מקיר הברזל לגדר קורי העכביש

לפני 100 שנים בדיוק, בנובמבר 1923 – לפני היות מדינת ישראל, "הקו הירוק", "השטחים", או "הכיבוש" – כתב זאב ז'בוטינסקי: "לא לערבים הארצישראליים, לא לערבים משאר הארצות נוכל להציע 'פיצוי' על ארץ ישראל".

"על כן לא מתקבל על הדעת הסכם מרצון, ועל כן יכולים אותם אנשים הטוענים כי הסכם הוא תנאי בל יעבור של הציונות, לוותר כבר היום על ציון. ההתיישבות שלנו או שתיפסק, או שיש להמשיכה בלא שתתחשב ... במצב רוחה של האוכלוסייה המקומית – מאחורי קיר הברזל, אשר לא יהיה לאל ידה של האוכלוסייה המקומית לשבור אותו", הוסיף.

במידה רבה אימץ דוד בן-גוריון, יריבו הגדול של ז'בוטינסקי, את הגישה, כשקבע את תפישת הביטחון של ישראל.

בהמשך התריע ז'בוטינסקי: "אנו במו ימינו גורמים נזק לענייננו בכך שאנו מרבים דקלומים על 'הסכם', כלומר ... שהעיקר אינו הקיר כי אם עוד ועוד שיחות ... הדרך היחידה להשיג הסכם בעתיד היא ויתור מוחלט על כל ניסיונות להגיע להסכם בהווה". ניסיון 100 השנים שחלפו מאז מאשר קביעה זו.

למרות הניסיון, 50 השנים ממלחמת יום הכיפורים ובמיוחד 30 שנות אוסלו, ולאחרונה הצטרפה לכך מלחמת שמחת תורה, מעידות על שחיקת קיר הברזל הישראלי – ההרתעה – כתוצאה ממחדלים נוראים מעשה ידינו. מהרתעה חד-משמעית, שהגיעה לשיאה במלחמת ששת הימים, הידרדרה ישראל למצב שבו טרוריסט כנסראללה משווה אותה לקורי עכביש, ואומר למעשה שהקיר אינו קיים עוד.

הבריחה המבישה של אהוד ברק מלבנון אינה הדוגמא היחידה. יוזמות "השלום" הצצות כפטריות אחרי גשם הפיגועים מהוות דוגמאות נוספות ל"עכשיוויזם" המסוכן והמשחית, למרות שכאמור "הדרך היחידה להשיג הסכם בעתיד היא ויתור מוחלט על כל ניסיונות להגיע להסכם בהווה". מכאן שדווקא הניסיונות הפתטיים מחבלים בסיכוי להגיע להסכם סביר.

100 שנים אחרי, ישראל "החזקה" החליפה ומחליפה את קיר הברזל בגדרות שאינן משדרות ביטחון אלא חולשה, ההפך מן הנדרש מקיר הברזל! קריסת קו ברלב ב- 1973, קריסת אוסלו ב- 1993 ונפילת הנגב הצפון-מערבי המגודר ב- 2023 ממחישים מציאות זו. ממשלת ישראל נרתעת מפני לחצים שתכליתם לכבול את ידיה ולשלול ממנה את הניצחון, כמו גם להסיגה אל "הקו הירוק". "דעת הקהל", שאינה אלא דעת עדר התקשורת – דעתם של מספר אילי תקשורת והון ויחצ"נים יהירים – גוררת אותה לפתרון שגוי, מסוכן והרפתקני, "פתרון שתי המדינות".

בלימת ההידרדרות חייבת להתחיל לאלתר, במקום קבלת התכתיבים של החמאס המשפיל את ישראל שוב ושוב. במצב הנוכחי, רק בלימת חירום עשויה לשקם את קיר הברזל ואת התקווה לעתיד.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי