ג'ון פולין, אביו של הירש גולדברג פולין החטוף ומוחזק בידי חמאס ברצועת עזה, מספר בראיון לערוץ 7 על החמ"ל שהקים בביתו מאז צהרי יום שמחת תורה במגמה לעורר מודעות בינלאומית למצב החטופים.

על הקמת החמ"ל העצמאי החליטה המשפחה על אף ההבנה שעליה לפעול מול ממשלת ישראל והממשל האמריקאי בניסיון להשיב את הבן הביתה. "החלטנו שאנחנו צריכים גם ציר פוליטי בארץ ובארה"ב כדי להשפיע על כל מי שניתן כדי להביא הביתה את כל החטופים. על זה אנחנו עובדים כבר שישים יום".

ג'ון מבהיר כי הוא משוכנע שממשלת ישראל וכך גם הממשל האמריקאי רוצים להשיב את כל החטופים, אך להבנתו יש פער בין הרצון לבין המעשים. "בשבוע שעבר התחלנו החלטה מצוינת וחגגנו בכל יום כל שחרור של חטוף. הפכנו לסוג של משפחה רחבה של כל משפחות החטופים ואנחנו חוגגים את החזרה של הבנים שלהם הביתה, אבל זה לא יכול להיות הסוף. חייבים להמשיך עד החטוף האחרון ולהביא את כולם הביתה".

על הטענה הנשמעת מבכירי המערכת המדינית והצבאית ולפיה לחץ צבאי על הרצועה נדרש על מנת להגיע להישג זה של השבת החטופים, אומר ג'ון כי קשה לו להשיב על כך. "מצד אחד אפשר להגיד שזה עבד בפעימות הראשונות. אני מקווה שזה ימשיך לעבוד. אני רק מקווה. אני לא פוליטיקאי אלא הורה לחטוף שדואג כל היום לבן שלי ולכל החטופים. בינתיים אני חייב לסמוך על מקבלי ההחלטות בארץ ובארה"ב".

לדבריו הוא והורי החטופים חשים תמיכה מכל העולם, בין אם יהודים ובין אם לא, שולחים חיבוקים ותמיכה מהאזרחים בעוד המנהיגים הבינלאומיים אינם מצטרפים. "אנחנו מרגישים תמיכה מממשלת ישראל וממשלת ארה"ב ואני לא יכול להבין איך אנחנו אחרי 60 יום, ועדיין אנחנו לא שומעים את מנהיגי העולם מחזיקים ידיים וצועקים ביחד על חשיבות החזרת החטופים, והצורך להכניס צלב אדום לבדוק את מצבם של החטופים. אני עדיין מקווה שנרגיש תמיכה מאורגנת גם ממנהיגי העולם".

האם זו אנטישמיות מצידם של מנהיגי העולם? ג'ון לא ממהר להגדיר זאת כך, אך הוא סבור שסיפור החטופים הוא חלק מהסכסוך היהודי-מוסלמי, אך עם זאת העולם מתעלם מכך שבין החטופים גם נוצרים מאומות שונות ואף מוסלמים. לדבריו הוא חש כישלון כאב שלא עלה בידו לספר את הסיפור באופן שיגיע וייגע בעולם כולו כדי "שיבינו שזו קטסטרופה כלל עולמית ולא חלק מהסכסוך".

על בנו מספר ג'ון כי הוא נחטף לאחר שהשתתף במסיבה ברעים. בעקבות הירי עליו ועל חבריו הם יצאו מהרכב בו ניסו להימלט מהמקום ונכנסו למיגונית קטנה שהייתה במקום ואליה נדחקו 29 צעירים. "המחבלים זרקו לתוך המיגונית 11 רימונים וענר שפירא, חבר טוב של הירש, השליך חזרה 7-8 מהרימונים. מצאו את גופתו עם רימון ביד. הוא גיבור ישראל. אבל התפוצצו במיגונית שלושה רימונים, 18 נרצחו שם וכל מי שיצא זה היה בזכות ענר שפירא והירש היה אחד מהם. מהעדויות אנחנו יודעים בסביבות תשע בבוקר נכנסו מחבלים שהוציאו את הירש ועוד שני בנים. כולם אמרו שהירש היה עם יד קטועה מהמרפק, הוא דימם. הוא חבש את עצמו איכשהו והם העלו אותו על טנדר. שבוע וחצי לאחר מכן קיבלנו סרטון של החטיפה. זיהיתי בשנייה שזה הבן שלי עם יד קטועה וזו הפעם האחרונה שראינו אותו. האיכון האחרון מהטלפון הוא ב-10:25 בבוקר בתוך עזה. מאז אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו דואגים גם מהכאבים והזיהום ושאר הסכנות של מי שפצוע באורח קשה כזה, ואנחנו יודעים שהוא לא הפצוע היחיד".

ג'ון סבור שעלינו לדבר על קטגוריה מוגדרת של פצועים שיש לטפל בהם, מה שלא קורה עד כה, להבנתו.

הירש וענר שפירא למדו יחד בתיכון הירושלמי הימלפרב, וג'ון מציין כי בית הספר ספג מכה קשה מאוד במערכה בה נפלו כמה מבוגריו לבד משני החטופים. מהמחנך של שניהם קיבל סרטון המבטא את הקשר המיוחד לתלמידים ובו נראים תלמידי בית הספר באמירת משניות לשחרורם. "זה סיפור נורא. בית הספר מארגן 24 שעות של לימוד כל התנ"ך מיום רביעי עד יום חמישי. נהיה שם. אנחנו מרגישים חיבוק מהנהלת בית הספר. זה סיפור נורא ותקופה מאוד קשה. כל עם ישראל צריך להמשיך ולהילחם עד להחזרת כל החטופים כחלק מהמלחמה".