איבדתי שותף אמת. שותף צעיר לימים בן 23 אבל שותף אמת, שותף שסמכתי על שיקול דעתו, שותף שסמכתי על דרכו, שותף שידעתי שאני יכול ללכת לישון בשקט כשהוא בתמונה/
בנוסח הראשון של מודעת האבל שהישיבה הוציאה נכתב בתחילה התואר "מדריך", ליד שמך. לא הסכמתי.
רשמית תפקידך היה מדריך. כך הוגדר וכך נקבע. בפועל היית הרבה יותר מזה. אני הייתי הר"מ של הכיתה ביום, אתה היית הר"מ שלה בלילה, אחרי שהסתיימו הלימודים בבית המדרש. לא קבענו זאת, אבל זה התפקיד שבנית.
להיות ר"מ של כיתה ביום זה יחסית פשוט. להיות ר"מ של כיתה בלילה זה מורכב מאוד. לר"מ של היום, יש כיתה, יש גמרא, ויש לימוד. הר"מ צריך להיות ר"מ מתוך לימוד תורה. פשוט.
להיות ר"מ של כיתה בלילה זה מורכב מאוד. אין כיתה, ואין ספרים ואין לימוד. במקום גמרא יש את האישיות של הר"מ, ובמקום לימוד יש שיחות חולין. האישיות המיוחדת שבנית בעשרים ושלוש שנותיך הפכו אותך לבן אדם ובן תורה. הנורמליות שלך, הכנות שלך, העדר הפוזה שלך, איפשרו לך להעביר לתלמידים שלך את כל הערכים והתורה הגדולה שלך דרך שיחות חולין.
אַהבתֶַ תורה. התלמידים סיפרו לי אתמול בהשתאות איך כשנסענו להתנדב בחקלאות אצל מוטי כולם שרו וצחקו באוטובוס ואתה ישבת עם ספר שולחן ערוך ולמדת, הם סיפרו איך כל פעם אחרי שגמרת להשכיב אותם לישון הלכת הביתה להשלים את הלימוד תורה שהפסדת בגלל שהיית איתם. היית תלמיד חכם אמיתי.
אַהבתֶַ תורה, אבל התורה שלך לא התנגשה עם האישיות הרגילה והנורמאלית שלך. אהבת לעשות שטויות, אבל השטויות לא התנגשו עם התורה והערכים שלך. באישיות שלך, גילמת טוב יותר ממאות שיחות שהעברתי מה אנו רוצים לגדל כאן בישיבה. היית עבור התלמידים מגדלור מלא אור וטוב, הנגיש לכל אחד. הראית להם שאפשר להיות בן תורה בלי להיות אדם כבד, ושאפשר להיות בן אדם ערכי ודואג לחברים בלי להיות מנותק מהעולם. מי ייתן לנו תמורתך.
התלמידים גם סיפרו לי אתמול שמעולם לא התעצבנת עליהם. כעסת והענשת אותם, אבל לא מתוך עצבים. כעס היא הבעת עמדה ערכית על המעשה, עצבים זוהי הבעת עמדה ערכית על האדם. זאת בדיוק הנקודה. אהבת את התלמידים והאמנת בהם, ולכן גם כשהם חרגו מהגבולות זה לא הרגיז אותך, כיוון שידעת מה הם שווים. העמדת אותם במקום כמו אח בוגר, ואם צריך גם בעונש. והם לא ראו בעונשים ובמחירים שום פגיעה בחברות האמת שלך איתם.
בסוף לא כתבנו במודעה את התואר שאפיין את מה שעשית, "ר"מ של לילה". לא רק בגלל שזה היה נשמע קצת מוזר, בראש ובראשונה כיוון שמה שנתת לישיבה חרג גם מהתואר הזה. כתבנו במודעה, "שותפנו להקמת הישיבה וייסודה", תואר יומרני לבחור בן 23, אבל מדוייק כחוט השערה.
שי היקר והאהוב, אין לי דרך בעולם להחזיר לך מקצת מהטוב הגדול שהישיבה חייבת לך. נכנסת מתחת לאלונקה עם לידת הישיבה, והיית שותף אמת לכל שלבי עיצוב אופייה של הישיבה. התפילות, והסדרים והימים הנוראים. אווירת האמון הגדולה, החברות. הכל שלך.
התרומה שלך לאופייה של התפילה בישיבה היא מכרעת. התחלנו ישיבה מאפס, עם חבורת נערים מדהימים שבגלל הקורונה לא ידעו כמעט מה זאת תפילת ימים נוראים ומה אלו סליחות. התפילה האישית שלך, בלי פוזות ועם אמת וקִרבה לקב"ה. הייתי מסתכל על השקט הנפשי והמתיקות שלך בתפילות, נושא עיניים למרום. והייתי רואה איך התפילה העמוקה שלך מפיצה אור על סביבותיך.
הלכת לבית עולמך בגיל צעיר מאוד, אבל השארת אחריך מורשת מפוארת, זה לא רק עשרות התלמידים שחינכת ושדמותך על כל העושר הרב שבה תחיה בליבם לעד, אלא גם האופי של הישיבה שהשתתפת בעיצובה בימיה הראשונים. הישיבה הזאת היא שלך במובן רחב מאוד, ודמותך נטועה כבר כעת בין כתליה, ותמשיך להיות שם לנצח בע"ה.
אנחנו מחכים מאוד לתחיית המתים ולרגע שבו נוכל לחבק אותך ולהנות מהחיוך הרחב שלך, אבל עד שהיא תגיע נתנחם בכך שאתה ממשיך לחיות בקרבנו ולפסוע לצידנו בשבילי בישיבה.
עם ישראל איבד אבידה גדולה מאוד, אלפי ילדים שעוד לא נולדו ופספסו מחנך מופלא ונדיר. הוריך כרמית ושמעון איבדו ילד מופלא, רעייתך מעין איבדה חבר ובן זוג שאין כמוהו וביתך הפעוטה ירדן אורי איבדה אבא מושלם. ספגנו אבידה גדולה.
אבל אל תדאג. אני מבטיח לך שאנחנו נצמח מהאסון הגדול הזה. דמותך תמשיך ללוות אותנו ותעזור לנו להיות יותר טובים ויותר מאושרים ושמחים. אנחנו נדאג בע"ה שהסתלקותך לא תקטין את הטוב ואת האור בעולם אלא רק תגדיל אותו. זה יהיה קשה. זה יהיה קשה מאוד. אבל ה' איתנו, וכך יהיה.
להתראות אח ושותף אהוב. נעמת לי מאוד.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים