הרב בני קלמנזון היה גם הוא שותף לביקור המשפחות השכולות ומשפחות החטופים בבארי, שם שכל את בנו, אלחנן הי"ד, שלחם בגבורה עם אחיו ואחיינו להצלת תושבי הקיבוץ תחת אש.
שוחחנו אתו על התחושות המלוות אותו בביקור המתקיים כחלק ממיזם החתימה על אמנת 'בראשית'.
התחושה, אומר הרב קלמנזון, "כואבת ומרוממת מכוח מה שהם עשו כאן, ומשמחת מכוח מה שאנחנו עושים כאן עכשיו שאני מקווה שיתקן קצת את המציאות הישראלית, או לפחות יתפתח פתח לאיזשהו תיקון".
על ההתרגשות שמביעים אנשי הקיבוץ, כמו גם אנשי קיבוצים אחרים, מכך שמתנחלים הגיעו מיוזמתם על מנת להציל אותם, וחלקם אף שילמו על כך בחייהם, אומר הרב קלמנזון כי בעיניו הדבר אינו רלוונטי והוא כלל לא חשב על כך עד שכעבור מספר ימים היו מי שהעלו את הנקודה הזו בפני המשפחה בהשתאות.
"האמת היא שלא חשבנו על הנקודה הזו, ולדעתי גם לא צריך לחשוב עליה. העם היהודי כבר הוכיח שבשעות קשות הוא מעבר לדברים הללו, אז פשוט נעזוב את הנקודה הזו. היא מיותרת לחלוטין", מוסיף הרב.
באשר לתחושתו כאב לנוכח מבצע ההצלה שהובילו שני בניו, מבצע שהביא להצלתם של מעל מאה תושבי הקיבוץ, אומר הרב קלמנזון כי הוא "כואב, גאה. אנחנו רואים תינוקת שנולדה אחרי שהוא הציל אישה בשבוע הארבעים ואחד, זה מאוד משמח אותנו והיא קצת נכדה שלנו". עם זאת סבור הרב קלמנזון כי הסיפור המשפחתי שלהם אינו יותר מעוד סיפור שגרתי שרק זכה לפרסום משום שמדובר בשני אחים ובאחיין.
"יש אינספור סיפורים כאלה. עיזבו את הסיפור הפרטי שלנו. כדאי להתלהב מהחב'רה הצעירים שלנו", הוא אומר ובהתייחס ליכולת לשמר את האחדות גם בימים שלאחר המלחמה מביע הרב קלמנזון תקווה שאכן כן אם כי לא ניתן לומר זאת בוודאות. "אנחנו ננסה. אני אופטימי. עושים את זה קודם כל על ידי שינוי השיח והאופן שבו מתנהל השיח, יוצרים דרכים לפתור בעיות ומחלוקות שהיו ותמיד יהיו ויודעים להעריך ולכבד כל אדם ואמונותיו, ונמשיך להתווכח על הרבה נושאים, אבל אף פעם לא נתווכח על בני אדם".