח עוד ועוד".

"מספר הימים שהקפאנו את המלחמה בשטח זה נזק רציני, כי החמאס מתארגן יותר בשטח לקראת היום שלאחר מכן. אם אני אוסף את כל הנתונים המסקנה היא שאסור לנו להתדרדר לתנאים שלהם ולצערי זה לא מה שאנחנו לוקחים בחשבון", אומר יוסיאן ולשאלתנו אם לא נכון לראות שגם צה"ל נערך ואוסף מידע בתקופה זו של הקפאה, הוא משיב: "במובן האופרטיבי אני נשען על אמירות של אנשי מקצוע שאמרו שאסור להקפיא את תזוזת כוחותינו בשטח. יש בזה הרבה היגיון כי הצד השני מתארגן הרבה יותר".

יוסיאן מציין בדבריו את ההבדל בין גישתו של האזרח לגישתו של המנהיג: "ברור שאני רוצה שהחטופים יחזרו כמה שיותר מהר ובשלום ומזדהה עם כאב המשפחות, אבל זה בתור אזרח. כמדינאי ופוליטיקאי השיקולים הרבה יותר רוחביים. מדובר באלפי חיילים בשטח, בהבסת והכרעת האויב, מדובר בלא לתת חמצן לצד השני, וכאן נשאלת השאלה של עלות מול תועלת, מה תמורת מה והשיקול של המדינאי צריך להיות קר מאוד".

על דבריו אלה אנחנו שואלים אם בשיקולי המדינאי לא נכון לשקול גם את הצורך באחדות העם בעת היציאה למלחמה, וסירוב לעסקה היה עשוי לייצר קרע כבד מאוד בעם וברוח האחדות שבו. במענה לכך מתאר יוסיאן תרחיש בו ראש ממשלה, שר ביטחון, הרמטכ"ל וקבינט המלחמה עולים לחמש דקות של שידור חי שבו הם מסבירים את הסיטואציות וקובעים באופן מפורט ומנומק מקצועית שאם נקפיא את המערכה לחמישה ימים נשלם ביוקר על חשבון חיי חיילינו, שכמות ההרוגים תעלה שהניצחון יירד ושהבסת האויב תיחלש. את דבריהם יחתמו בקביעה שלנוכח נתונים אלה לא נהיה מוכנים להיסחט על ידי התנאים של סינוואר וחבריו. להערכתו של יוסיאן אחרי חמש דקות של שידור ברור ונחוש שכזה רוב הציבור היה מסכים, אך להבנתו קיים כשל והוא הנתק שבין המנהיגים לעם.

"כשראש ממשלה, קבינט מלחמה, רמטכ"ל ושר ביטחון יושבים מול המצלמות בשידור חי ואומרים שהחיילים בשטח הם הילדים שלכם, ואם ניכנע להקפאה של חמישה ימים נשלם על חשבון חיי כוחותינו שהם הילדים שלכם. יותר מחצי מהעם היה מבין ומשתכנע בכאב רב, אבל יש בעיה הסברתית לעם ישראל", אומר יוסיאן ומזכיר את טענתו שנאמרה לא מהיום על כך שעד היום אין שידורי לוויין ישראלי בטורקית, פרסית וערבית, על מנת להבהיר את עמדתה של ישראל בזירה זו. "אנחנו לא יודעים להסביר, לא לעולם ולא לעצמנו".

בעקבות דבריו אלה שאלנו את יוסיאן אם יתכן וגם לאמריקאים אנחנו לא יודעים להסביר את עמדתנו ומצבנו, ואולי זו הסיבה שלמרות שהנשיא האמריקאי מגדיר את חמאס כדאע"ש הוא עדיין מבקש להציב מגבלות על הלחימה הישראלית באויב מעזה.

יוסיאן מסכים וקובע כי אכן "אנחנו נכשלים יום אחר יום בהסברה", וגם כישלון זה כרוך בכך שעד היום, מעל 75 שנים מקום המדינה, ו"אין לנו לוויין אחד ואנחנו לא יכולים להסביר את הנרטיב הלאומי שלנו גם לעם שלנו, אנחנו בבעיה הסברתית גדולה. בנוגע לסיוע האמריקאי, כאיש ימין אני אומר שזה הזמן לומר למחנה הימין כש-15-20 שנה נציגי הימין בשלטון, למה אנחנו צריכים את הגבוי של ארה"ב מול קופסת הגפרורים של עזה? למה אין לנו פסי יצור של טילים משלנו? למה אין לנו מחסנים מלאים בתחמושת? למה אין לנו כיתות כוננות מלאות? למה אנחנו לא מוכנים עד השיניים? הרי הסיפור של עזה שונה לגמרי מהסיפור האיראני. עזה היא לא איום רב זירתי. צריך להטיל על עצמנו ביקורת קשה מאוד. למה אנחנו לא מוכנים. הימין בשלטון ואנחנו לא מוכנים ועכשיו אנחנו צריכים גיבוי של ארה"ב. מי זו עזה שאנחנו צריכים עבורה גיבוי אמריקאי?".

