התחלה// נולד וגדל בשכונת נווה יעקב בירושלים, השני מתוך ארבעה אחים.
אבא// משה (70). שנים רבות עבד בלשכת המס, לאחר מכן עבד כמשגיח כשרות עד שיצא לגמלאות.
אמא// חנה (67). לאורך השנים עסקה בחינוך הבלתי־פורמלי, כיום גם היא בפנסיה.
קומונר צעיר// ביסודי למד בבתי הספר 'המסורה' ו'סנהדרין' בירושלים, לאחר מכן הצפין לישיבה התיכונית בית שמואל בחדרה. "יצאתי משם עם חוויות רבות ופיתוח עצמי משמעותי. בתקופה הזאת הקמתי בחדרה סניף של בני עקיבא לעולי אתיופיה והייתי בו קומונר במשך שלוש שנים. בעקבות כך קיבלתי את פרס שר החינוך להתנדבות".
שליח ממלכתי// בסוף כיתה י"ב נסע כשליח לשכת הקשר של משרד החוץ לשליחות חינוכית ברוסיה. "לא היה לי שום רקע, אבל ראיתי מודעה עם משפטים גדולים על רוח נתינה והרגשתי שמדברים אליי. עשיתי את המיונים וברוך ה' התקבלתי ומצאתי את עצמי במשך חמש שנים נוסע תשע פעמים לכמה שליחויות חינוכיות קצרות לחיזוק הזהות היהודית אצל צעירים יהודים ברוסיה ובאוקראינה. אחת הפעמים כבר הייתה עם אשתי".
דרומה// לאחר שחזר מהשליחות הראשונה הדרים לישיבת ההסדר בירוחם. "הייתי במחזור החמישי. מצאתי שם למידה ברמה גבוהה וחבורה מיוחדת ומשפחתית, יחד עם חיבור לעיירה ירוחם. אנשים חמים בעלי לב עצום".
על מדים// בסוף שיעור ב' התגייס לצה"ל. בשל הפרופיל הנמוך שובץ בחיל הרבנות הצבאית כמש"ק דת בחטיבה 769 שבפיקוד צפון. "היינו עדיין בלבנון, לא פעם מצאנו את עצמנו תחת טילים תוך כדי מתן מענה רבנותי לחיילים שנמצאים בפנים".
החצי השני// בזמן השירות הצבאי נישא לאורלי, דוקטורנטית למדעי הרפואה בפקולטה לרפואה בבר אילן. "הכרנו כשהיא הייתה הקומונרית בבת ים ואני הייתי השליח שהגיע להעביר שם פעולה בשבת ארגון". לאחר החתונה וסיום השירות הצבאי קבע הזוג הצעיר את ביתו בקריית שמונה, ומאז הם שם. במקביל עבר ללמוד בישיבת ההסדר המקומית ואף סיים שם את לימודי הרבנות. "אני מאוד אוהב טבע, נוף ואנשים טובים. מהר מאוד התחברתי למקום".
הנחת// שישה ילדים. אפרת (22), דביר (21), הודיה (19), איילה (16), אורי (11) ומעיין (8).
מחנך בין־לאומי// לאחר סיום לימודי הרבנות בישיבת קריית שמונה השלים תואר ראשון בחינוך במכללת שאנן ותואר שני בניהול מערכות חינוך במכללה ירושלים. בשנת 2003 יצא לשליחות משפחתית בשיקגו מטעם 'תורה מציון'. "לימדתי במוסדות חינוך יהודיים ובשעות הערב מסרתי שיעורים לחברי הקהילה".
טבילת אש// עם החזרה ארצה היה מורה לתלמוד ולמוזיקה בבתי ספר בקריית שמונה. "אחד מהתחביבים שלי זה נגינה, אני מנגן על כמה כלים". בשנת 2005 יצא לקורס רבנים צבאיים ובשנת 2006, כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, כבר מצא את עצמו כרב גדוד חי"ר מילואים. "התעסקתי בחיזוק הרוח ובמתן מענה לכל חייל והרגשה שכולנו יחד. זה היה המקום בו הבנתי כמה משמעותי תפקיד הרב הצבאי".
חותם קבע// לאחר המלחמה המשיך לעסוק בחינוך, ובסוף השנה התגייס לשירות קבע ברבנות הצבאית. "הרגשתי שלרבנות הצבאית יש השפעה עצומה על הסובבים". התפקיד הראשון היה רב חטמ"ר הגולן והחרמון. "גזרה עצומה, מהחרמון ועד חמת גדר, שבה שוכנים 24 מוצבים שהייתי צריך לדאוג לצורכי הדת של החיילים הדתיים בהם בהיבטי הכשרות, קירוב רחוקים והעברת שיעורים. פרט לכך עסקתי בחיבור עם המשפחות השכולות של החטיבה. באותה תקופה קיבלתי תעודת מצטיין אלוף".
