אין לברוח מן ההכרעה

התמונות האלה, של הנופלים, אלה שמתפרסמות כמעט מידי בוקר, מוציאות אותי משיווי משקל.

מחד, משפחות החיילים שנפלו בקרב; ומאידך, משפחותיהם של אלה שעדיין מוחזקים ברצועת עזה. אין כל דרך לגשר בין מצוקתם של אלה לבין סבלם של אלה.

הלחימה היא עיקשת – ואסור, לעניות דעתי, להפסיקה מבלי לגרום לקריסה קולוסאלית של כל מה שנבנה פה מאז 1948. הכול מונח כרגע על כפות המאזניים - ואם לא נשלים את המלאכה כעת, הודות למסירות הנפש הבלתי נגמרת של חיילינו, תעוזתם של אויבינו תעלה על גדותיה; וגם ידידינו יאבדו, קרוב לוודאי, את סבלנותם.

בד בבד, אין להתעלם, כמובן, מן הרצון של קרוביהם של חטופים לחזור ולראותם בבית. הדילמה היא קשה מטעמים ברורים. המצוקה קורעת את הלב – ובכל זאת חשוב לומר את זה בקול צלול. אין לברוח מן ההכרעה.

בישראל חיים כיום למעלה משבעה מיליון יהודים; ויש עוד רבים שמתדפקים על שעריה. מיליוני יהודים בכל העולם מפנים עתה את מבטם לעבר המקום שאמור לשמש להם מקלט בעת צרה. גם אם רק חלקם יעלו לכאן, עצם הידיעה שיש מקום שמוכן לקלוט אותם, מוסיפה לרבים מהם הרבה כוח. הם אינם מבקשים עוד להסתיר את אהדתם למדינה היהודית . בהפגנות התמיכה, הם נושאים את דגלי הכחול-לבן.

שלא כמו בעת שהנאצים ביקשו להיפטר מהיהודים - ומדינות העולם, לרבות ארה"ב, סירבו לקלוט אותם - עתה יש מדינה אחת, למצער, ששעריה לא יינעלו לעולם בפני יהודים שיבקשו לברוח מאלה שמבקשים לפרוע בהם. אולם בכך לא סגי. על המדינה היהודית להראות שיש בכוחה להגן על כל אלה שיבקשו לבוא בשעריה; והדרך היחידה להראות זאת היא על ידי מחיקתם בפועל של כל אלה שעשו את מה שהם עשו בשבת השחורה. אין שם "בלתי מעורבים".

אני יודע שיש רבים, גם בקרבנו, שעצם המושג מדינה יהודית מעביר בהם חלחלה. הם היו רוצים, מן הסתם, להתגורר ב"מדינה מערבית". הליברליזם-הפרוגרסיבי המפוקפק קוסם להם; כשם שהוא קסם ליהודים שהתגוררו באירופה בין שתי מלחמות העולם. רבים מהם ביקשו להיטמע בקרב שכניהם הלא-יהודים. המאמצים הללו לא עלו יפה מעולם. כל מדינות אירופה, פחות או יותר, שיתפו פעולה רק בנשוא אחד: הרצון להיפטר מן היהודים. במחנות הריכוז שנבנו על אדמתה של פולין, למשל, שירתו לא רק גרמנים.

האזנתי לשלוש הנשיאות של אוניברסיטאות מובילות בארה"ב בשימוע שנערך להן . כל השלוש לא הסתייגו מן הקריאה לערוך ג'נוסייד (רצח עם) ביהודים. האיראנים בהחלט יכולים היו לשאוב נחת מן הדיון הזה. הם כבר שנים מדברים על השמדתה של "המדינה הציונית".

החמאס, אם רק היו נותנים לו, היה ממשיך עד ללב הערים בגוש דן. לא רבים מוכנים להודות בזה, באולפני הבלה-בלה המלאים בקצינים בדימוס, חדורי חשיבות עצמית נבובה, אבל היו שעות שבהן לא היינו רחוקים מהגשמת חלומם של רבים בעולם המוסלמי.