לדברי יוסיאן גם בווטו האמריקאי לא אמור להיות לנו צורך, שכן ווטו שכזה מופיע כאשר אין לישראל לגיטימציה בינלאומית, ואת הלגיטימציה הזו ניתן לקבל באותה הסברה מאסיבית שכוללת שידור של הזוועות מהטבח בפני העולם כולו ביומיים שלושה הראשונים שאחרי פרוץ המלחמה. כל זה לא נעשה.

"אנחנו מדברים על עזה ולא אירוע רב זירתי, ולכן אני שואל עקרונית, למה בשביל מלחמה מול עזה צריך סיוע צבאי? אנחנו אחת מעשר המדינות המובילות בכלכלה, בסייבר ובעצמה צבאית, איך יכול להיות שבנתונים האלה אנחנו צריכים תחמושת אמריקאית בשביל עזה?", שב יוסיאן ושואל.

עוד אנחנו מבקשים את התייחסותו של יוסיאן לתרחיש שיש הרואים בו את תקוותם לתמונת ניצחון בה לאחר כתישה צה"לית ייצא יחיא סינוואר עם דגל לבן ויבקש לעבור למדינה מרוחקת תמורת השבת החטופים. האם תרחיש כזה שמתפרש ככניעה של סינוואר רלוונטית בכלל אצלו?

"לעבור לקטאר זה לא כניעה. זה שבישראל מגדירים את זה ככניעה זו עבודה בעיניים", קובע יוסיאן המשוכנע ש"הוא יעבור ויתכנן מקטאר עוד שביעי לעשירי בעוד כמה שנים ויקיים תפילת הודיה על הצלחת החמאס".

האם המשמעות היא שניצחון יהיה רק בהריגתו של האויב? גם כאן משיב יוסיאן בשלילה וקובע כי כאשר מדובר באויב תיאולוגי, הריגתו אינה ניצחון אלא לכל היותר סגירת חשבון נקודתית, מעין נקמה, אך בפועל, כאשר האויב משוכנע שהוא הולך למות, להגיע לגן עדן על 72 הבתולות הממתינות לו שם, אין בכך כדי להוות עבורו כישלון ותבוסה.

"ניצחון בינינו לבינם זה קרקע. הם לא רוצים אותנו על הקרקע הזה. הבעיה שלהם היא תיאולוגית. הם לא רוצים אותנו על הקרקע. תנצח כשתיקח ממנו את הקרקע. סיפוח שטחי C זה ניצחון, סיפוח רמת הגולן זה ניצחון, וסיפוח הרצועה הצפונית של הרצועה זה ניצחון, בניית וילות בבנימין זה ניצחון. הריב שלך הוא לא בסגנון מערבי על גבול, פוליטיקה וצבא, אלא ריב תיאולוגי אלוהי. הוא לא רוצה שנהיה על האדמה הזו והעונש הוא לקחת ממנו את האדמה".

לתפיסתו של יוסיאן על ישראל לקחת לידיה רצועת קרקע בצפון הרצועה וביהודה ושומרון לספח את שטחי C ובצפון הרצועה לבנות ישובים, מעין גוש קטיף.

"התקלקלנו. המפא"יניקים ז"ל ידעו את הערך של התיישבות יהודית וקראו לזה לייהד את האזור. עכשיו זה נשמע גזעני. היום אנחנו מדברים על התנחלות. אז זה היה נקרא חלוצים והיום קוראים לזה נערי גבעות. ההתמערבות הזו שמשנה לנו את הלקסיקון היא אסון. המפא"יניקים לא היו דתיים אבל היו לאומיים והבינו את קדושת הקרקע ואת ערך העומק האסטרטגי. הכיפות הסרוגות מאמינים שזו ארץ הקודש אז נספח, חילוניים לאומיים מאמינים שעומק אסטרטגי חשוב אז בואו נספח. סיפוח קרקעות הוא ניצחון יהודי. כך יהיה ברור לצד השני שיש כאן חיי יהודים, בית כנסת, בית ספר, מקווה, קניון. את זה המפא"יניקים הבינו וקראו לזה התיישבות יהודית בלי להתבייש בזה".