אני גלגל// אחרי כשלוש שנים בתפקיד עבר לתפקיד רב חטיבת השריון 401. "ליוויתי אותם בכל מקום שבו הם היו, מאילת ועד החרמון. זה היה תפקיד מאתגר במיוחד". בתום שנתיים מונה למפקד הקורסים בחיל הרבנות הצבאית בבה"ד 11.
ניצוץ צבאי// התפקיד הבא היה רב אוגדת איו"ש. "תקופה שהתאפיינה בבט"ש ובפיגועים. אירוע מכונן בתקופתי היה מבצע 'שובו אחים' בעקבות חטיפת שלושת הנערים. היו המון מתח ודריכות שהפכו לאירוע כואב שזיקק את תפקיד הרבנות ברגעים הקשים". בהמשך מונה לרב אכ"א, שם הוביל מספר פרויקטים, וביניהם יצירת אפליקציית מידע לרבנים מובילי המשלחות לפולין, וכתיבת עלונים יעודיים לחיילים בתהליכי הגיור. במקביל לכך פירסם באותם שנים את ספרו פסיפס-דתות ועדות בצה"ל, שיצא לאור ע"י הוצאת מערכות ומשרד הביטחון. תפקידו הבא היה רב פיקוד המרכז. "מבחינת הסיפוק האישי והחותמת שהשארתי אחריי, כל תפקיד היה תפקיד חיי".
כשרות משודרגת// מרבנות פיקוד המרכז עבר לתפקיד ראש ענף כשרות בצה"ל, "הרגולטור של תחום הכשרות בצה"ל. כל מפעל שמספק מזון לצה"ל מפוקח ומבוקר על ידנו, וכך הסטנדרט הגבוה של הרבנות הצבאית משפיע על כל עם ישראל. כאשר המטרה היא שכולם בצה"ל יוכלו להסב לשולחן אחד צריך שהכשרות תהיה מהודרת. מתחילת המלחמה כל המפעלים שעובדים בשביל צה"ל היו צריכים לעלות קומה בכשרות כדי להתאים לסטנדרט הצבאי. הייתי רע"ן כשרות תקופה קצרה יחסית, ובזמן הזה הובלנו מהפכה בתחומים רבים כמו פתירת סוגיית האוכל הקר בשבת. לשם כך פיתחתי מוצר חדש- משטח הפרדה שמהווה מעין פלטה שמאפשרת לחיילים לאכול אוכל חם בשבת. במתחילת המלחמה חולקו 900 פלטות כאלה לכלל יחידות צה"ל".
מתפנים// שבועות ספורים לפני תחילת המלחמה מונה לתפקיד ראש מחלקת הרבנות הצבאית, אחד משני אלופי משנה, תחת הרב הצבאי הראשי. כפופים אליו ענפי הכשרות, ההלכה, הגיור, רעו"ת ועוד. "בבוקר שמחת תורה קיבלתי טלפון עם עדכון על האירועים כפי שהיה ידוע באותה עת. מיד הלכתי הביתה, החלפתי למדים והגעתי לחטמ"ר 769 שנמצא בתוך קריית שמונה. דרך החמ"ל התוודעתי למתרחש. למחרת בחמש בבוקר נסעתי למחנה שורה. בנסיעה שמעתי שחיזבאללה מתקיפים את הר דב בפצמ"רים. התקשרתי לאשתי ועדכנתי אותה שזה נראה כמו פתיחת מלחמה גדולה. בתוך כמה דקות היא לקחה את הילדים, יצאה מהבית עם תיק קטן ונסעה לבית אמי בירושלים, שם הייתה במשך שבוע וחצי עד שעברה יחד עם משפחות נוספות מקריית שמונה למלון דן פנורמה שבו נמצאת המשפחה כיום".
חסד של אמת// במחנה שורה התוודע לתרחיש הבלהות שאיש לא התכונן אליו. "גופות רבות הגיעו אלינו מהשטח לאורך ימים ארוכים, חלקן במצב קשה. משפחות שלמות הובאו בשקיות. כל מה ששמענו בחדשות ראינו במו עינינו. מראות קשים מאוד. הייתי שם יומם ולילה. גייסנו מאות חיילים לטיפול בחללים ולזיהוי הגופות בצורה מקצועית עד למסע הלוויה. יש לנו את האמצעים המתקדמים בעולם. מבסיס שאכלס מאות בודדות בשגרה הפך המקום לבסיס שמכיל אלפים. היינו צריכים להקים אוהלי ענק לאכילה, שינה, מקלחות ושירותים. אופרציה מורכבת שנעשתה בצורה מדהימה ומהירה".
