בראיון לערוץ 7 מתייחס שלום ארבל, עמית מחקר בפורום המזרח התיכון ישראל, איש שב"כ וקצין ממשל לשעבר בצה"ל, מי שבעברו שירת לאורך שנים רבות בגזרת עזה, לאתגר המתקפה הצפויה ברפיח, לאיומים המדיניים ממצרים וגם לשחרור שני החטופים הלילה.
"אנחנו מבוהלים מעצמנו", אומר ארבל ביחס לאיומים המצריים ביחס להסכמי השלום שייפגעו במידה והעזתים יימלטו מרפיח לעבר סיני. לדבריו ראוי לה לישראל לחדול מההפחדה העצמית ולגלות ש"כאשר אתה לא מבוהל מעצמך אתה מוצא פתרונות והכול נהיה קל".
"המצרים מגנים על האינטרסים שלהם ובצורה הדוקה וקשוחה מאוד, כולל ובעיקר מול ישראל. מבחינתם, מקדמא דנא רצועת עזה היא בעיה של ישראל ולא שלהם. מובן שכאשר יש הפצצות או פעילות של ישראל מתעורר פתאום הגן הערבי ואתו הרחמים ושותפות הגורל, אבל בימי שגרה הם לא מכירים ולא רוצים להכיר את תושבי עזה".
ארבל ממשיך: "החשש המצרי הוא מנהירה המונית של עזתים לשטחם. זה מה שמטריד אותם. הם לא אוהבים את העזתים. הם שלטו בעזה עד 67' והם מבינים שמהאוכלוסייה הזו ברכה לא תצמח, וצפויות להם מהם רק בעיות. הם לא צריכים את זה. הם מדברים ערבית מזרח תיכונית ועושים זאת טוב יותר מאיתנו. הם פועלים נכון ולא מוכנים לקבל עוד בעיות. יש להם מספיק עוני, הנתונים במצרים הם לא של מדינה משגשגת ולא חסרות להם בעיות".
אם כן, כיצד נכון להתמודד מול האיום המצרי? "ישראל צריכה לראות בחומרה את האמירות הללו ולא לעבור לסדר היום. זה חלק מאותו מנהג שבו איפשרנו להרבה מדינות בעולם, כולל השכנים שלנו, להתנהג איתנו בדרך הזו, וזו הרפיסות שלנו ורמיסת הכבוד הלאומי. הרי לא פגענו בהם, אז על מה האיומים האלה?", אומר ארבל ומזכיר כי "היו לנו שני הרוגים, מטיילים ישראליים, במצרים וראינו בתיעוד המצולם איך אף אזרח שם לא עוזר להם ולא מרים אותם. למרות זאת ולמרות ה"טעויות" החוזרות ונשנות של שוטרים מצרים שפותחים באש אנחנו לא מאיימים, מכילים ולא אומרים שהסכמי השלום בסיכון. לכן אנחנו צריכים מצד אחד למחות ומצד אחר להרגיע. לומר להם שאין לנו כוונה לגרום להם נזק ולא מתכוונים לשלוח אליהם פליטים עזתים ואת האיומים שלהם בנושא הסכמי השלום אנחנו רואים בחומרה ודורשים להוריד את השיח הזה מעל השולחן".
בהקשר המצרי שאלנו עוד את ארבל כמי שמכיר היטב את גזרת רפיח והגבול עם מצרים אם יתכן שסינוו'אר ובכירי החמאס עברו לסיני זה מכבר דרך מנהרות ההברחה, ומאזור זה הם צופים ממרחק בטוח על המתרחש ברצועת עזה. ארבל משיב תשובה אותה הוא מגדיר כדיפלומטית ואומר כי "לא מן הנמנע שתרחיש שכזה אכן קורה. ידוע שיש מנהרות שמחברות בין רצועת עזה לרפיח המצרית ואפשר להעביר בהן בני אדם. היו דברים מעולם ואנשים עברו מהרצועה למצרים דרך מנהרות, ואם יאמרו לי שמישהו, לאו דווקא סינוו'אר, נמצא במצרים או הגיע דרך מצרים למקום אחר בעולם, לא אהיה מופתע". להערכתו "אחרי שציר פילדלפי ייחרש וייחשף נגלה דברים שיביכו מאוד את המצרים".
בימי הממשל הצבאי, בין 1984 ל-1988, שימש ארבל כמפקד נציבות צה"ל בצפון הרצועה ועסק בתיאום בין צה"ל לבין האוכלוסיה האזרחית באזור זה. בהתייחס להיערכות לפעולה הצפויה ברפיח מזכיר ארבל כי ישראל פעלה לא מעט בתולדותיה בחכמה יהודית, ובסוג כזה של תבונה ובנחישות עליה לנהוג גם במקרה רפיח. לטעמו על ישראל להעביר את האוכלוסייה צפונה מרפיח דרך מעברי בידוק סדירים שיאפשרו בחינה של כל אחד מהעוברים, אם כי ברור ש"אין הרמטי", כפי שהתברר במעבר העזתים דרומה, מעבר שאיפשר לעשרות מחבלים להסתנן יחד איתם.
ארבל משוכנע שבכוחה של ישראל לבצע בידוקים בשיטות שונות שכבר נוסו בעבר ולהגיע לתוצאות. עוד הוא מציין כי עצם החיכוך בין הצבא והאוכלוסיה האזרחית מהווה מקור למודיעין שמאפשר את התקדמות הפעולה.
"מדובר במבצעי ענק אוגדתיים של אלפי חיילים, מבצעים שיימשכו יומיים או ארבעה, אבל זה נצרך אם אנחנו לא רוצים תמונות של אלפי הרוגים ברפיח, מה שאם העולם יראה יביא אותו לכפות עלינו את הפסקת המלחמה. אין כן עזרה לפלשתינים למען הפלשתינים אלא כדי לעזור לעצמנו. הגישה ששוללת כל הצעה מסוג זה אינה לוקחת בחשבון שלפעמים הנכונות לבוא לקראת משמשת אותך ולא מהווה גורם שיפגע בך".
בהתייחסות למבצע לשחרור שני החטופים הלילה אומר ארבל כי המילים 'מבצע מורכב' קטנות על אירוע שכזה. "סיכויי ההצלחה הם כחוט השערה. מספיק שאחד החטופים היה נשען על הדרך שפוצצו והוא היה נהרג. יש כאן סוג של מבצע שחייב להיות בתוכו גם נס. לפעמים הנס עובד ולפעמים לא. מדובר בתוצאה של מודיעין, תכנון וכושר מבצעי מרשימים".