חוסן צבאי// לנוכח הצורך בהעצמת החוסן של חיילי היחידה ובני משפחותיהם הוא יזם כבר בשבוע השני למלחמה ערב חוסן לנשות סגל הרבנות. "המשפחות הן העורף שנותן את הכוח לחזית. הרבנות הייתה בין החילות שעבדו ללא הפסקה. עד עכשיו קיימנו 12 מפגשי חוסן כאלה לנשים, ולשאר בני המשפחה". בנוסף לכך מדברים אנשי החוסן עם חיילי הרבנות ועוקבים אחרי מצבם המנטלי. "פיתחנו אפליקציה שנותנת מענה בזמן אמת לרבנים בשטח, וגייסנו את תיאטרון פלייבק שנותן מענה גם בתחום החוסן לסגלים המטפלים בחללים. אנשים פותחים את הלב וזה משחרר אותם".
מרים ראשים// בד בבד עוסקת הרבנות בחיזוק הרוח של החיילים והפצועים כאחד. "לצערנו יש מאות פצועים בבתי החולים. לראשונה בחיל הרבנות גייסתי למילואים כמה אומנים, כמו יאיר יעקבי, יצחק מאיר, אביחי סעדה, חננאל אוחנה, אמיר מויאל ועוד. אנחנו שולחים אותם לבתי החולים השונים, לפצועים ולבני משפחותיהם וגם למפונים, במטרה לאפשר להם להרים את הראש מעל המים".
דמעות אירופאיות// לנוכח הצרכים הרבים והביקוש שעלה מהשטח הוא החל לעסוק בהסברה וראיונות לרשתות התקשורת הזרות. "בכל פעם מחדש העברנו את הסיפור והמראות. היו אצלנו הפרלמנט האירופי והצרפתי, גופי תקשורת מובילים בעולם. כולם יצאו בדמעות. בשל התיאורים הקשים חברת פרלמנט התעלפה לידי לשמע הדברים".
השגחה פרטית// אחד האתגרים בתחום הכשרות במהלך המלחמה היה מתן מענה לחיילים במתחם בצומת גילת בדרום, שבו סועדים כ־25 אלף חיילים מדי יום, "מקום אזרחי של אנשים טובים שמביאים אוכל לחיילים. היה חשוב לנו לוודא שהחיילים אוכלים ברמת הכשרות הכי גבוהה, גם במקום אזרחי. בשיתוף פעולה של ענף הכשרות עם רבנות המועצה המקומית מרחבים יצרנו מסגרת שבה המקום מוכשר לחלוטין ומלווה על ידי משגיחים של הרבנות המקומית. כל הבשר שמגיע לשם חלק. זאת בשורה עצומה לכל חייל שיכול לאכול ללא חשש, ולפי ההקפדה שלו בנושאי כשרות".
*** מורשת קרב ***
ביטחון עכשיו// "עברנו המון טלטלות משפחתיות. הילדים מפוזרים בכמה חדרים במלון ונמצאים לאורך זמן בלי מסגרות לימודיות. אשתי, שהייתה באמצע כתיבת מחקרים, פסקה ממלאכתה. יש חוסר ודאות. אני נמצא בין שתי מערכות – המשפחה שלי והמערכת הצבאית – שמצריכות טוטאליות ופיזור קשב גדול מאוד. זה מאתגר, אין הרבה שעות שינה, אבל אני מנסה להיות במקסימום בשתי המערכות המשמעותיות של חיי. זאת מלחמה על הבית".
תנו לצה"ל לנצח// "אני לא יודע מתי נחזור הביתה, אני מעריך שזה ייקח עוד כמה חודשים. צה"ל מבצע בצורה טובה את החלטות הדירקטיבה הממשלתית. נמתין בסבלנות עד למיצוי ההישגים הצבאיים ונחזור הביתה".
אור בתוך החושך// "אומנם אנחנו נמצאים במלון, אבל יכולנו להיות גם בבית ספר על מזרנים. יש לנו הערכה גדולה למדינת ישראל שמאפשרת לנו להיות בתנאים הולמים וטובים בשעה הקשה הזאת. אין לנו ארץ אחרת".
עם ישראל חי// "עם ישראל הוא עם מיוחד. אנחנו יודעים להתווכח, אבל אנחנו יודעים גם לחבק זה את זה. אהבת החינם מתבטאת בתרומות, בעזרה הדדית, בפרגון, באכפתיות וכמובן במערכת הצבאית. שריון לצד חי"ר לצד חיל האוויר – כולם נלחמים יחד. הלכידות החברתית והחוסן הזה יביאו לנו את הניצחון".
לתגובות: yosefpr@gmail.com